תגלית נוספת בירושלים: בסמוך למעיין הגיחון שבגן הלאומי עיר דוד התגלתה כתובת נוספת המזכירה את שר העיר של ירושלים. בכתובת החדשה רשום גם: "שר הער". הממצא התגלה בשנת 2009 במסגרת חפירות באזור מעיין הגיחון, בניהולו של הארכיאולוג אלי שוקרון. בשנת 2010 אלי שוקרון חשף את מקדש המצבה ובמתחם המקדש נמצא גם לוח האבן שפורסם לאחרונה.
הכתובת החדשה פוענחה על ידי פרופ' גרשון גליל, ראש המכון לחקר המקרא וההיסטוריה העתיקה והחוג לתולדות ישראל ומקרא באוניברסיטת חיפה; על ידי פרופ' שמואל אחיטוב, חתן פרס ישראל למקרא, ועורך סדרת "מקרא לישראל" וכתב העת IEJ; ועל ידי פרופ' דניאל סיון, מבכירי חוקרי הלשון בעולם, שאישרו את קריאתיו של פרופ' גרשון גליל.
האות הא המופיעה על לוח האבן עוצבה בדמות איש אשר שתי ידיו מורמות למעלה, בדומה להירוגליף (כתובת עם סימנים גרפיים שיוצרים דמויות), ובייחוד לצורה ההיראטית של הירוגליף זה. האות, כאמור, מופיעה גם בצורת ראי בכתובת מהר עיבל.
על-גבי החרס רשומה בדיו אות הא דומה, המצויה גם בכתובות הפרוטו-סינאיות, וכן גם בכתובות פרוטו-כנעניות מתל נגילה, מתל בית שמש ומתל לכיש. צורות אלה של האות הא בלוח האבן מירושלים ועל גבי החרס, לא מצויות אחרי מאה י"ג לפנסה"נ (כלומר לא אחרי הכתובת מעיבל, המתוארכת לסוף מאה י"ג לפנסה"נ).
בירושלים חיו בעת ההיא אוכלוסיות ממוצא שונה. לצד האוכלוסיה הקדומה שהייתה כנענית, שמית-מערבית, כפי שניתן ללמוד בין היתר משמות שליטיה של ירושלים, יקרעם ושסען – היו גם קבוצות אחרות ממוצא חתי-חורי, שאולי הצליחו להשתלט על העיר בתקופה מאוחרת יותר, כפי שעולה משמו של מלך ירושלים בתקופת אל-עמרנה (מאה י"ד לפנסה"נ), עבד-חבה (או: פותי-חבה). חבה הוא שמה של אלה חורית ידועה. כמו כן ידוע שאוריה "החתי" היה מתושבי ירושלים, וכן גם שכינויו של מלך ירושלים בימי דוד היה "האורנה" (שמואל ב כד, טז), שהוראתו האדון בחורית (ewarne). עדות למוצאם של יושבי ירושלים מצויה גם ביחזקאל טז, ג, המכוונים לירושלים: "מכרתיך ומלדתך מארץ הכנעני: אביך האמורי ואמך חתית".
התואר "שר העיר" מופיע גם על טביעות חותם בכתיב זהה ("שרהער", ראו אביגד זאס, 402), על טביעת חותם ממאה ז' שנמצאה ברחבת הכותל בירושלים ("שר ער"), ועל כתובות 2.6-2.4 מכונתילת עג'רוד (בכתיב "שרער"), והוא נזכר גם מספר פעמים במקרא (שופטים ט, ל; מל"א כב, כו; מל"ב כג, ח; דה"ב לד, ח). קללות וטקסי כישוף מוכרים מכתבי המארות המצריים (המאה ה-19 לפסה"נ), שבהם נזכר גם מלך ירושלים, וכן גם מטקסים מאגיים שנערכו נגד האלה/השדה "למשתו" במסופוטמיה. בכתבי המארות נכתבו שמות השליטים הכנעניים ואויבים אחרים של מצרים על גבי צלמיות וקעריות, ואלה נופצו במכוון כדי לגרום נזק לאויבי מצרים ולהביא לכיליונם של השליטים הכנענים המקוללים.
"שתי הכתובות החדשות מירושלים מלמדות על שתי תופעות לשוניות חשובות ביותר שלא היו ידועות לנו עד היום״, מסביר פרופ' גליל, ״בירושלים נולדה ה"א הידיעה, כלומר, זה השימוש הקדום ביותר בה"א הידיעה בשפות השמיות. הופעה זו קודמת בכ-250 שנה להופעת ה"א הידיעה בכתובות הפינקיות מגבל, וקודמת גם להופעת ה"א הידיעה בטקסטים הקדומים המצוים במקרא כגון שירת דבורה״.
״כמו כן יש כאן סיוע נוסף לכך שהשימוש באמות קריאה לא היה סדיר בימים ההם: לרוב הכתיב היה חסר, אבל לעיתים היה שימוש בכתיב מלא. תופעה זו ניכרת כבר בכתובות האוגריתיות, וכן גם בלוח האבן מירושלים ובכתובת מהר עיבל, שהייתה לי הזכות הגדולה לפענח אותן". לדבריו "זו ראיה נוספת לכך שירושלים בעת ההיא הייתה לא רק עיר מבוצרת וחזקה אלא גם מרכז תרבותי חשוב מאוד, שבו חיו סופרים מעולים שהיו מסוגלים לכתוב את הכתובות האלה, המלמדות גם על האמונות של אנשי העיר, לרבות הנוהג לכתוב קללות ולערוך טקסי כישוף".
"מדובר בממצא חשוב שכן הוא מהווה סיוע נוסף לתארוך הממצאים ליד מעיין הגיחון לתקופת הברונזה״, מציין אלי שוקרון, שניהל את החפירה. ״ממצאים נוספים שנתגלו באזור מלמדים שהביצורים האדירים ליד הגיחון המשיכו להתקיים ברציפות מתקופת הברונזה התיכונה ב עד סוף מאה ח' לפנסה"נ, במשך כאלף שנה, והם מעידים על עוצמתה וחוסנה של ירושלים הכנענית, וגם של ירושלים, בירת האימפריה הישראלית בימי דוד ושלמה, שהיתה עיר מבוצרת וכללה חומות שגובהן השתמר לגובה של שמונה מטר, ולרוחב של 3.5 מטר".