האדם הקדמון היה טבעוני? נראה שבכלל לא: מה הרכיב את התפריט של האדם הקדמון ומה היה היחס בין המרכיב הבשרי והצמחי בארוחה? השאלה הזאת עולה לא פעם במהלך שיחות סביב שולחן האוכל על צמחונות וטבעונות ומסקרנת גם חוקרים רבים. בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א מסבירים כי הניסיונות לשחזר את תזונת האדם בתקופת האבן התבססו עד היום בעיקר על הקבלה לתזונה בחברות ציידים-לקטים מהמאה ה-20. אלא שאין טעם להשוואה הזאת, כי חברת ציידים-לקטים לפני שני מיליון שנה ניזונה משפע פילים ובעלי חיים גדולים אחרים - בשעה שלחברות ציידים-לקטים היום אין שפע כזה של בשר.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

במאמר שהתפרסם בספר השנה של האגודה האמריקאית לאנתרופולוגיה פיזית, ד"ר בן-דור ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה, יחד עם רפאל סירטולי מפורטוגל, מראים שהאדם היה טורף-על במשך כשני מיליון שנה. רק בעקבות היכחדות החיות הגדולות בחלקים שונים של העולם והתדלדלות מקורות המזון מן החי בסוף תקופת האבן, חלה עלייה הדרגתית בחלק הצמחי של התזונה, עד שלבסוף לא נותרה לאדם ברירה אלא לביית צמחים ובעלי חיים ולעבור לחקלאות. ככל הנראה אם היה לאדם מספיק משאבים, הוא היה נותר אוכל בשר.

עדויות לאבולוציה של טורפים

"הרעיון שלנו היה להשתמש בשיטות אחרות כדי לשחזר את תזונת האדם בתקופת האבן. להשתמש בזיכרון המוטבע בגוף שלנו, במטבוליזם, בגנטיקה, במבנה הפיזי. הרי ההתנהגות שלנו משתנה מהר, אבל האבולוציה איטית. הגוף זוכר" אומר ד"ר בן דור. במהלך שלא נעשה עד היום בהיקף הנוכחי, ד"ר בן-דור ועמיתיו אספו כ-25 עדויות מתוך כ-400 מאמרים מדעיים מתחומים מדעיים שונים, שעוסקים בשאלה האם האדם התמחה כטורף או כאוכל-כול בתקופת האבן. רוב העדויות נמצאו במחקרים על הביולוגיה הנוכחית של האדם, כולל גנטיקה, חילוף חומרים, פיזיולוגיה ומורפולוגיה (חקר הצורה, המבנה והצבע של הגוף החי והצומח).

"דוגמה בולטת היא חומציות הקיבה של האדם. החומציות בקיבה שלנו חזקה מזו של אוכלי הכול, ואפילו מזו של טורפים אחרים. ייצור ושמירה על חומציות חזקה עולים באנרגיה רבה, וקיומה מעיד על התמחות בצריכת מזון מן החי", אומר ד"ר בן-דור. "חומציות חזקה עוזרת בהגנה מפני חיידקים מזיקים בבשר, והאדם הפרהיסטורי, שצד חיות גדולות שבשרן הספיק למספר ימים ואפילו לשבועות, התקיים במקרים רבים על בשר ישן ומרובה חיידקים - ולכן נזקק גם לשמור על רמת חומציות גבוהה".

התפריט האנושי בתקופה הקדומה

לדבריו מספר תאי השומן שלנו מעיד גם כן על התפריט: "דוגמה נוספת להימנות האדם על קבוצת הטורפים היא מבנה תאי השומן בגופנו. השומן בגוף של אוכלי-כול אצור במספר קטן יחסית של תאי שומן גדולים, ואילו אצל הטורפים, כולל האדם, התמונה הפוכה: לנו יש מספר גדול פי כמה של תאי שומן קטנים יותר. עדויות משמעותיות לאבולוציה של האדם כטורף נמצאו גם בגנום שלנו. למשל, גנטיקאים הגיעו למסקנה שהאדם סגר אזורים של הגנום כדי לאפשר תזונה עתירת שומן, בעוד שהשימפנזה פתחה אזורים בגנום שמאפשרים תזונה עתירת סוכר".

