אין ספור מחקרים מדעיים מתפרסמים בכל יום ברחבי העולם ורובם המכריע לא מגיע לאתרי החדשות ולרשתות החברתיות. לכן החלטנו לעשות לכם סדר ובעזרת מכון דוידסון נפרסם בכל שבוע את המחקרים והחידושים המעניינים ביותר בעולם המדע.
הדגים שמחליפים שיניים ללא הפסקה
מאי שדה
בניגוד לבני אדם, שמגדלים רק שני סטים של שיניים במהלך חייהם, דגים רבים מחליפים את שיניהם לעיתים קרובות. במחקר חדש, חוקרים בחנו את קצב תחלופת השיניים ואופיה אצל בדגי לינגקוד מהמין Ophiodon elongatus. בעזרת צביעה של הסידן בשיניים הם עקבו אחרי הבקיעה והנשירה שלהן, ומצאו שהדגים מחליפים בממוצע כעשרים שיניים ביום. בניגוד לכרישים, השיניים שלהם לא זזות לאורך הלסת, אלא נשארות במקום שבו בקעו.
החוקרים שיערו שתחלופת השיניים של הדגים נובעת משחיקה של השן בזמן האוכל, אך כשהשוו בין דגים שאכלו לדגים שאולצו לצום נמצא שקצב תחלופת השיניים שלהם היה זהה. נראה שההחלפה נקבעת מראש, בלי קשר לשחיקה בפועל. החוקרים משערים שאחת הסיבות לתחלופה הגבוהה היא שחלק משיני הדג מעוגנות לעצמות שזזות כל הזמן, כדי לאפשר לדג לנשוך את הטרף מכמה כיוונים, וזה מגביר את הסכנה ששיניים יישברו להם. ככל הנראה תחלופת השיניים איננה השקעה גדולה מיד עבור הדגים, ואין בזבוז גדול בייצור שן חדשה בסביבה הימית העשירה בסידן.
דגי לינגקוד מהמין NatureDiver
להתחכך בכרישים
אורי ברמן
זוג דוקטורנטיות מאוניברסיטת מיאמי צללו עם כרישי עמלץ לבן בדרום אפריקה, כשהבחינו במשהו מוזר: דגים קטנים שוחים לעבר הכריש הגדול ומתתחכים בו מיוזמתם. כשחזרו למיאמי אספו החוקרות ועמיתיהן מידע מהספרות המדעית, וכן סרטוני רחפנים ודיווחים של צוללנים שראו תופעות דומות. הן הצליחו למצוא כך 47 מקרים שונים של דגים שהתחככו בכרישים, ביניהם גם מיני כרישים קטנים שמתחככים בכרישים גדולים מהם. הממצאים הגיעו מאזורים רבים ושונים, כולל שוניות, אזורים חופיים וים פתוח, מה שמראה שמדובר בתופעה רחבת היקף.
דגים מתחככים בצורה דומה על סלעים כדי להסיר טפילים, והחוקרים משערים שזו גם הסיבה לכך שהם מסכנים את חייהם ומתחככים בטורף הגדול, שעורו מחוספס מאוד ועל כן עשוי להתאים במיוחד למטרה הזאת. עם זאת, כדי לאשש את ההשערה יש צורך במחקרים נוספים.
התכשיטים של הקדמונים
ד"ר יונת אשחר
מתי התחלנו לענוד תכשיטים? לפי מחקר חדש, לפני לא פחות מ-142 אלף שנים. המחקר חושף את התכשיטים הקדומים ביותר שנמצאו, ממערות בדרום-מערב מרוקו. היו אלו קונכיות קטנות שנקדחו בהן חורים, עיצוב שכנראה מצא חן בעיני האנשים הקדומים, כי דוגמאות נוספות שלו נמצאו קצת יותר מאוחר בצפון אפריקה וגם במערת הגדי בישראל. הקונכיות נמצאו הפעם בשכבה שתוארכה לכ-142 אלף שנים לפני זמננו.
