בתחילת השבוע נפתחה בקול גדול ועידת האקלים של האו"ם בגלזגו, COP26. אל הוועידה הגיעו מנהיגי העולם ופעילי סביבה ממעל ל-200 מדינות, כולם עם מטרה אחת: לעצור משבר האקלים ולעשות כל מה שיידרש. הועידה עוסקת באין סוף תחומים שקשורים במישרין ובעקיפין למשבר האקלים, אנרגיות מתחדשות, תזונה, טורבינות רוח, מחזור פלסטיק, תחבורה חכמה, אצות ים שמפחיתות פליטות וילידים אינדיאנים מיערות הגשם. הכל חוץ מנושא אחד וחשוב מעין כמונו – אופנה.
למעשה, אחרי שלושה ימים עמוסים במיוחד בוועידה, השתתפתי בפעם הראשונה באירוע שעסק באופנה. הכותרת של האירוע, שאורגן ע"י fashion revolution, Beira, ecoage ושורה של אקטיביסטיות אופנה מהעולם, כמוני, הייתה "למה לא מדברים על אופנה ב-COP?". על פניו השאלה נשמעת תמוהה. כשאנחנו חושבים על משבר האקלים, אנחנו חושבים על גרטה תונברג, בצורות בסוריה ושרפות באוסטרליה, ככה שהקשר בין הדובים הנעלמים בקוטב, לבגדים שיש לכולנו בארון מרגיש לא ברור במקרה הטוב, או לא קיים במקרה השכיח. אבל האמת היא שאופנה היא אחת הנושאים המשמעותיים ביותר בהתמודדות עם משבר האקלים.
תעשיית האופנה היא אחת מארבע התעשיות המזהמות ביותר בעולם, זו שאחראית ליותר פליטות של גזי חממה מכל הטיסות וכלי הרכב גם יחד, מאות אלפי טונות של פסולת טקסטיל וחצי מיליון טונות של מיקרו פלסטיקים המגיעים לים מידי שנה. בנוסף תעשיית האופנה היא גם מהתעשיות המנצלות בעולם- על פי דוח העבדות המודרנית של שנת 2019 בעולם מועסקים מעל ל-40 מיליון פועלים במפעלי טקסטיל בתנאי ניצול קשים במיוחד, מתוכם 70% הן נשים ו-20% הם ילדים מתחת לגיל 12. הפועלות במפעלים עובדות במשמרות ארוכות במיוחד של 16 שעות ביום בממוצע, 64% מהן סובלות מהתעללות פיזית ומילולית, על בסיס מגדרי, בכל אחת מהשעות האלה וזה בנוסף לסיכון גבוה במיוחד לתאונות עבודה.
כך מתחילת השנה נהרגו 109 פועלים במפעלי טקסטיל ו-153 נפצעו קשה, כאשר תאונות רבות אינן מדווחות ולכן המספרים האמתיים מוערכים כמשמעותית גבוהים יותר. כל אלו יחד הופכים את תעשיית האופנה למי שנחשבת היום לתעשייה השנייה הכי מזהמת ומנצלת בעולם ולאחת מבעיות האקלים הגלובליות הבוערות ביותר כיום. במילים אחרות אי אפשר לדבר על משבר האקלים וצדק סביבתי מבלי לדבר על תעשיית האופנה, כלומר אפשר, אבל זה מאוד לוקה בחסר.
הפתרון למצב הוא פשוט וזול
אם לחזור לוועידה, מתוך אלפי הדוכנים הפרוסים על שטח עצום בגודלו, שרק לחצות אותו לוקח כשעה, ישנו רק דוכן אחד שעוסק באופנה. דוכן קטן ושולי, באזור של החברה האזרחית הפתוח לכולם ונחשב לפחות חשוב, שעוסק באפס פסולת ובתוכו קבוצת אקטיביסטיות האופנה Beira, שם הן מספרות לשואלים על הפעילות הענפה והכל כך חשובה שלהן.
כשאני שואלת את עצמי למה? התשובה הראשונה שעולה לי בראש היא מגדר. אופנה היא תחום שמשויך לנשים. נשים מניעות את הגלגלים של תעשיית האופנה הן כלקוחות והן כמכתיבות טרנדים. מצד אחד, אנחנו נדרשות להיראות יפות הרבה יותר מגברים, מטופחות ואופנתיות ואישה שאינה עומדת בקווים הבסיסים של מה שנחשב לאופנתי ונכון תזכה לביקורת רחבה מהסביבה. אך מהצד השני העיסוק הנשי באופנה זוכה לזלזול רב: עוד בספר ישעיהו נכתב כי "כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עיניים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה". חברת הכנסת מרב מיכאלי, מספרת בראיונות שהיא נוהגת ללבוש שחור בלבד על מנת שלא להסית את תשומת הלב מהדברים שהיא אומרת אל הבגדים שהיא לובשת ועד היום חוקרות אופנה, כמוני, נתפסות לא פעם ככאלו שחוקרות תחום שולי במקרה הטוב ומבזבזות משאבי מחקר יקרים, במקרה הרע.
ואכן ניתוח מגדרי של ועידת האקלים העולמית חושף דומיננטיות גברית לא מפתיעה. על כל 17 גברים בצוותי ההובלה והמשא והמתן ישנן רק 4 נשים ובצוות ההנהגה הבריטי של ה-COP לא הייתה אפילו אישה אחת, עד להתערבותן של פעילות מגדר וסביבה בריטיות, אשר הוביל למינוין של שתי נשים בכירות בצוות. אך למען האמת אין צורך בניתוח מגדרי מעמיק, די במבט אחד על תמונות המנהיגים העומדים יחד, בשביל להבין את התמונה המלאה, נוכחות גברית דומיננטית שמובילה למבט גברי על האקלים, כזה שמדיר נושאים חשובים מאין כמותן כמו אופנה.
למזלנו, באופן משמח, במקרה הזה הפתרון פשוט במיוחד. בכל הנוגע לאופנה, שלא כמו בתחומים אחרים הדורשים מדיניות ציבורית והתחייבות מדינית לטובת הפחתת פליטות, בכל הנוגע לאופנה מי שקובע את דרך ההתמודדות עם הבעיה, הוא אנחנו, כלומר הצרכנים. תעשיית האופנה, יותר מכל תעשייה אחרת, תלויה בלקוחות שלה, ובניגוד למקרה של אנרגיה, דלקים פוסלים והשקעות פיננסיות, במקרה של אופנה לא נגזר עלינו להיות לקוחות שבויים. הבחירות הצרכניות של כל אחת ואחד מאתנו משפיעות באופן דרמטי על האופן שבו תעשיית האופנה מתנהלת. בחירה בחנויות יד שניה על פני תאגידי אופנה תאפשר להימנע מהזיהום הנרחב של תעשיית האופנה וקניה ממעצבות עצמאיות המשלמות סחר הוגן לתופרות הבגדים, תאפשר להן להמשיך ולהתקיים, על חשבון מותגים נצלניים.
מיטל פלג מזרחי היא חוקרת אופנה וצדק סביבתי, החוג למדיניות ציבורית, אוניברסיטת תל אביב