משרד הבריאות דיווח על מקרה ראשון של הידבקות בפוליו (שיתוק ילדים) בישראל אחרי 33 שנים. במקרה שאותר, מדובר בילד/ה בגיל 4 שהמקור למחלתו הוא נגיף פוליו תרכיבי שעבר שינוי ועלול לגרום מחלה בקרב מי שאינו מחוסן. מומחה מסביר מה המשמעות והסכנות.
מטעם משרד הבריאות, נאמר לכתבנו יואב אבן כי הנתונים מצביעים על מצב מטריד למדי בירושלים. רק 83% מהפעוטות עד גיל שנה קיבלו את כל 4 המנות של החיסון נגד פוליו, וההסבר לכך הוא כפול: התנגדות עקרונית לחיסונים, לצד דחייה וחיסון של כמה ילדים בבת אחת מטעמים של "נוחות", בעיקר בקרב משפחות מרובות ילדים.
זוהי הפעם הראשונה של הדבקה בפוליו במדינת ישראל מאז שנת 1989, ומאחר שבמשרד הבריאות מודאגים, החלו בפעולות דחופות לאיתור המגעים של הפעוט, ובהן הגברת הניטור של הביוב בבירה כדי לנסות לאתר הדבקות נוספות. ההערכה היא שהמקרה המדובר הוא רק קצה הקרחון, ושקרוב לוודאי שיש עשרות עד מאות מקרים של הדבקה. שוב, מקרי הדבקה אינם בהכרח יבואו לידי ביטוי בתחלואה, אבל הם מתאפשרים בגלל כיסוי חיסוני בלתי מספק, וככל שיש יותר נשאים – כך גובר הסיכון להדביק גם את מי שאינם מחוסנים, מה שמהווה סכנה עבור אוכלוסיות מסוימת שאחוזי החיסוניות המלאה בהן נמוכים.
מחלת הפוליו (Poliomyelitis), היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף הפוליו השייך לקבוצת נגיפי המעיים. דרך ההידבקות בה היא דרך נוזלי הגוף; משמעות הדבר היא שהנגיף חודר לגוף דרך הפה, מופרש בצואה, וכך גם מועבר מאדם לאדם. רוב מקרי ההדבקה אינם מתבטאים בתסמינים. הנדבקים אינם מפתחים סימני מחלה, או שמפתחים סימנים קלים, אך כן מפיצים את הנגיף.
נשאי הנגיף הא-סימפטומטיים מהווים כ-90% מכלל הנדבקים; החולים בנגיף חווים תסמינים של חום, כאב ראש, כאב בטן, כאב גרון, בחילה והקאות – למשך כמה ימים, והם מהווים כ-10% מהנדבקים. לעתים רחוקות מופיע גם סיבוך של דלקת קרום המוח.
כפי שמציינים באתר משרד הבריאות, הצורה השלישית והנדירה ביותר לביטויה של המחלה, מה שקורה אצל 1 מתוך כ-1,000 נדבקים, היא הצורה השיתוקית (Paralytic) – פגיעה במערכת העצבים. בדרך זו מופיע כאב חזק בשריר ושיתוק של האיבר הנפגע, כאשר לרוב מדובר בגפיים התחתונות. צורה נדירה אך קשה עד מאוד של המחלה היא שהעניקה למחלת הפוליו גם את השם "שיתוק ילדים".
עבור מי זה מסוכן?
רוב האנשים בארץ מחוסנים נגד מחלת הפוליו. עם זאת ידוע כי קיימת אוכלוסייה לא מחוסנת, כגון תינוקות שטרם השלימו את סדרת החיסונים שלהם, ילדים ומבוגרים עם דיכוי חיסוני וכן מבוגרים שרמת החסינות שלהם דעכה.
קיימים שני סוגי חיסונים נגד פוליו. האחד – OPV – מכיל נגיף מוחלש, והשני – IPV – מכיל נגיף מומת. במשרד הבריאות מציינים כי ילדים שלא קיבלו חיסון OPV וקיבלו את כל מנות החיסון כנגד IPV עדיין עלולים להעביר את הנגיף לבני משפחה לא מחוסנים.
איך זה עובד?
"מי שחוסן בחיסון עם הווירוס המומת מוגן מהמחלה, סיכוייו להידבק שואפים לאפס. עם זאת, הוא יוכל להידבק ולהדביק, שכן הוא עלול להיות נשא", מסביר ד"ר ארז גרטי ממכון דוידסון. "מי שחוסן בחיסון של נגיף מוחלש, גם כן סיכוייו לחלות שואפים לאפס. במקרה זה הוא אף לא יוכל להיות נשא של הנגיף, אך בסוג כזה של חיסון קיים סיכון נדיר למדי – לאפשר לנגיף לעבור מוטציה ולהדביק", הוא מוסיף.
הדרך שבה מחלישים את הנגיף בחיסון היא על ידי הכנסת מוטציה בתוכו, שהופכת אותו בלתי מותאם לתנאי הגוף. אותה מוטציה מחלישה אותו. אולם קיים סיכוי של אחד למיליון שהנגיף יפתח מוטציה באותו האתר בקוד הגנטי ש"תעורר אותו" ותהפוך אותו לפעיל ומידבק.
"לכן, בארץ השיטה היא לתת קודם כל את החיסון המומת שבו לא קיים הסיכון של המוטציה, ואז בגיל שנה לתת את החיסון המוחלש, כאשר הילד כבר נהנה מהגנה מסוימת מול הנגיף", מציין ד"ר גרטי. החיסון המוחלש הוא תרכיב שניתן דרך הפה ומביא לחיסוניות מקומית במעי, המשמשת קו הגנה ראשון נגד הדבקה בנגיף הפוליו.
החיסון השני, המומת, שניתן בזריקה לשריר גורם להתפתחות נוגדנים בדם וכך מקנה חסינות רבה נגד המחלה על ידי מניעת מעבר של הנגיף מהמעי לזרם הדם ולמערכת העצבים המרכזית. מהצד השני הוא לא מעורר תגובה חיסונית חזקה במעי, וזה מה שמאפשר הידבקות והתרבות במעיו של הנדבק, וכך גם המשך הדבקה; כך מסבירים באתר משרד הבריאות. שני החיסונים נועדו להשלים אחד את השני ולספק הגנה מרבית למחוסנים.
"באשר למקרה התחלואה בירושלים, כל הנראה מדובר בילד או ילדה שלא חוסנו, ונדבקו בנגיף שמקורו בחיסון הנגיף המוחלש, אותו נגיף עבר כנראה מוטציה, כפי שעלול לקרות - והדביק אותו כיוון שלא היה מחוסן". ד"ר גרטי מבהיר כי מי שמחוסן מוגן היטב, ועל כן יותר משהאירוע צריך לעורר חשש – הוא אמור לחזק את ההבנה בדבר נחיצותו של החיסון.
הוא מוסיף ומציין כי בעוד שהמחלה כמעט נכחדה מהעולם בזכות כיסוי חיסוני רחב, קיים סיכון של התעוררות מחודשת שלה היכן שהכיסוי החיסוני הוא פחות רחב, כמו למשל במדינות עולם שלישי – ואפילו במדינות כמו אוקראינה של היום. מדינות שמערכות הבריאות שלהן מתערערות בעקבות אירועי קיצון כמו מלחמה. "המקרה האחרון בישראל נרשם בסוף שנות השמונים, אבל הסיכון למרבה הצער תמיד קיים, וזה משהו שלמדנו מהשנתיים האחרונות, בייחוד בהתחשב בכך שיש אוכלוסיות שאנחנו יודעים שלא מחסנים בהן".