בני אדם בכל התרבויות עונדים תכשיטים על גופם, והשימוש בהם מראה על קפיצת מדרגה ביכולת החשיבה הסימבולית, כמו גם על חיזוק הקשרים בין קבוצות. החוקרים אומרים שייתכן שהחרוזים נועדו להעביר מסרים על השתייכות שבטית או על מצב משפחתי, כמו שנעשה גם היום בתרבויות מסוימות. "ענידת חרוזים קשורה לפגישות עם זרים, להרחבה של רשתות חברתיות", אמר הארכיאולוג סטיבן קוהן (Kuhn), אחד החוקרים החתומים על המאמר, לאתר של כתב העת Science. "אדם לא צריך להעביר מסר על הזהות שלו לאמא שלו". לעומת זאת, חוקרים אחרים משערים שהחרוזים נועדו לקישוט ולחיזור אחרי בני או בנות זוג.
התגוננות מפני אסטרואיד
ד"ר יובל רוזנברג
אי פעם בעתיד יתגלה אסטרואיד גדול שנמצא במסלול התנגשות עם כדור הארץ, וברוס ויליס כבר לא יהיה זמין. מה נעשה? האם גורלנו נגזר או שיש פתרון? הבוקר שוגרה לחלל חללית ראשונה מסוגה שמטרתה היא להתנגש באסטרואיד, בתקווה שהנתונים שייאספו מההתנגשות יסייעו לפתח מערכת הגנה לכדור הארץ מפני אסטרואידים כאלה. לא ידוע כיום על אסטרואידים מסוכנים שעלולים לפגוע בנו ולזרוע הרס רב, אך יש אסטרואידים רבים שעוד לא גילינו ועלולים ליצור איום משמעותי בעתיד.
החללית DART (ראשי תיבות באנגלית של "ניסוי שינוי מסלול של אסטרואיד כפול") ששוגרה היום, צפויה להתנגש בעוד שנה באסטרואיד דימורפוס (Dimorphos). זהו אסטרואיד שקוטרו כ-160 מטר, והוא מקיף מקרוב אסטרואיד גדול יותר בקוטר של כמעט 800 מטר, שנקרא דידימוס (Didymos). מטרת ההתנגשות היא לשנות מעט את תנועת האסטרואיד דימורפוס, ולבחון איך טכנולוגיה דומה תאפשר בעתיד להסיט ממסלולם אסטרואידים. חקירת ההתנגשות תאפשר לבחון את מבנה האסטרואיד ולשפר את המודלים המורכבים של מגע בין חללית לאסטרואיד. כך נוכל לשפר את ההיערכות שלנו למקרה שבו נצטרך להסיט אסטרואיד מסוכן ממסלול התנגשות עם כדור הארץ.
חיסון נגד קרציות
טל פישר
מחלת ליים (Lyme disease) עלולה לפגוע במערכת העצבים, בלב ובמערכות נוספות. החיידק הגורם לה מועבר לחולה בנשיכתן של קרציות הנושאות אותו. כעת מפתחים חוקרים חיסון נגדה, אך הוא שונה מהחיסונים שהכרנו עד כה: במקום לאמן את מערכת החיסון האנושית לפעול נגד החיידק עצמו, החיסון מופנה נגד הקרצייה שמעבירה אותו בנשיכתה.
החיסון מבוסס על עמידות שמתפתחת אצל בעלי חיים שננשכו כמה פעמים בידי קרציות. כשחיה עמידה ננשכת, מערכת החיסון שלה תוקפת, והקרציה נושרת תוך זמן קצר, או יוצרת אדמומיות וגירוד שגורמים לבעל החיים להתגרד ולהעיף אותה מעליהם.
כדי לעודד יצירת עמידות דומה פיתחו החוקרים חיסון בטכנולוגיית mRNA, המוכר לנו מחיסוני הקורונה של פייזר ומודרנה. מולקולת ה-mRNA שבחיסון מכילה הוראות לבניית 19 חלבונים שונים שנמצאים בריר הקרצייה, והתגובה החיסונית תתפתח נגדם. בניסויים שנעשו על שרקנים מצאו החוקרים כי החיסון יוצר אדמומיות מקומית מוגברת באזור הנשיכה, מפחית את כמות הדם שהקרציות צורכות ומפחיתים את מספר השרקנים שנדבקו. לאור ההצלחה הם מקווים כי החיסון יוכל לעזור גם לבני אדם.
רוצים לקבל את חדשות המדע ישירות לנייד? הצטרפו למהנשמדע בוואטסאפ או בטלגרם