בעומק רב מתחת לשכבת הקרח היבשתית של מזרח אנטארקטיקה, שהיא גם הגדולה בעולם, שוכן אגם ענק של מים במצב צבירה נוזלי. כך הצליחו לאשר מדענים, שפרסמו את ממצאי מחקרם בכתב העת Geology.
החוקרים שגילו אותו העניקו לו את השם Lake Snow Eagle, והם מאמינים כי המשקעים שבתוכו עשויים לאצור בהם מידע לגבי האבולוציה של שכבת הקרח - עוד מימיה המוקדמים ביותר, כשרק נוצרה.
"סביר להניח שיש באגם הזה תיעוד של היסטוריית שכבת הקרח המזרחית כולה, כולל היצירה שקרתה לפני 34 מיליון שנים, כמו גם הגדילה וההתפתחות שלה לאורך המחזורים הקרחוניים שקרו מאז", הסביר דון בלאנקנשיפ, גיאופיזיקאי מאוניברסיטת טקסס, שלקח חלק במחקר, "התצפיות שלנו גם מצביעות על כך שחל שינוי משמעותי בשכבת הקרח לפני כ-10,000 שנים, למרות שבשלב זה שאין לנו מושג למה".
למרות שמזרח אנטארקטיקה היא המקום הקר ביותר על פני כדור הארץ, היא איננה קפואה לגמרי. מאות אגמים של מים נוזליים, שנקראים אגמים תת-קרחוניים, התגלו מתחת לקרח המכסה את היבשת. יש כמה גורמים שמאפשרים למאגרי המים הללו להתקיים. ראשית, המסה של שכבת הקרח מייצרת לחץ, מה שמוריד באופן משמעותי את נקודת הקיפאון של המים הלכודים בפנים. בנוסף, שכבת הקרח עצמה מספקת בידוד מפני הקור המקפיא, ואילו הסלעים שבתחתית אף מספקים מקור חום מסוים. כמו כן, אם ריכוז המלחים במים הוא גבוה, יורדת טמפרטורת הקיפאון עוד יותר.
"חלון הצצה לעידן שבו לא היה קרח באנטארקטיקה"
את האגמים התת-קרחוניים מגלים באמצעות רדארים חודרי קרח. הסיגנל ששולח הרדאר מצליח לחדור דרך שכבת הקרח, ואז נשלח בחזרה. ההשוואה בין הסיגנל שנשלח לבין זה שחזר מאפשרת לחוקרים להבין מה נמצא מתחת לקרח, שכן יש הבדל בין הסיגנל המוחזר דרך קרח לבין כזה שעבר דרך שכבת מים נוזליים.
הרמז הראשון במקרה של אגם Snow Eagle היה שקע גדול שנקלט בצילומי לוויין. לכן נשלח צוות מחקר בהובלת פרופ' שואי יאן מאוניברסיטת טקסס, לשם איסוף מידע רלוונטי מהאזור, כמו גם מדידות של השדה המגנטי של כדור הארץ, כל זה למשך תקופה של שלוש שנים, מ-2016 עד 2019.
ניתוח נתוני הרדאר חשף שטח נרחב מתחת לקרח שהיה בוהק מהרגיל. זה מה שאפשר לחוקרים לאשר כי מדובר באגם, מבין האגמים התת-קרחוניים הגדולים ביותר שנחשפו אי פעם."ממש קפצתי כשהבחנתי לראשונה בהחזרת האור יוצאת הדופן בנתוני הרדאר", סיפר פרופ' יאן.
אגם Snow Eagle שוכן כ-3.2 ק"מ מתחת לשכבת הקרח, אורכו כ-42 ק"מ ורוחבו כ-15 ק"מ; הוא מכסה שטח של כ-370 קמ"ר, ומכיל 21 קילומטרים מעוקבים של מים בעומק של 200 מטרים. גוף המים הענק יושב על צוק משונן שעומקו 1.6 ק"מ, אולם ההשתקפויות מראות כי יש בו יותר מ'רק מים'. בתחתיתו של האגם שכבה של משקעים בלתי מאוחדים.
חברי צוות המחקר מאמינים שבזכות העובדה שזמן התגבשות הסדימנטים הוא ארוך מאוד באזור, סביר להניח שמדובר במשקעים ששוכנים שם זמן ארוך מאוד, אפילו כאלה מימי היווצרות שכבת הקרח. "המשקעים יכולים לאפשר לנו חלון הצצה לעידן שבו לא היה קרח באנטארקטיקה בכלל", מסביר מרטין סיגרט, מומחה לקרחונים מה-Imperial College London.
המיקום של האגם הבלתי נגיש והמשקעים שמצויים בסיבה די עוינת, יציבו ככל הנראה אתגר לא מבוטל בפני החוקרים. הצוות הציע לבנות תחנה בקרבת מקום, כזו שתאפשר את המשך מאמצי הלמידה והמחקר של המשקעים המסתוריים.