מדענים מעריכים כי חלון ההזדמנויות לשמירת שכבת הקרח הגדולה ביותר באנטארקטיקה מלהינמס באופן משמעותי הולך וקטן. ההערכה היא כי המסתה תביא לעליית פני הים בכ-5 מטרים בטווח הרחוק, אם העולם לא יעמוד בצמצום פליטות הגז.
סיקור נרחב ב-N12
- בתוך יום אחד – נמס קרח שיכול לכסות את כל פלורידה במים
- גל החום שמדאיג את המומחים: "קפיצה של עשרות מעלות, מעולם לא ראינו דבר כזה"
- אגם בגודל של עיר התגלה מתחת לשכבת הקרח היבשתית של אנטארקטיקה
שכבת הקרח המזרחית העצומה ביבשת אנטארקטיקה, שגודלה כגודל ארה"ב כולה, נחשבת ככזו שפחות פגיעה מפני שינויי האקלים מאשר גרינלנד ושכבות הקרח במערב אנטארקטיקה – שם חלק מכמה קרחונים כבר נמס במהירות.
מחקר אחרון בנושא, שפורסם במגזין Nature, שילב ממצאים על חולשות פוטנציאליות בבסיס שכבת הקרח ובטופוגרפיה שמתחת לים, במיוחד באזורים שבהם לקרחונים יש נגיעה במי אוקיינוס חמים. במחקר שילבו גם ניתוח של תקופות חמות בעבר בכדור הארץ.
קבוצת החוקרים מאוסטרליה, בריטניה, צרפת וארה"ב מצאו שאם הטמפרטורה הגלובלית תעלה עד הגבול שהוצב בהסכם פריז ב-2015, כלומר 2 מעלות צלזיוס בלבד מעל הרמות הטרום תעשייתיות (תקופה שבה שריפת דלק מאובנים עדיין לא שינתה את האקלים), המשמעות היא שהמסת שכבת הקרח תוסיף פחות מחצי מטר לפני הים עד לשנת 2500. כל עלייה מעבר לכך מהווה פוטנציאל לעליית פני הים בכ-5 מטרים באותו פרק זמן.
"בחירתנו בנוגע לצמצום הפליטות תקבע את עתידנו"
"הבחירה שלנו היום בנוגע לצמצום פליטות תקבע אם מזרח אנטארקטיקה תישאר 'רדומה' כפי שהיא היום – שכבת קרח אחת גדולה. או שמא נתניע פעולות שלא ניתן יהיה לעצור אותן אחר כך ויוסיפו לעליית מפלס הים – בעיה שאנו מתמודדים איתה כבר היום". כך הסבירה בריאיון שקיימה נרילי אברם, מדענית אקלים באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה ואחת ממחברות המחקר.
מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטיירש הדגיש מוקדם יותר השנה את הצורך בעמידה ביעד שהוצב בהסכם פריז ב-2015. כלומר, להגביל את עליית הטמפרטורה הגלובלית ב-1.5 מעלות צלזיוס בלבד מעל הרמות הטרום תעשייתיות.
"שיעור חשוב שצריך ללמוד מההיסטוריה הרחוקה הוא שמדף הקרח במזרח אנטארקטיקה רגיש מאוד אפילו להתחממות גלובלית יחסית מינורית. הוא לא יציב ומוגן כל כך כמו שנהגנו לחשוב בעבר", הוסיפה אברם.