מרחיקים יונים – והורגים אותן: אין כמעט אף אדם שברשותו מכונית ולא מכיר את המצב המעצבן שבו לשלשת ציפורים מלכלכת את גג הרכב. לא רק שהאוטו לא נקי, הלכלוך גם פוגם בצבע המכונית. אז מה עושים? מנסים להרחיק אותן בעזרת שיטות וחומרים שונים. הבעיה היא שחלק מאותם חומרים הם רעילים. חברות להרחקת ציפורים שמשתמשות היום בשיטות לא ראויות להרחקת ציפורים ויונים מבתים פרטיים, מפעלים ואזורי מסחר, גורמות בהיעדר פיקוח למותן של מאות ציפורים.
בשבועות האחרונים פנו תושבים בעיר גדולה במרכז לעמותת "תנו לחיות לחיות" בנוגע לסנוניות שנמצאו מתות בחניון באחד מהקניונים בעיר. במקביל פנו התושבים גם להנהלת הקניון ולטענתם לא עשו דבר על מנת לטפל בתופעה. מבדיקה שעשו בעמותה גילו שעשרות קינים של סנוניות שנוצרו בחניון נהרסו, וחומר דמוי גריז נמרח על הצינורות הסמוכים לתקרת החניון במטרה למנוע מהסנוניות לעמוד שם.
"הריסת קינים פעילים ופגיעה בסנוניות אסורות לפי חוק הגנת חיית הבר", מציין עו"ד ארז וול היועץ המשפטי של עמותת תנו לחיות לחיות, "כשהקינים פעילים הפגיעה בהם גם מהווה במקרים רבים התעללות לפי חוק צער בעלי חיים. הריסת קינים כרוכה בהרג גוזלים ועוברים שנמצאים עדיין בביצים, מורחי הגריז טוענים שפעולתם לא נועדה אלא להרחיק את הסנוניות, אולם הרחקה כזו מבוססת על אמצעי קטלני: מגע הגריז בגוף הסנונית וציפורים אחרות. החומר דביק עד כדי כך שדי במגע הקל ביותר כדי להצמידו לגוף הציפור. משקלו של החומר פוגע באיזון של הציפור, והגריז גם מדביק את נוצותיה זו לזו. לכן רוב הציפורים שהזדהמו נופלות לקרקע וממתינות שם למותן מצמא ורעב, מדריסה או מטריפה".
"הרחקת ציפורים באמצעות חומרים שמנוניים ודביקים כגון גריז מתבססת אפוא על פגיעה קשה בציפורים, והיא אינה חוקית מכמה בחינות", מוסיף ארז, "בהקשר זה, העבירה החמורה ביותר היא עבירת ההתעללות לפי חוק צער בעלי-חיים. הסבל שנגרם לציפורים שנפגעות ולא פעם מתות בעינויים בעקבות נזקי הגריז – הוא סבל בלתי מוצדק לפי החוק".
שיטות לא מזיקות להרחקת ציפורים
לכאורה, סנוניות וציפורים אחרות גורמות מפגע של לשלשת. אך את המפגע הזה אפשר למנוע - לטענת העמותה - באמצעים שלא יפגעו בציפורים, החל בהתקנת מדפים ארעיים וקלים לקליטת הלשלשת וכלה באיטום מוחלט של מקומות עמידה מסוימים מפני ציפורים. "הפגיעה ביונים בשטח עירוני נחשבת לפעילות הדברה, והיא אסורה כשהיא נעשית באמצעות חומר לא מאושר; גריז לא אושר מעולם כאמצעי הדברה", מציין ארז. "כמו גריז, כך גם תרסיסים דביקים להרחקת יונים הנמכרים בחנויות, וכן ג'ל להרחקת יונים הנמכר ברשת או מוצע כאמצעי הרחקה בידי קבלנים מסוימים – כולם פוגעים בציפורים באופן לא חוקי".
בתנו לחיות לחיות טוענים כי פעילותה של החברה שביצעה את ההרחקה הלא חוקית בקניון, כוללת מריחת חומרים דביקים ושמנוניים במקומות רבים ברחבי הארץ. עדויות לכך הם מצאו באתר האינטרנט של החברה. "לא מדובר בבעיה מקומית בלבד", מוסיף ארז. "עד כמה שידוע לנו, לקוחות אחרים של החברה ברחבי הארץ לא פעלו בשום אופן להסרת החומר הקטלני שנמרח במתקניהם – במרכזים מסחריים, במחסנים, במתקנים תעשייתיים ועוד. מדובר במחדל ארצי ולא בעבירה נקודתית בקניון, שמיהרו להסיר את הגריז רק בעקבות תביעה שהגישה תנו לחיות לחיות בבית-משפט השלום בתל-אביב".
"אנחנו מקווים ששיתוף הפעולה של תנו לחיות לחיות עם השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, יביא לאיסור על השימוש במלכודות דבק", מציינת יעל ארקין מנכ"לית תנו לחיות לחיות. "אנחנו מקווים שקולם של בעלי החיים, גם אלו המכונים מזיקים יישמע, שייאסר השימוש במלכודות דבק, שייאכף האיסור על מכירת חומרים שמנוניים ודביקים נגד ציפורים, שייאכפו האיסורים על השימוש באמצעים אכזריים אלה על ידי הרשויות. אסון הרעלת הנשרים בנגב שהתרחש השבוע הוא רק דוגמא אחת מיני רבות לאסונות שנגרמים כשאין פיקוח. מדובר בתופעה שמצריכה פתרון קבוע ולא פתרון פלסטר. רעל הוא לא דרך להרחקת חיות, נמשיך לפעול נגד העוברים על חוק צער בעלי חיים".
אריאל צבל, מכון "אדם וחיה": ככל שאפשר להכליל מנתונים מקומיים, תושבים, חברות אחזקה/ניקיון, מדבירים וכו' הורגים בישראל מדי שנה אלפי עד רבבות סנוניות ממינים שונים. אני משער שבכל רגע נתון יש בארץ עשרות אתרים גדולים שנמרח בהם חומר פעיל, ובכל אתר כזה נהרגות בשנה עשרות ציפורים ואולי יותר".
בחברה שביצעה את הפעולה להרחקת היונים בחרו שלא להגיב
לפניה לכתבת - avivitm@ch2news.co.il