אם אתם מסוג האנשים שקולות של לעיסות, נקישות ונשימות כנראה שיש לכם "מיזופוניה". חוקרים באוניברסיטת ניוקאסל גילו את הקשר במוח שאחראי לכך.
אותו הקשר עובר בין מרכז השמעה של המוח, למרכז השליטה המוטורית בפנים אשר שולט בין היתר על תנועת הפה, הלוע והפנים באופן כללי. החוקרים סבורים כי אנשים עם מיזופוניה כנראה חווים גירוי בנקודה במרכז השליטה של תנועת הפנים – בהתאם לקולות הנשמעים. אותם הקולות אשר בדרך כלל גורמים לתגובה ולחוסר שביעות רצון בקרב האנשים הרגישים, הם בדרך כלל תוצאה של פעולות שעוברות דרך אותו מרכז שליטה עצבי במוח (לעיסה, נשימה, לחישה, בליעה וכו').
"הממצאים שלנו מראים שאצל אנשים שיש להם מיזופוניה התקשורת בין שני מרכזי השליטה הללו במוח היא אנומלית", מציין סוקבינדר קומאר, מדען מוח מאוניברסיטת ניוקאסל בבריטניה וראש צוות המחקר. "אפשר לתאר את הקשר הזה כקשר 'סופר רגיש', וזו פעם ראשונה שאנחנו מצליחים לזהות כזה קשר מוחי בהקשר של התופעה הזו".
כחלק מהמחקר, קומאר והצוות שלו ערכו בדיקות MRI תפקודי של 75 איש – עם ובלי מיזופוניה. המידע נאסף בשלושה סיבובים סך הכל, אחד בתגובה לקולות שידועים כטריגר למיזופוניה, שני אחרי חשיפה לקולות שאמורי להיות בלתי נעימים עבור כלל האוכלוסיה (כמו צעקות למשל), ושלישי אחרי חשיפה לקולות ניטרליים (כמו גשם). בקרב הנבדקים עם מיזופוניה הבחינו החוקרים בשוני בצילומים שנערכו לאחר חשיפה לקולות "בעייתיים", זאת בהשוואה למי שאין להם מיזופוניה.
החוקרים מצאו מאפיין נוסף בקרב הרגישים: קשר חזק יותר בין מרכז השליטה על תנועת הפנים לבין קליפת המוח הראייתית, היכן שמעובד המידע החזותי הנקלט במערכת הראייה. עובדה המרמזת על כך שמיזופוניה עלולה להיות מופעלת גם בעקבות טריגר ויזואלי.
ההשערה היא כי תהליך המכונה Mirror System מעורב בעיבוד המידע לגבי תנועות ופעולות שאנחנו קולטים במערכת הראייה. כאשר אנחנו רואים פעולה מסוימת, מגורים במוח האזורים אשר אחראיים לביצוע אותה התנועה – מעין דימוי של מצב שבו אנחנו מבצעים את הפעולה בעצמנו. דרך התהליך הזה, בין היתר, הפעולה "המציקה" נתפשת כהפרעה של ממש במוחם של הרגישים.
מצאים אלה מתחדדים לאור השיטה שמאפשרת פעמים רבים טיפול במיזופוניה, או ניהול המיזופוניה ליתר דיוק. בקרב חלק מהרגישים, חיקוי הפעולה החיצונית אשר גוררת את תחושת אי הנוחות מביאה להקלה, כל הנראה כי היא מאפשרת את לקיחת השליטה בחזרה על המצב. הבנה מעמיקה יותר של הגורמים שמביאים לאי נעימות ושל הדרך שבה זה קורה תביא גם לשיפור בשיטות הטיפול והניהול של מיזופוניה.
טים גריפית'ס, נוירולוג מאוניברסטית ניוקאסל ואחד מהחוקרים שלקחו חלק בעבודה, מציין כי הטיפולים החדשים יצטרכו לכלול לא רק את מרכזי קליטת הקולות במוח, אלא גם מרכזי קליטה ועיבוד של פעולות מוטוריות. עבור כ-6 עד 20 אחוזים שמושפעים מהמצב בחיי היומיום, בדרגה כזו או אחרת, מדובר בתרומה משמעותית. עבור אחוזים קטנים ממי שמושפעים מהמצב, הרגישות היא כל כך קיצונית עד שהופכת מצבים פשוטים ורגילים כמו עבודה עם אנשים ומפגשים חברתיים לבלתי נסבלים. יש רק לקוות כי ההתקדמות המחקרית הזו תוביל בסופו של דבר לטיוב של שיטות הניהול.