נאס"א אישרה לפתח טלסקופ חלל חדש שיעניק לאנושות התראה מוקדמת מפני אסטרואידים וכוכבי שביט שעלולים להתנגש בכדור הארץ. הטלסקופ החדש, NEO Surveyor, יגדיל משמעותית את היכולת של סוכנות החלל האמריקאית לגלות ולאפיין גופים קרובי-ארץ (NEOs) המתקרבים עד כדי רדיוס של 50 מיליון קילומטרים מעולם הבית שלנו.
כדור הארץ עדיין חשוף לפגיעות
לפי הערכות, נאס"א גילתה עד כה רק כ-40% מהאסטרואידים קרובי-הארץ שקוטרם גדול מ-140 מטרים, מתוך אוכלוסייה מוערכת של 25,000 עצמים כאלה. קו ה-140 מטרים סומן כי אסטרואידים בגודל זה או גדולים יותר עלולים לזרוע הרס בקנה מידה אזורי, יבשתי ואפילו עולמי.
ב-2005 הורה הקונגרס האמריקאי לנאס"א לגלות, לאפיין, לקטלג ולעקוב אחר 90% מהאסטרואידים הגדולים עד שנת 2020. יעד זה לא הושג משתי סיבות עיקריות: ראשית, חלק מהאסטרואידים מגיעים מכיוון השמש המסנוורת, שמבט לכיוונה לא מאפשר לנו לגלות עצמים עמומים כמו אסטרואידים. זאת בעיה שכרגע אין לה פתרון טכנולוגי משביע רצון – והחשש הוא מפני עצם גדול שיגיח פתאום מכיוון השמש.
הדמיה של טלסקופ החלל סרוויור בפעילות. הנקודות האדומות מייצגות את הזיהוי של חתימות חום מעצמים קרובי-ארץ | NASA/JPL-Caltech
בעיה אחרת היא הקושי של טלסקופים מבוססי-ארץ לסרוק את השמיים באופן רציף. טלסקופים על הקרקע סובלים משתי מגבלות: הם עובדים רק בלילות – ורק בלילות בהירים. לכן נאס"א החייתה ב-2013 טלסקופ חלל בתחום התת-אדום בשם Wide-field Infrared Survey Explorer, או WISE, והסבה אותו לציד עצמים קרובי-ארץ – משימה שהפכה ל-NEOWISE. ניאווייז היה הצלחה גדולה, והטלסקופ מצא כ-2,000 אסטרואידים חדשים, אבל בנאס"א מבינים שהם יזדקקו לטלסקופ חלל ייעודי ועוצמתי בהרבה כדי לעמוד ביעד שהציב להם הקונגרס.
קראו עוד:
● סוכנויות החלל האמריקאית והאירופית מתרגלות פגיעת אסטרואיד ואתם מוזמנים לעקוב אחר הדרמה
● מדענית ישראלית בצוות פסיכה של נאס"א: "אנחנו טסים למקום שאנחנו לא בטוחים מהו בכלל"
● חוקרים: מצאנו ראיות לקיומו של אסטרואיד ענק בגודל קרס
● האם "כוכב נופל" עלול אי פעם לנחות לכם על הראש?
היעד יושג – לכל המוקדם ב-2036
כמו קודמו בתפקיד, גם טלסקופ החלל החדש סרוויור יפעל בספקטרום התת-אדום של האור, מכיוון שחלק מהאסטרואידים כהים מאוד ומשקפים חזרה מעט מאור השמש. לעומת זאת, השמש בכל זאת מחממת אותם כשהם מתקרבים אליה ואלה פליטות חום שסרוויור יכול לגלות. יתרון נוסף של ציד אסטרואידים בתת-אדום הוא שחתימת החום מאפשרת לא רק לזהות את העצם ואת מסלולו, אלא גם לאפיין את גודלו – שכן העצם כולו פולט את החום. סרוויור מתוכנן כך שיגלה 90% מהאסטרואידים הגדולים מ-140 מטרים בעשור הראשון לפעילותו.
כמובן, לגלות את הסכנה זה לא מספיק – והרעיון מאחורי הגילוי והאפיון הוא לתת למדענים מספיק זמן להיערך מראש לפגיעה אפשרית. דוגמה לכך קיבלנו בתרגיל המוכנות שערכו סוכנויות החלל האמריקאית והאירופית באפריל השנה. בתרחיש ההיפותטי, שנערך במסגרת כנס ההגנה הפלנטרית, אסטרואיד שעושה את דרכו לכדור הארץ התגלה חצי שנה מראש. לצוותים לא היה מספיק מידע על הרכב האסטרואיד, ולא היה מספיק זמן כדי לשגר משימה שתברר את הרכבו, ובסופו של התרגיל האסטרואיד המדומיין "השמיד" רדיוס של 100 ק"מ בין גרמניה לצ'כיה.
כדי למנוע תרחיש אימים כזה, טלסקופ החלל סרוויור אמור לתת לאנושות התראה ארוכה בהרבה, של שנים רבות. יודגש כי ההתראה היא רק צד אחד של משוואת ההגנה הפלנטרית, ובנאס"א מתכוונים לשגר עוד השנה את משימת Double Asteroid Redirection Test, או DART, שתנסה להסיט אסטרואיד ממסלולו.
טלסקופ החלל סרוויור מפותח בימים אלה על ידי המעבדה להנעה סילונית (JPL) בנאס"א, תחת פיקוח של המשרד לתיאום הגנה פלנטרית (PDCO) שנוסד ב-2016. אם הטלסקופ יעבור בהצלחה את כל הבדיקות המקדימות, הוא ישוגר במחצית הראשונה של 2026.