אחד הדברים שלומד כל ילד בעל פה כבר בגן הוא לדקלם את סדר עשר המכות שהנחית אלוהים על פרעה ומצרים. עשיית צדק ושחרור עם ישראל מעבדות הם (בין היתר) המשמעות שמאחורי סיפור זה, וחשיבותו כחלק מהזיכרון הקולקטיבי היא בלתי ניתנת לערעור. אבל האם יש הסבר מדעי אפשרי למה שקוראים בהגדה? מומחים ניסו לקשר בין ממצאים ארכאולוגיים לבין הסיפורים במשך שנים. יש שלוש תיאוריות מרכזיות שכדאי להכיר בהקשר הזה.
התפרצות הר געש
במסגרת תיאוריה אחת, המכות הן ביטוי להשלכות התפרצות הר געש באי סנטוריני שבדרום יוון אירו המתוארך ל-1620-1600 לפני הספירה. המיקרוביולוג סירו טרוויסאנאטו, מחבר הספר "עשרת מכות מצרים", טוען כי טקסטים רפואיים ממצרים העתיקה תומכים בתיאוריה הזו.
רוחות יכלו לשאת את האפר הוולקני עד למצרים במהלך הקיץ, והחומצות הרעילות שבו יכלו להפיק את המינרל צינובר, עד לכדי צביעת המים בצבע האדום דמוי הדם האופייני לו. התרחיש הזה יתכן כי חומציות המים הבריחה את הצפרדעים מן היאור (הנילוס), זוהי מכת צפרדע. כינים היו החרקים שיתכן כי הטילו ביצים בגופות בעלי החיים והאנשים אשר מתו כחלק מההתפרצות. פצעים שנגרמו כתוצאה מגשם חומצי הם השחין, ומכת דבר באה לידי ביטוי במות בעלי החיים שניזונו מהדשא שהפך כך בעצמו לרעיל. הלחות, והברד שאחריו – מהווים תנאים אופטימליים לשגשוג הארבה. האפר הוולקני העבה מסוגל גם לייצר חשכה, זוהי מכת חושך. טרוויסאנאטו אף מצא טקסטים מצריים המעידים כי בנקודה מסוימת שכבו מתים ברחובות ילדיהם של אריסטוקרטים. הוא מאמין כי בשל ההרס הרב והייאוש, המצרים קיוו שהקרבת הילדים הבכורים לאלים תסיק את העונשים הכבדים.
אצות אדומות
תיאוריה נוספת היא זו של האפידמיולוג ג'ון ס' מאר, שטוען כי אצות אדומות (אדומיות) שאבו את החמצן ממי הנהר, והביאו למותם של הדגים, אשר צבעו בדמם את המים. הצפרדעים ברחו, אך מתו תוך כדי החיפוש אחר מזון. בהיעדרן, לא היה מי שיאכלו חרקים וישמרו על גודל אוכלוסייתם כפי שהיא, ואלה הפכו לבעיה כאשר באוכלן את הגופות היוו קרקע פורייה עבור ארבה. גם הכינים על פי תיאוריה זו הם חרקים, כאלה אשר נושאים שני סוגים מחלות, שתיהן גורמות למוות בעלי חיים, מחלת סוסים אפריקאים ובלוטונג. בשר מזוהם וזבובים אף מפיצים חיידק מסוים אשר עשוי היה לזהם את עור בני האדם ולגרום למה שמכונה שחין.
כחלק מהתאוריה הזו מכת חושך היא תוצאה של סופת חול שקרתה במקביל. כך גופות שנותרו ברחובות בגלל החושך לא טופלו, והביאו למחלות אשר גרמו למוות בקרב ילדים, זוהי מכת בכורות.
שינויי אקלים
בתוך התאוריה הקודמת, נכנס לתמונה גם האקלים. כדי שאדומיות יוכלו לשגשג נדרש זרם עקבי ובוצי של מים חמים. בשנת 2010, מחקר על סטלגמיטים (זקיפים) – מרבצי מינרלים מוארכים הנוצרים ממשקעי סידן במים – העלה כי סוף תקופת שלטונו של פרעה רעמסס השני הייתה תקופה יבשה, דלה במשקעים. המדענים סבורים כי במצב שכזה הנילוס אכן היה "מתייבש", הופך סמיך וזרימת המים בו הייתה מאטה. תנאים אלה הם אכן התנאים הנכונים לצמיחה של החיידק Oscillatoria rubescens, "אצות דם בורגונדי".
אבל, כפי שמציין פרופ' יובל גדות, ראש החוג ליהדות ולארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, לא בטוח שכל זה משנה, לפחות לא מבחינת משמעותו של החג. "אני יודע שיש כל מיני ניסיונות למצוא הסברים, מדעיים לאירועים המתוארים במקרא, גם בסיפור יציאת מצרים. אני מלכתחילה לא בהכרח טוען כי מדובר באירועים היסטוריים, כי חשיבותם היא בעצם היותם חלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל", מציין פרופ' גדות. מבחינתו, המאמצים המחקריים אינם מתמקדים בניסיונות להתאים את הסיפורים המקראיים לאמת מדעית כלשהי. "מגפות היו, רעידות אדמה, ומגוון של אירועים טבעיים תמיד היו, כשם שהם קיימים היום. יתכן שהם עומדים מאחורי הסיפור, ויתכן שלא. משמעות הסיפור בכל מקרה נותרת לשובה כפי שתמיד הייתה".