להיות מותקף על ידי תנין זה בהחלט אחד האירועים היותר מפחידים שאפשר לחוות בחיק הטבע. תנינים הם יצורים אימתניים, עם לוע גדול ולסתות מאיימות המעוטרות בלא פחות מ-80 שיניים מחודדות. כדי לתקוף את הטרף שלהם, הם מחכים מתחת לפני המים, ובעזרת תנופה מהזנב - מאיצים ומושכים בעזרת נעילת הלסת את הטרף. השיטה של התנין להכניע היא על ידי הטבעת הטרף. עובדה אחת מרגיעה בתוך כל זה היא שהתרחיש המלחיץ הזה, נפוץ בעיקר באפריקה, דרום מזרח אסיה, ואוסטרליה.
למעשה, קשה למדי לתעד כמה תקיפות תנינים קורות מדי שנה, בגלל דיווח חסר. אולם בהתבסס על המחקר, ידוע כי 1,000 תקיפות תנינים ואליגטורים מדי שנה מסתיימות במוות. עיקר מתקפות התנינים קורות באפריקה שמדרום לסהרה. יש ריכוז גדול של תניני יאור אגרסיביים לאורך מקורות מים בהם משתמשים למחייתם אלפים רבים, החיכוך היומיומי בין אוכלוסייה אנושית לבין אוכלוסיית התנינים מגביר את הסיכוי לקונפליקט.
בדרום מזרח ארה״ב, היכן שנפוצים האליגטורים, המצב שונה בתכלית. התקפות האליגטורים מועטות, וכך גם אלה המסתיימות במוות. בפלורידה, היכן שקורות עיקר התקיפות, החל משנת 1948 ועד לשנת 2021 תועדו 442 בלבד, 26 מהם הובילו למוות של המותקפים. זאת הודות לעובדה שאליגטורים בתנאי הטבע פשוט לא ממש מעוניינים בבני אנוש, כך מסבירה קימברלי אנדרוז, מומחית לאליגטורים ולנחשים מאוניברסיטת ג׳ורג׳יה.
"אנחנו לא הטרף שלהם, וכשחושבים על זה די מסוכן להתקיף אותנו. יש לנו ידיים ורגליים, אנחנו יכולים לברוח, אנחנו לא החיה האולטימטיבית להתעמת איתה", אמרה. אנדרוז אומרת שכל עוד אנחנו לא מתעמתים עם האליגטורים, הם נשארים בטריטוריה שלהם. כמו כן, טוענת אנדרוז, כי חינוך נכון הוא המפתח להתמודדות מוצלחת - ולהימנעות - ממפגש מסוכן.
עונת החיזור מתחילה עם התחממות מזג האוויר באביב, עד לתחילתו של הקיץ. בעונה הקרה לעומת זאת, בטוח יותר, כי האליגטורים לא עושים יותר מידי. תקיפות חד צדדיות הינן נדירות, ובני האדם הם אלה שבדרך כלל מתגרים באליגטור, לא להיפך. ניסיון לצלם סלפי מקרוב, האכלת התנינים, נוסף על המובן מאליו כמו מגוון ניסיונות לתפוס בזנבות ובחלקי גופם של התנינים - הם כולם פרובוקציות שעלולות לעורר את האליגטור לתקוף. איבוד חוסר העניין בבני האדם או החשש מהם - שניהם טבעיים לאליגטורים - עלולים להוביל לסכנה ממשית.
ברגע של מפגש בלתי רצוי, מומלץ שלא להיכנס ללחץ ולכבד את המרחב של האליגטור. "נניח שאתם שטים בקיאקים, ומבחינים באליגטור - המשיכו הלאה. תנו לו כמה שיותר מקום", אומרת אנדרוז. "אל תכו באמצעות המשוטים במים כדי להפחידם, זה מה שמאותת להם על קיומו של איום". כל התעסקות עם צאצאיהם של האליגטורים גם היא מחוץ לתחום. האם שכנראה נמצאת בסביבה, גם אם אתם לא רואים אותה, עלולה לתקוף בכל רגע כדי להגן על חייהם.
באתר אף ממליצים על שמירת מרחק של כ-18 מטרים מבעלי החיים המסוכנים, ומוסיפים כי אם תנין לוחש או מזנק לעברכם - זה סימן שאתם קרובים מידי. בנציבות שימור הדגים והטבע בפלורידה ממליצים להימנע משחייה במקורות מים בשעות החשוכות, שכן האליגטורים פעילים יותר בין השקיע לזריחה.
מה לעשות אם אתם תחת התקפה?
אנדרוז מציינת שאם אליגטור מנסה לגרור אתכם אל מתחת למים, זה השלב שבו עליכם להניח כי אתם נלחמים על חייכם, "אנחנו ממליצים לנסות ולדקור אותם בעין, להכות בהם בחלק העליון של הגולגולת, או בצד הלסת. אלה הן נקודות רגישות אצלן, כשם שהן רגישות אצלנו. במתקפה מתחת למים, הסכנה העיקרית היא טביעה, יותר מאשר הנזק מנשיכה", מוסיפה אנדרוז, וממליצה להגיע ליבשה, שכן שם לנו, בני האדם יתרון על פניהם של האליגטורים. עם זאת, אל תניחו שאתם בטוחים לגמרי ביבשה, שם הסכנה היא בעיקר ממכת הזנב העוצמתי של האליגטור, או מנגיחה של ראשם שעלול להיות מוטח בעצבנות על גוף המותקף.
כל ההמלצות הללו, מדגישה אנדרוז, רלוונטיות לאליגטורים באמריקה, שכן מיני התנינים באפריקה ובאוסטרליה עלולים להיות תוקפניים אף יותר, ועבור חלקם, אנחנו למעשה כן בגודל של טרף.