גם בימי ירושלים הקדומה: שנתיים אחרי שהתפרצה לחיינו מגפת הקורונה, מחקר חדש של רשות העתיקות יחד עם אוניברסיטת תל אביב שהתפרסם הבוקר (שלישי) גילה שגם עשירי ירושלים מימי בית ראשון סבלו ממחלות מידבקות. זאת, כאשר מתחת לאסלת אבן באחוזה מפוארת בת 2,700 שנה, התגלו שרידי ביצים של תולעי מעיים. שרידי הביצים הללו, שמשתייכים לארבעה סוגים של טפילי מעיים, עשויים על פי המחקר להעיד על מחלה מידבקת ומטרידה שנמשכה שנים ארוכות, ופגעה בכל אוכלוסיית ירושלים הקדומה. 

במסגרת המחקר שנערך על ידי ד"ר דפנה לנגוט, מנהלת המעבדה לארכיאובוטניקה וחקר הסובב הקדום בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והתפרסם בכתב העת International Journal of Paleopathology, נאספו תחילה דגימות אדמה שהיו מתחת לאסלת האבן בבור הספיגה. לאחר מכן, היא בודדה מהן את ביצי הטפילים בתהליך של מיצוי כימי במעבדה, ולבסוף זיהתה את הביצים בעזרת מיקרוסקופ. השרידים התגלו בין היתר גם בזכות חפירה של רשות העתיקות באזור ארמון הנציב בירושלים.

ד"ר דפנה לנגוט דוגמת ביצים של תולעים מעיים (צילום: סשה פליט)
דוגמת את הממצאים, ד"ר דפנה לנגוט | צילום: סשה פליט

 

ד"ר לנגוט סבורה כי תחלואת המעיים באותה תקופה קדומה נבעה מחוסר מודעות להיגיינה ושטיפת ידיים – מה שהוביל לזיהום צואתי במזון ובמי השתיה שצרכו העשירים באותה התקופה. היא מוסיפה כי אפשרויות נוספות להדבקה היו שימוש בצואה לצרכי דישון, או אכילת בשר בקר וחזיר שלא בושלו מספיק. החוקרת מסבירה שבגלל שלא הייתה אז תרופה למכת התולעים, ההחלמה הפכה קשה עד בלתי אפשרית, ומי שנדבק - עשוי היה לסבול מהן כל החיים.  לנגוט מציינת שאותם טפילים קיימים גם היום, אבל יש לעולם המערבי המודרני אפשרות לאבחן אותם בשלב מוקדם ולתת תרופות יעילות כנגדם, ולכן זו לא מגפה.

לנגוט אמרה עם הגילוי: "ממצאי המחקר הזה הם מהקדומים שנצפו עד כה במרחב הישראלי. מדובר בביצים עמידות ביותר, ובתנאי השימור המיוחדים ששררו בבור הספיגה, הן שרדו קרוב ל-2700 שנה. מחקרים מעין אלה מסייעים לנו לתעד את ההיסטוריה של מחלות ומגפות באזורנו ומאפשרים לנו חלון הצצה אל חייהם של בני אדם בתקופות קדומות".

ממצאים מימי בית ראשון (צילום: איתן קרמר)
הממצאים שהתגלו בתקריב מיקרוסקופי | צילום: איתן קרמר

"מתקני השירותים היוו סמל סטטוס שרק העשירים יכלו להרשות לעצמם"

יעקב ביליג, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, מסביר שהאחוזה שנחשפה הייתה בשימוש באמצע המאה ה-7 לפני הספירה, בסוף תקופת הברזל. לדבריו, נמצאו באתר המפואר פריטים אדריכליים עשויים אבן, המעוטרים ברמה גבוהה מאוד מבחינה אומנותית. בין הממצאים, כותרות אבן וגן מרהיב הנמצא בסמוך לאחוזה, ופונה לעיר דוד ולהר הבית. בגן הזה נמצאו גם שרידי עצי פרי ונוי, וכן אסלה נוספת מאבן גיר. על פי לנגוט ובייליג "מתקני השירותים היו נדירים מאוד באותה תקופה והיוו סמל סטטוס - מתקן מותרות שרק עשירים ורמי דרג יכלו להרשות לעצמם".

בימים אלה עורכת ד"ר לנגוט בדיקות נוספות על המשקעים שהצטברו בבור הספיגה, במטרה ללמוד על הדיאטות שהיו מקובלות בירושלים שלפני תקופת הברזל, כמו גם על השימוש בצמחי מרפא.

אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, אמר: "המחקרים של רשות העתיקות ושל שותפינו, מצליחים לגעת בפרטים הכי קטנים של חיי היום יום בעת העתיקה. בזכות מכשור מתקדם ושיתוף פעולה פורה עם מוסדות המחקר המקבילים, מתאפשרת הפקת מידע מרתק מחומרים שבעבר לא היו בידינו הכלים לטפל בהם מדעית. כיום, המחקר הארכיאולוגי מגיע להישגים מרשימים, ולהבנה טובה יותר של אורחות החיים בעבר- הבנה שנראה כי רק תלך ותתפתח".