שיטפונות שהכו באזורים נרחבים בגרמניה ובבלגיה בימים האחרונים גבו את חייהם של יותר מ-180 איש. מאות תושבים נפצעו בהצפות, ויותר אלף הוכרזו כנעדרים. ההערכה היא שיחלוף זמן רב עד שההיקף המלא של הפגיעות והנזקים האדירים לרכוש ולתשתיות יתבררו במלואם.

מהדורות החדשות נוטות להתייחס לאירועים אלו כאסונות טבע. ובהיעדרו של "אחראי" לאסון, הזרקור העיתונאי מופנה לרוב לעבר היערכותם של כוחות ההצלה האמונים על מתן סיוע לנפגעי האירוע, וכן למערכות ולמוסדות שתפקידם להתריע על האסון המתקרב מבעוד מועד. ניתן לזהות מאפיינים דומים אף בדיווחים הנוגעים לגל החום חסר התקדים שפקד את צפון אמריקה, או בגלי השריפות האימתניים שאיתם נאלצות להתמודד אוסטרליה וקליפורניה מדי קיץ בשנים האחרונות.

הישראלי שבאיזור השטפונות בגרמניה (צילום: מתוך "חדשות הבוקר" , קשת 12)
מתוך "חדשות הבוקר" עם ניב רסקין | צילום: מתוך "חדשות הבוקר" , קשת 12
השיטפונות בגרמניה (צילום: רויטרס)
שיטפון | צילום: רויטרס

למעשה, אין כל ערך בהבחנה בין אסון טבע לאסון מעשה ידי אדם. ככלל, אירועי קיצון כאלה כבר אינם מאורעות סטטיסטיים חסרי הקשר אנושי. התחממות, יובש קיצוני, ואירועי גשמים עזים הם השלכותיו המובהקות ביותר של שינוי האקלים העולמי.

זהו משבר האקלים מפניו הזהירו המדענים

מקובל כי היערכות נאותה למשבר האקלים משמעה פעולה בשני ערוצים מקבילים: מיטיגציה - הפחתת הפליטות שבגינן שינוי האקלים מתרחש, ואדפטציה - בניית חוסן והסתגלות לתנאי האקלים החדשים. רבות כבר מדובר על ערוץ הפעולה הראשון, והממשלה החדשה בישראל אכן שילבה אסטרטגיות מיטיגציה בקווי היסוד שלה (כמו מיסוי פחמן). אולם נראה שאסטרטגיות אדפטציה יעילות, אפילו במדינות עשירות כגרמניה, הן עדיין מעטות ובלתי מספקות.

גם בישראל נצפית מגמה לפיה אירועי גשמים עזים הופכים תדירים יותר ויותר. לכך יש להוסיף גם צמיחה מתמדת בהיקף השטחים המבונים והאטומים, שמובילה לעלייה נוספת בספיקות מי הנגר העילי. מכאן שאירועי ההצפות הקשים אותם ידענו בשנים האחרונות - בחורף 2020-2019 לבדו מתו מטביעה שבעה בני אדם באירועים אלו - הם קצה הקרחון של האסונות שעימם ניאלץ להתמודד כבר בעתיד הקרוב.

הצפות בנהריה (צילום: פלאש 90)
הצפות בנהריה | צילום: פלאש 90
שיטפון בנחל ערבה (צילום: עומר עדין)
שיטפון בנחל ערבה | צילום: עומר עדין

בחודש יוני פירסם משרד מבקר המדינה את דו"ח הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2021. שניים מתוך 13 הפרקים עוסקים במוכנות ובהגנה מפני אירועי שיטפונות. בין היתר, הדו"ח מצא שאין כיום הגבלות מספקות בחוק שבכוחן לצמצם את הפיתוח סביב הנחלים ובפשטי ההצפה - אזורי ההצפה הטבעיים של הנחל. עוד הצביע דו"ח המבקר על מחסור בנתונים הידרולוגיים חיוניים. מובן שבהיעדר מידע אמין ומדויק, לא ניתן לעצב פתרונות מספקים.

עלינו להפנים כי לנוכח שינוי האקלים ואירועי הקיצון החזויים במסגרתו, אין עוד בכוחן של תשתיות הנדסיות לבדן למנוע אירועי הצפות. על כן עלינו לאמץ את התפיסה לפיה על הפיתוח להיעשות באופן המתחשב בנתוני השטח הטבעיים כבר מתחילתו, ולא באופן המנסה להביסם ללא הואיל.

איך אפשר למנוע?

אז מה ניתן לעשות? ראשית, יש לוודא כי תוכניות פיתוח עתידיות - לרבות כאלו שאושרו אך טרם מומשו - נמנעות כליל מפיתוח בסביבת הנחל הזורם בשטחן (תוך התייחסות לכלל רצועת ההשפעה של הנחל בהליך התכנון). יש לוודא כי פשטי ההצפה ממופים כראוי, ונשמרים מכל משמר מפני פיתוח אינטנסיבי. יש לוודא כי כל תוכנית פיתוח מציעה מענה משכנע ומקצועי למי הנגר הצפויים להיווצר בשטחה (אם באמצעות חלחול, החדרה, איגום או השהיה), מענה שאף ימזער את זרימת המים הלאה במורד. יש לייעד שטחים פתוחים וחקלאיים באזורים אסטרטגיים לשמש כמאגרי נגר. וכן יש להשלים בהקדם את יצירתו של מערך חיזוי שיטפונות מהימן ועדכני.

היערכות נאותה לאירועי קיצון היא חובתה של כל רשות מדינתית. אך ביודענו כי מגמת שינוי האקלים רק תלך ותחריף, היערכות נאותה פירושה יותר מהשקעה במערכי חילוץ והצלה, או במערכות התראה מתוחכמות. אלו, לצד תשתיות הנדסיות, מספקים אומנם תחושת ביטחון חיונית, אך זו עלולה להכזיב ברגע האמת. היערכות ניאותה פירושה בראש ובראשונה תכנון צופה פני עתיד, הלוקח בחשבון את המגמות האקלימיות החזויות, ומספק להן מענה תכנוני ואסטרטגי בר קיימא.

הכותב הוא עמית תוכנית ממשק ליישום מדע בממשל באגף לתכנון אסטרטגי במינהל התכנון