קרניות שהוכנו מעור חזיר והושתלו ב-20 אנשים במסגרת ניסוי קליני השיבו להם את ראייתם. רבים מהם היו עיוורים לפני כן וסבלו ממחלות בקרניות עיניהם. ליתר דיוק, 14 מתוך 20 המשתתפים בניסוי הקליני היו עיוורים לגמרי - ולכולם שבה הראייה לאחר שנתיים. שלושה מהם ראו לאחר מכן בצורה האיכותית ביותר - 6/6.
"זה רק מדגיש את בעיית המחסור בתרומת רקמת קרניות והגישה לטיפולים עבור מחלות עיניים שונות", הסביר חוקר רפואת העיניים נייל לגאלי מאוניברסיטת לינקופינג שבשוודיה. המחקר פורסם לראשונה בכתב העת המדעי "נייצ'ר ביוטכנולוג'י".
בעוד שכ-12.7 מיליון בני אדם סובלים מאיבוד ראייה הקשור בקרניות העיניים, רק 1 מתוך 70 בני אדם מצליח לקבל השתלת קרנית – הדרך היחידה שבה יוכל להשיב את ראייתו. בשל המחיר הגבוה של האמצעים הנדרשים לניתוח וכן בגלל המחסור הגבוה בקרניות – לרוב האנשים בעולם אין יכולת לקבל ניתוח שכזה.
"הפיתוח המהונדס יכול להיות מאוחסן למעלה משנתיים, לעומת קרניות אדם שניתן לאחסן שבועיים בלבד"
"השקענו מאמצים אדירים כדי שההמצאה שלנו תהיה נגישה באופן רחב וזולה לכולם ולא רק עבור אנשים עשירים. זו הסיבה שניתן להשתמש בטכנולוגיה הזו בכל העולם", הוסיף השותף להנדסת הטכנולוגיה, מהרד רפאת.
רפאת ועמיתיו פיתחו טכנולוגיה חדישה שאינה דורשת תפרים בהשתלת הקרנית, כך שהרופאים יוכלו לבצע אותה ללא אמצעים וציוד מתקדמים. "שיטה פחות פולשנית תוכל להיות בשימוש ביותר בתי חולים וכך לעזור ליותר אנשים. עם השיטה שלנו, המנתח לא צריך להסיר את הרקמה של החולה. במקום זאת, הוא יוצר חתך קטן שדרכו השתל נכנס לתוך הקרנית הקיימת".
לפני ואחרי ההשתלה
בנוסף לכך, עור החזיר המשמש ליצירת הקרנית הוא תוצר לוואי של תעשיית המזון - והודות לתהליך אריזה וסטריליזציה מיוחדים, המוצר המוגמר יכול להיות מאוחסן למעלה משנתיים. זאת לעומת קרניות שתורמים בני אדם ויכולים להיות מאוחסנים שבועיים לכל היותר.
הקרנית היא מעין מסך בחלק הקדמי של העין המגנה על הקשתית והאישון שלנו. היא לרוב מורכבת מסוגים שונים של קולגן (סוג של חלבון). המבנה הזה עלול להישחק עם הזמן, מה שגורם לו לבלוט החוצה ולשבש את הראייה שלנו.
בחידוש שפיתחו החוקרים הם בעצם טיהרו את חלבון הקולגן מעור של חזיר כדי ליצור שכבת קרנית חדשה, הם השתמשו בשיטות כימיות ופוטוכימיות כדי לחזק את החומר שבדרך כלל רך – וכך להפוך אותו ליציב יותר. באמצעות שכלול של השיטה הם מצאו דרך פשוטה להכניס את אותו פיתוח לקרנית של החולה מבלי להוציא את הרקמה הקיימת. ההליך שאינו פולשני לא דורש להפריד את העצבים של הקרנית ושכבות התא וכך מאפשר לפצע להירפא מהר יותר.
המשתתפים בניסוי מהודו ואיראן החלו לחוש שיפור הדרגתי בראייתם ולאחר שנתיים חזרה לחלקם הראייה באופן מלא. "אין שום מחקר קודם שהשיב באופן מלא את הראייה ואת העובי הדרוש לקרנית העין או חידש את הראייה באופן מדויק כפי שנעשה בניסוי הקליני כאן", סיכמו החוקרים.