"וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו - טמא הוא לכם", כתוב בספר דברים. במשך אלפי שנים משתדלים יהודים רבים בכל רחבי העולם לאכול בשר כשר, אך נראה שלא תמיד הקפידו קלה כבחמורה. ממחקר שפורסם בכתב העת לארכיאולוגיה "תל-אביב" עולה כי יהודים שחיו בתקופת הבית הראשון נהגו לאכול דגים לא כשרים. ממצא זה שופך אור חדש על ראשיתם של חוקי הכשרות שבתורה, הנשמרים על ידי יהודים רבים עד עצם היום הזה. בין החוקים הללו נאסרה אכילת מיני דגים ללא סנפירים וקשקשים.
במחקר נבדקו שרידי עצמות דגים עתיקים מ-30 אתרים ארכיאולוגיים בארץ-ישראל המתוארכים מתקופת הברונזה המאוחרת (1550–1130 לפנה"ס) ועד לסוף התקופה הביזנטית (640 לסה"נ), פרק זמן העולה על 2,000 שנה. לדברי המחברים, תוצאות המחקר מחייבות לחשב מחדש ההנחה הרווחת שמסורות ארוכות שנים עמדו בשורשם של חוקי הכשרות המופיעים בתורה.
עצם של שפמנון | צילום: פרופ' עמרי לרנאו
"האיסור נגד דגים חסרי 'סנפיר וקשקשת' חרג מהרגלי תזונה יהודיים מסורתיים", אומר ד"ר יונתן אדלר מאוניברסיטת אריאל בשומרון. "נראה כי דגים כמו שפמנונים וכרישים נאסרו למרות העובדה שמינים אלו נמצאו לעתים קרובות בתפריט היהודי. אין סיבה להניח שבבסיס האיסור שבתורה טמון איזשהו טאבו עתיק".
האיסור לאכול מינים מסוימים של דגים מופיע פעמיים בתורה. בספר ויקרא נכתב: "כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים - שקץ הוא לכם". פסוק מקביל בספר דברים קובע: "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו - טמא הוא לכם". בשני המקורות, איסור אכילת דגים לא כשרים מגיע מיד אחרי האיסור על אכילת בשר חזיר. למרות שהנוהג היהודי להימנע מאכילת חזיר זכה לעיסוק מדעי נרחב בשנים האחרונות, עד כה האיסור נגד דגים לא כשרים טרם נחקר לעומק.
עצם של כריש | צילום: פרופ' עמרי לרנאו
מחברי המחקר ביקשו לגלות מתי וכיצד נחקק איסור הדגים בתורה, ואם קדם לעריכתם של פסוקים אלו טאבו קדום. הם גם ביקשו לקבוע את מידת ההקפדה על חוק זה בקרב הציבור היהודי הרחב. המחבר המשותף של אדלר, פרופ' עמרי לרנאו מאוניברסיטת חיפה, בדק אלפי שרידי דגים מעשרות אתרים בארץ ישראל. באתרים יהודיים רבים המתוארכים לתקופת הברזל (1130-586 לפנה"ס), ובמיוחד בירושלים, מכלולי העצמות כללו שרידי דגים לא כשרים באחוזים משמעותיים. תגלית מרכזית נוספת של המחקר הייתה עדויות לצריכת דגים לא כשרים בירושלים גם בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס).
עצמות דגים לא כשרים כמעט ונעדרו ביישובים יהודיים לקראת סוף ימי הבית השני, מהתקופה הרומית ואילך. המחברים מציינים כי שרידי דגים לא כשרים ספורדיים מתקופה מאוחרת זו עשויים להצביע על "מידה מסוימת של אי-הקפדה על דיני הכשרות". כעת מתכוונים המחברים לבדוק מכלולים נוספים של עצמות דגים נוספים כדי לנסות ולעמוד על השאלה מתי בדיוק התחילה ההימנעות הנרחבת מאכילת דגים לא כשרים בקרב הציבור היהודי הרחב.