מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב גילה כי בגלל התחממות הים התיכון, מינים של בעלי חיים דוגמת דגים, סרטנים עילאיים וראש-רגליים כגון דיונונים משנים את שטחי המחיה שלהם וצוללים עשרות מטרים למעמקים הקרירים יותר. המחקר פורץ דרך נערך בהובלת פרופ' יונתן בלמקר וצוות החוקרים שחר חייקין ושחר דובינר מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ומוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת Global Ecology and Biogeography, ויש להן השלכות מרחיקות לכת הן לגבי דיג והן לגבי שמורות טבע ימיות בעתיד.
החוקרים מסבירים שאומנם בעשורים האחרונים כל כדור הארץ מתחמם, אבל הים התיכון מתחמם באופן מיוחד. טמפרטורת המים הממוצעת בים התיכון עולה במעלה אחת מדי שלושים שנה, וקצב ההתחממות רק הולך ומאיץ. אחת השאלות הדחופות שיש לשאול היא כיצד, אם בכלל, יסתגלו המינים השונים שחיים בים התיכון להתחממות הפתאומית. בשנים האחרונות הצטברו עדויות למינים שהעמיקו את שטחי המחיה שלהם בכדי להתמודד עם ההתחממות, שעה שמחקרים אחרים מצאו כי מינים מוגבלים ביכולתם להעמיק למים קרירים יותר.
"צריך לזכור שהים התיכון היה חם מלכתחילה, וכעת אנו מגיעים לקצה גבול היכולת של הרבה מאוד מינים", מסביר פרופ' יונתן בלמקר. "זאת ועוד, מנעד הטמפרטורות בים התיכון קיצוני – קר בצפון-מערב וחם מאוד בדרום-מזרח. שתי התכונות הללו הופכות את הים התיכון למקרה בוחן אידאלי לבחינת הסתגלותם של מינים להתחממות הגלובלית".
במסגרת המחקר, החוקרים מאוניברסיטת תל אביב ערכו מטא-אנליזה לנתונים על תפוצת העומקים של 236 מינים ימיים שנאספו במסגרת מחקרים קודמים מדיג מכמורות. הנתונים שנאספו חושפים לראשונה כי מינים מעמיקים את גבול תפוצתם הרדוד במקביל להתחממות טמפרטורת מי הים, מכיוון מערב לכיוון מזרח הים התיכון, ובממוצע מעמיקים ב-55 מטרים על פני 6 מעלות בין חלקי הים התיכון. אולם, דפוס שינוי העומקים אינו אחיד בין מינים: נמצא כי מינים חובבי מים קרים מעמיקים משמעותית יותר ממינים חובבי מים חמים, מינים אשר מתקיימים לאורך מנעד עומקים צר מעמיקים פחות ממינים אשר מתקיימים על פני מנעד עומקים נרחב וכך גם מינים החיים במנעד טמפרטורה רחב מעמיקים יותר ממינים החיים במנעד טמפרטורה צר.
להיערך לשינויים ולחזות את ההשלכות
"במחקרים שונים אוספים נתוני דיג ממכמורת – כלומר ספינה שגוררת רשת על קרקעית הים ואוספת מינים שונים, ולרוב מודדים גם את העומק שבו המינים נתפסו ברשת", מספר שחר חייקין. "את הנתונים הללו הצלבנו עם נתוני הטמפרטורה של המים, ועל פני 236 מינים שונים הגענו למסקנה רחבה וחזקה: ישנה העמקה של הגבול הרדוד באזורי המחיה של מינים. העומקים המינימליים למינים בים התיכון הולכים ומעמיקים, שעה שהעומקים המקסימליים נשארים יציבים. אפקט ההעמקה נמצא כמשמעותי יותר בקרב מינים החובבים מים קרים. לעומתם, ישנם מינים שמתמחים במנעד טמפרטורה צר ובעומק מסוים אשר מעמיקים הרבה פחות, ככל הנראה כי הם לא יכולים להעמיק כדי להינצל".
לתוצאות המחקר השלכות רבות על העתיד, בים התיכון ובכלל, כאשר התגובה של כל מין ניתנת לחיזוי על פי תכונותיו – כגון העדפת טמפרטורה. בכך ניתנת לראשונה אפשרות מחקרית לתת תחזיות לשינויים בהרכב החברה הימית, וכן אפשרות ציבורית להיערך לשינויים הללו בהתאם.
"מהמחקר שלנו עולה בבירור כי מינים כן מגיבים לשינויי האקלים על ידי שינוי תפוצת עומקים", מסכם חייקין, "וכשאנחנו חושבים על העתיד, מקבלי ההחלטות יצטרכו להתאים את עצמם מראש להעמקת המינים. לדוגמה, שמורות עתידיות יצטרכו להיות מוגדרות כך שיוכלו לתת מקלט גם למינים שינדדו לעומקים. ומהצד השני, דיג בעתיד יצטרך לדוג את אותם הדגים בעומקים גדולים יותר, ופירושו של דבר להפליג עמוק יותר לתוך הים ולשרוף יותר דלק".
"גם אם מינים מעמיקים כדי לברוח מהחום וההסתגלות המהירה הזאת עוזרת להם, עדיין יש גבול – והגבול הוא קרקעית הים", מוסיף פרופ' בלמקר. "אנחנו כבר רואים דגים של מים עמוקים כמו בקלה שמספריהם פוחתים, כנראה כי כבר לא היה להם לאן לרדת".