אחרי יותר משבועיים שאגמון החולה היה לשדה קטל המוני, פתחו לנו את השער. ברגעים הראשונים הכול נראה תקין, כמה אלפי עגורים ממתינים בשדה לטרקטור שיחלק להם ארוחת בוקר, אך באגמון עצמו מזהים מיד את העגורים החולים. הם עדיין חיים, אבל קפואים בתנוחות משונות. רוב העגורים המתים, כ-8,000, כבר נמשו מן המים.
צפרולוגים תמיד הסבירו שנתיב הנדידה מתוכנת במוח הקטן של הציפור ואינו גמיש לשינויים. אלא שבאמצע שנות התשעים, החליטו כמה אלפי עגורים לשנות את מסלולם. במקום לטוס עוד 3,000 קילומטר אל ביצה עתיקה באתיופיה, הם עצרו באגמון החדש שנחפר בעמק החולה.
ספארי העגורים המרהיב, נולד מצירוף נסיבות מיוחד. האגמון סיפק מקום לינה מושלם, לאור אהבתם של העגורים את המים הרדודים כמקום מוגן מטורפים. באותו זמן, חקלאי העמק עברו מגידול כותנה לגידול בוטנים, אחד מהמאכלים האהובים על העגורים. עופר סיוון, ניהל בשנים הראשונות את המערכה נגד זוללי הבוטנים. "בתחילת הדרך העפנו זיקוקים באוויר וכל העגורים שגירשנו מכל השדות הגיעו לאגמון", הוא אומר.
העגור הפך להיות סמל האגמון, מוקד משיכה אדיר, ותעשייה שלמה של תיירות נבנתה סביבו. "התיירות לקחה באיזשהו שלב את ההובלה, ואמרה: אנחנו רוצים להרוויח כסף. הם אמרו לסביבה: 'אנחנו עוזרים לחקלאים' אבל החקלאים לא נהנו מזה", אומר סיוון. כך, מספר העגורים זינק משנה לשנה - מפחות מ-10,000 לפני 20 שנה, עד ל-50,000 עגורים ברוב השנים האחרונות.
"תחנת האכלה שמרכזת באופן קבוע, יום אחרי יום, עשרות אלפי עגורים, זה יוצא דופן וזה פוטנציאל להדבקה", מסביר פרופסור רן נתן, מהמעבדה לאקולוגיה של התנועה, באוניברסיטה העברית. "הלשלשות שלהם מתערבבות עם האוכל. אנחנו ואחרים התרענו כל הזמן על הפוטנציאל של האפדימיה הזאת".
המומחים אכן חשבו שהצפיפות כבר לא הגיונית, אבל הם לא הרימו צעקה. כולם עובדים עם קק"ל, ולא רצו לקלקל עימם את היחסים. אפילו החקלאים המשיכו לשלם את חלקם בהאכלת העגורים, למרות שמשנה לשנה עלויות השמירה על השדות גדלו. לדברי סיוון, קק"ל לא בוחלת באמצעים ואף מאיימת כשנדרש: "קק"ל יודעת לעשות הרבה דברים, בין היתר היא יודעת גם לאיים. כי זרועותיה בכל מקום".
עמרי בונה מקק"ל מלווה את פרויקט האגמון מהקמתו לפני יותר מחצי יובל ועד היום. לדבריו, לא מעורב בניהול האגמון אף אינטרס כלכלי. "הסיבה היחידה לפרויקט העגורים היא מניעת נזק בחקלאות", הוא אומר. "ברגע שאתה מפסיק להאכיל, כל העגורים הרעבים מסתערים על השדות ואין שום אפשרות למנוע גרימה של נזק. אנחנו רוצים להפסיק להאכיל, אנחנו רוצים שכמה שיותר עגורים ימשיכו במסלול הנדידה שלהם לאפריקה, רק לא מצליחים בינתיים להשיג את זה".