התמחות בציד חיות גדולות

לעדויות מהביולוגיה של האדם צירפו החוקרים עדויות ארכיאולוגיות. למשל מחקר איזוטופים יציבים בעצמות בני אדם קדומים ודפוסי צייד ייחודיים לאדם מראה שהאדם התמחה בציד חיות גדולות ובינוניות בעלות תכולת שומן גבוהה. השוואת האדם, שצד חיות גדולות, לטורפים חברתיים גדולים בני זמננו, שכולם מתמחים בטריפת חיות גדולות וכולם צורכים יותר מ-70% מהאנרגיה מן החי, חיזקה את המסקנה שהאדם התמחה בציד חיות גדולות והיה היפר-קרניבור כמותם.

"ציד חיות גדולות אינו הובי לאחר הצוהריים", מדגיש ד"ר בן-דור. "הוא דורש המון ידע, וגם אריות וצבועים מגיעים ליכולות אלו רק כעבור שנים רבות של לימוד. מכאן ברור שהחיות הגדולות שאנו מוצאים באתרים ארכיאולוגיים רבים מספור הם תוצאה של התמחות האדם בציד חיות גדולות. חלק ניכר מהחוקרים את היכחדות החיות הגדולות מסכימים שלציד החיות הגדולות בידי האדם היה תפקיד מרכזי בהיכחדותן - ואין הוכחה טובה מזו להתמחות האדם בציד חיות גדולות, ובהתאמה לטורפים בני זמננו, בציד עצמו כפעילות מרכזית של האדם במשך רוב תקופת התפתחותו. עדויות ארכיאולוגיות נוספות, כמו הופעתם של כלים לעיבוד והשגת מזון צמחי רק בשלבים מאוחרים של האבולוציה האנושית, תומכות גם הן במרכזיותם של בעלי החיים הגדולים בדיאטה האנושית לאורך רוב ההיסטוריה האנושית".

השחזור הרב-תחומי שערכו חוקרי אוניברסיטת תל אביב במשך קרוב לעשור מציע שינוי פרדיגמה בהבנת האבולוציה של האדם. בניגוד להשערה המקובלת לפיה האדם חייב את התפתחותו ואת הישרדותו לגמישות תזונתית בין הסתמכות על ציד בעלי חיים ותזונה צמחית, התמונה המצטיירת היא של התפתחות האדם כמי שהתמחה בעיקר בטרף בעלי חיים גדולים. "עדויות ארכיאולוגיות לא מטילות ספק בכך שהאדם צרך גם צמחים בתקופת האבן", מוסיף ד"ר בן-דור. "אך לפי ממצאי המחקר הנוכחי הם לא היוו את החלק המרכזי בתזונה עד לקראת סוף התקופה".

עדויות לשינויים גנטיים והופעת כלי אבן ייחודיים לעיבוד צמחים הביאו את החוקרים למסקנה שהחל מלפני כ-85 אלף שנה באפריקה, והחל מלפני כ-40 אלף שנה באירופה ובאסיה, ניכרת עלייה הדרגתית בצריכה של מזון צמחי ושוני רב יותר של הדיאטה - בהתאם לתנאים האקולוגיים. העלייה הזו מלווה בעלייה בייחודיות המקומית של תרבות כלי האבן ודומה לגיוון התרבות החומרית בקרב חברות ציידים-לקטים של המאה ה-20. בניגוד לכך, בשני מיליון השנים שבהם הסיקו החוקרים שהאדם היה טורף-על, היה דמיון והמשכיות בכלי האבן ללא קשר לתנאים האקולוגיים המקומיים.

פרופ' רן ברקאי | צילום: אוניברסיטת ת"א

"המחקר שלנו מתפרץ אל ויכוח גדול מאוד - מדעי ולא-מדעי", אומר פרופ' רן ברקאי. "התזונה הפליאוליתית היא בנפשם של הרבה אנשים, לא רק בקשר לעבר אלא גם בקשר להווה ולעתיד. קשה לשכנע אדם שדוגל בצמחונות שאבות אבותיו לא היו כאלה, ויש נטייה לערבב כאן בין תפיסה אישית למציאות מדעית. המחקר הנוכחי שלנו הוא מולטי-דיסציפלינרי ואינטר-דיסציפלינרי. אנחנו מציעים תמונה רחבה ומקיפה באופן חסר תקדים, שמראה בבירור כי האדם היה קודם כול טורף-על, שהתמחה בציד בעלי חיים גדולים. כפי שמצא דרווין, התאמה של מינים להשגה ועיכול של תזונתם היא המקור העיקרי לשינויים אבולוציוניים, ולכן הקביעה שהאדם היה טורף-על במשך רוב תקופת התפתחותו עשויה להוות בסיס נרחב לתובנות מהותיות לגבי האבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם".