שמחה רבה, שמחה רבה – הקיץ הגיע, ואיתו הגיעו היתושים. לכבוד העונה העוקצת, אספנו בשבילכם כמה עובדות שאולי לא ידעתם על היצור המטריד.
אלה בכלל יתושות
היתוש הזכר הוא יצור תמים ובלתי מזיק, שבדומה לפרפרים ניזון בכלל מצוף של פרחים. הנקבות הן אלו שמוצצות את הדם, שכן הן זקוקות לחלבונים הנמצאים בדם כדי לייצר מהם כמה שיותר ביצים.
יש להם חיישני גז מדוייקים
נקבת היתוש מצוידת בחוש מיוחד שמאפשר לה לאתר את הקורבנות שלה: היא מצליחה לחוש את ריכוז הגז פחמן דו-חמצני (CO2) שפולטים כל בעלי החיים בעת הנשימה. כמו כלב גישוש המתחקה אחרי ריח, היתושה מחפשת את המקום שבו ריכוז הגז הכי גבוה, כי שם נמצאים הקורבנות הפוטנציאליים שלה. לאחר שהיא מגיעה לקרבת הקורבנות, היתושה מפעילה חושים אחרים: היא מרגישה את החום הנפלט מהגוף (בצורה של קרינה תת-אדומה), ומריחה כימיקלים שנפלטים מהגוף בזמן הנשימה ובזיעה.
בסרטון הבא חיברו אלקטרודה לעצבים שבאנטנות החישה של היתוש, כדי לראות (ולשמוע) את הפעילות בעצבים כשנושפים עליה – בזמן שהיתושה חשה את הפחמן הדו-חמצני, או כשמקרבים אליה כימיקלים אחרים שנפלטים מגוף האדם:
מחקר משנת 2004 מצא שהיריון מושך את היתושים כמעט כפליים. כנראה זה קורה מפני שאישה הרה פולטת לסביבה יותר פחמן דו-חמצני, וגם טמפרטורת הגוף שלה גבוהה יותר.
הם מבקרי מסעדות אנינים
ליתושות יש העדפות קולינריות – למשל הן מעדיפות את הריח של החומצה הלקטית שנמצא בזיעה של חלק מהאנשים על פני ריח של חומצה בוטירית. במחקר משנת 2004 לקחו עשרות מתנדבים עם סוגי דם שונים, ושמו אותם בחדר עם יתושים. נמצא כי היתושות מעדיפות בבירור אנשים עם סוג דם O.
סוג הדם משפיע גם על חומרים הנמצאים ברוק שלנו או על העור, שהיתושות מסוגלות לחוש אותם. מחקרים מצאו שגם הריכוז של תוצרי הפירוק של כולסטרול, שתיית אלכוהול, המטען הגנטי והרכב החיידקים על העור משפיעים על מידת המשיכה של יתושים לאנשים שונים.
הם מזריקים חומרים לגוף
חדק המציצה של היתושה כולל צינורות שמשמשים אותה לא רק לשאיבת דם מהגוף אלא גם כדי להזריק חומרים פנימה. הנקבה מחדירה לגוף חומרים שמונעים את קרישת הדם, כדי שתוכל למצוץ אותו כמה שיותר זמן בלי שייקרש. החומרים הללו גם גורמים לתאי הגוף לשחרר בקרבת העקיצה חומר שנקרא היסטמין. ההיסטמין גורם להרחבת כלי הדם באזור המציצה ולשחרור נוזלים מתוכם, ולכן אנו רואים נפיחות במקום העקיצה. ההיסטמין משפיע גם על מערכת העצבים והוא הגורם להרגשת גירוד.
החדק שלהם מומחה בניווט
מדענים ממכון פסטר בצרפת הצליחו לצלם באמצעות מיקרוסקופ (בעכברים מורדמים), את מה שמתרחש מתחת לעור כשחדק המציצה חודר אליו. מסתבר שממש כמו חדק של פיל, חדק המציצה של היתושה נהנה מיכולת תנועה מרשימה, ויכול אפילו להתכופף ב-90 מעלות. חיישנים על פני החדק מנווטים אותו אל עבר כלי הדם הקרוב, ורק אחרי שהוא מאתר את כלי הדם וחודר אליו מתחילה הסעודה החגיגית. את הצילומים המדהימים הללו תוכלו לראות בסרטון הבא (זהירות: סרט לא קל לצפייה)
הם לא שותים את הדם - הם אוכלים אותו
תוך כדי שאיבת הדם היתושה מצליחה לסנן את המים שבדם החוצה ולהפריש אותם בטיפות מהחלק האחורי של גופה. היתושה, כאמור, צריכה את החלבונים שבדם כדי ליצר ביצים ולהתרבות. המים שבדם לא מזינים אותה, אלא סתם מכבידים עליה, לכן היא מסננת אותם במהירות החוצה.
בסרטון הבא תוכלו לראות את התהליך קורה. פליטת המים מהירה מאוד ותוכלו לראות פליטה של טיפה אחת, בזמן 2:08 (בפועל היתושה פולטת טיפות רבות). כמו כן אפשר לראות בסרטון זה, כמו בסרטון הקודם, את חדק המציצה מנווט בתוך הגוף לעבר כלי דם.
הם בעלי כושר נשיאה מדהים
יתושה מסוגלת לשאוב כ-6 מיליגרמים של דם, זה אולי לא נשמע הרבה, אבל מבחינה משקלית מדובר בכמות ששווה למשקל גופה ואפילו עולה עליו! שרירי התעופה שלה מותאמים לכך מראש, כך שהיא מצליחה להתעופף בסיום המציצה למרות משקלה הכפול – אם כי היא עפה לאט יותר ולכן קל יותר לתפוס יתושים כשהם שבעים.
הם חיים מעקיצה לעקיצה
לאחר העקיצה היתושה נחה יומיים-שלושה בזמן שהיא מעכלת את הדם ויוצרת ביצים מפותחות, לאחר מכן היא מאתרת מקור מים עומדים להטיל בו את ביציה (גם לזה יש לה חיישנים). אחרי ההטלה הנקבה תחזור לחפש קורבן חדש לעקיצה, כך שוב ושוב במשך כל מהלך חייה, שיכולים להימשך כחודש! כלומר כל יתושה יכולה לעקוץ כעשר פעמים בחייה.
הם רוצחי המונים
כיוון שהיתושות יכולות לעקוץ כמה אנשים במהלך חייהן, הן מפיצות בקלות מחלות. למעשה, היתושות הם בעלי החיים הקטלניים ביותר בעולם – מדי שנה מתים כ-750 אלף בני אדם בעולם ממחלות שעוברות בעקיצת יתוש – למשל מלריה, קדחת צהובה, קדחת דנגי, קדחת הנילוס המערבי (קיימת גם בישראל) ונגיף הזיקה.
בלי מים אין יתושים
מהביצים שהיתושה מטילה במים מתפתחים זחלים שניזונים מחומרים אורגניים (כמו עלים רקובים) הנמצאים במים. גם הגלמים של היתושים חיים במים, ומהגלמים מתפתחים יתושים בוגרים חדשים. בלי מים עומדים להטלת ביצים היתושים אינם יכולים להתרבות.
אבל לא חייבים לייבש את הביצה
כאמור, יתושים מטילים ביצים ומתפתחים רק במים עומדים, ולא בנהרות או בנחלים שהזרימה בהם משמעותית. ייבוש של מקורות מים עומדים הוא השיטה היעילה ביותר להילחם ביתושים (זוכרים את החלוצים שייבשו ביצות?), אך לא היחידה. במקומות שבהם אי אפשר לייבש את מקור המים מרססים לפעמים חומרים שמנוניים שצפים על פני המים. זחלי היתושים נושמים באמצעות מעין "שנורקל" שמציץ החוצה מעל פני המים. שכבת שמן צפה על המים, ומונעת מה"שנורקל" להגיע אל האוויר, ובכך חונקת אותם ומונעת מהם להתפתח ליתושים בוגרים.
הם לא טסים רחוק
יתושים לא מרחיקים טוס – הם יכולים לעוף עד למרחק של קילומטר, אבל בפועל הם נשארים במרחק של כמה עשרות מטרים ממקום הולדתם, או לכל היותר כמה מאות מטרים. לכן אם יש באזור שלכם יתושים, סימן שיש מקור מים קרוב לביתכם. מקור מים אינו חייב להיות בִּיצה – היתושים לא בררנים ויסתפקו אפילו בצלוחית מים מתחת לעציץ. מומלץ לזהות מים עומדים כאלה ולסלק אותם אם אינכם רוצים להיעקץ.
את המלחמה בהם מימן צבא ארה"ב
חומר שנקרא אן-אן דיאתיל טולואמיד, או בקיצור "דיט" (DEET) הוא דוחה יתושים יעיל ביותר. החומר פותח ביוזמת צבא ארצות הברית בשנת 1944, בעקבות פגיעת יתושים בחיילים שלחמו נגד הכוחות היפניים באיים הטרופיים באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. השימוש הנרחב ביותר בו היה במלחמת וייטנאם, שם לחמו החיילים האמריקאים בתוך ג'ונגלים שורצי יתושים. עד היום הדיט הוא דוחה היתושים הסינתטי הנפוץ ביותר. ואם כבר הזכרנו צבא, בין אמצעי ההגנה שמפתחים נגד יתושים נמצא גם תותח לייזר שמזהה את היתוש וקוטל אותו בקרן חזקה, כמו שאפשר לראות כאן.
ד"ר אבי סאייג, מכון דוידסון למכון מדעי