במהלך 50 השנים הבאות, שינויי האקלים יוכלו להביא לותר מ-15,000 מקרים חדשים של יונקים שיעבירו וירוסים ליונקים אחרים, כך לפי מחקר שפורסם בכתב העת Nature. המחקר הוא מבין הראשונים שמספקים תחזית לגבי איך ההתחממות תשנה את סביבות החיים בטבע, ואיך היא תגביר מפגשים בין מינים אשר יהיו מסוגלים להחליף פתוגנים (מחוללי מחלות) בינם לבין עצמם, ומבין הראשונים לכמת את מספר הפעמים שבהם צפויים הווירוסים לקפוץ בין מין אחד למשנהו.
חוקרים רבים סבורים שהמגפה הקורונה החלה כאשר סוג לא מוכר של הנגיף עבר מבעל חיים לאדם, בתהליך הקרוי הדבקה זואונוטית. עלייה במספר ההעברות בין מין אחד של בעלי חיים למין אחר של בעלי חיים עלולה להביא ליותר התפרצויות, ומהווה איום ממשי הן על בריאות בעלי החיים - והן על בריאות בני האדם, כך מזהירים במחקר החדש.
״המחקר הזה הוא צעד ראשון וקריטי בהבנת הסיכון העתידי של שינויי האקלים וניצול הקרקע האנושי על המגפה הבאה שתפרוץ״, אומרת קייט ג׳ונס, שעוסקת ביצירת מודלים מנבאים לקשרים בין מערכות אקולוגיות לבין בריאות האדם ב-University College London. המחקר מנבא כי רבים ממקרי העברת הווירוסים יקרו במפגשים ראשונים בין מינים, כאלה שלא קרו קודם לכן, וששינויי האקלים הם הסיבה להם. למשל, תוך כדי המעבר של בעלי חיים מסוימים לנקודות קרות יותר, בגלל ההתחממות. כמו כן חוזים במחקר, כי הדבר יקרה לעיתים קרובות יותר בקרב מערכות אקולוגיות העשירות במגוון רחב של מינים, וכאלה הממוקמות בגובה; בעיקר באפריקה ואסיה, ואף במקומות צפופים מבחינת אוכלוסייה אנושית כמו הודו, אינדונזיה, ובמחוז סאהל שבאפריקה.
בהנחה שכדור הארץ יתחמם רק בעד 2 מעלות צלזיוס עד סוף המאה, יעד שאותו נלחמים להשיג מידי יום ולא בהצלחה רבה, מספר המפגשים הראשונים בין מינים יוכפל עד לשנת 2070, מה שיביא להיווצרותן של ״נקודות חמות״ של הדבקה. ״העבודה שנעשתה מספקת לנו ראיות בלתי ניתנות לערעור לפיהן בעשורים הקרובים לא רק שיהיה חם יותר, אלא גם ׳חולה יותר׳״, מציין גרגורי אלברי, אקולוג באוניברסיטת ג׳ורג׳טאון, ומי שהיה מבין כותבי המחקר.
על מנת לייצר את התחזיות, אלברי ושותפיו פיתחו ובדקו מודלים, והריצו סימולציות שונות במשך תקופה של חמש שנים. הם שילבו בין מודלים של הדבקה בווירוסים לבין תפוצת מינים במרחב בתרחישים שונים, תוך שהם מתמקדים ביונקים בגלל הרלוונטיות שלהם לבריאות האדם.
על אף החשיבות הרבה במחקר, המעבר בין חיזוי תפוצת וירוסים בקרב יונקים לבין הדבקת בני אדם הוא לא עניין פשוט. ״ניבוי הסיכון הזה הוא טריקי, כי ה’דליפה׳ הזו קורית בסביבה אקולוגיות מקומית ובסביבה סוציו-אקונומית אנושית מסוימת״, מציינת ג׳ונס. גורמים רבים עשויים להפחית את הסיכון הבריאותי עבור בני האדם, כך לדבריה של ג׳ונס, כמו תוספת בהשקעה בבריאות הציבור, או שבכלל יתכן שווירוס מסוים שעובר בין בעל חיים לשני פשוט לא מסוגל מלכתחילה להדביק בני אדם.
החוקרים מצדם טוענים כי אין זמן לבזבז. כדור הארץ כבר התחמם במעלה אחת, והתהליכים שמגבירים את הסיכון, כמו נדידת מינים, כבר החלו. ״זה קורה, וזה בלתי נמנע גם בתרחישי ההתחממות האופטימיים ביותר״, טוען אלברי. הם סבורים כי על ממשלות ברחבי העולם ועל הקהילה הבין-לאומית לשפר את הבקרה והניטור של חיות פרא ושל מחלות זואונוטיות, בייחוד במה שסומנו כנקודות חמות, כמו למשל דרום מזרח אסיה. הפעילות שנעשית כחלק מההכנות להתחממות, כך טוענים החוקרים, צריכה לקרות לא רק בתחום עצירת בירוא היערות או עליית מפלס המים, אלא גם בתחום המוכנות והמעקב אחר מחלות.