הסיכומים מפגישת גוש השינוי, החיזור אחרי החרדים - ואיך פותרים את הפלונטר הפוליטי? • פרשני חדשות 12 עם כל הפרשנויות וההערכות בזמן אמת
אתמול, 03.11.26
כבר בבחירות הקודמות, עד שהבינו שניצחו, בליכוד השתמשו בטקסטים דומים על זיוף וגנבת הבחירות, כפי שמושמעים כעת. דה-לגיטימציה לתוצאות הבחירות נועדה למנוע את החלפת יו"ר הכנסת כמהלך ראשון. אלא שבראייה רחבה יותר, מהמהלך משתמע שנתניהו מבין שהוא לא ניצח.
עד שנתניהו לא נלחם בתוצאות הבחירות, הגוש היריב לא הבין את העובדה שראש הממשלה לא ניצח. רק לאחר שהבינו שנתניהו לא מרוצה מהתוצאות, הבינו גם שיש להם קלפים ביד.
בגוש השינוי משחקים בשוטר הטוב והשוטר הרע. בנט מדבר על מהפכת המשרתים, ליברמן אומר בלי המפלגות הערביות. בנט מאחל לאיזנקוט בהצלחה, ליברמן מאשים אותו בכישלון.
אלא שבמידה ויצליחו להסכים בגוש השינוי על זהות יו"ר כנסת ולהחליפו, זה יהיה פתח ליצירת דינמיקה נראותית של החלפת שלטון. כך, יוכלו בגוש השינוי ליצור את תחושת חילופי השלטון בציבור ולגרום גם למפלגות אחרות להצטרף. מעבר לכך, אין להם יותר מדי קלפים ביד.
הליכוד בלחץ, וזה ברור. הציוץ של יועץ ראש הממשלה טופז לוק שלעג לליברמן ולחרדים ונמחק - וגם ההודעות שיוצאות מטעמם - משקפות את הלחץ. יש להם סיבה טובה. הם מזהים שאפשר לעשות את המעשה הפוליטי של ממשלה ללא נתניהו, ומעריכים שראשי המפלגות בגוש היריב מחפשים דרכים יצירתיות כדי לבצע אותו.
לא מעט אנשים הצביעו לגוש השינוי מתוך החידוד שנעשה בסוף מערכת הבחירות, ובה איזנקוט התחייב שלא ישב עם נתניהו. החיזור כלפי החרדים אומנם אינו פומבי ובעל אמירות מפורשות, אך כשליברמן משמיט את שלילת המפלגות החרדיות - זה חיזור כמשמעו.
בסופה של הדרך, בין שזה יקרה אחרי 42 ימים של מנדט או לאחר הארכות שונות, הם יצטרכו להתייצב בפני הציבור ולהסביר למה ואיך הם רמסו את הבטחת הבחירות המשמעותית שלהם.
כשאנחנו רואים איך הציבור החרדי נהיה הציבור ההיברידי ביותר במדינה, שיכול ללכת עם שני הצדדים, ניתן לשאול את עצמנו מה היה קורה אם כל המפלגות היו היברידיות והיה אפשר להרכיב ממשלה מבוססת אינטרסים ציבוריים.
הציבור עצמו מתחלק לשניים. יש ציבור שחושב שכל המערכת הפוליטית מתחלקת ל"כן ביבי-לא ביבי", ויש ציבור ופוליטיקאים שחושבים שכל הציבור חושב כך. כדאי שידעו, שיש מיליוני אנשים שבחרו במפלגות גוש השינוי בשביל מהפכת המשרתים או אנשים שבחרו בליכוד כי נתניהו הבטיח ממשלה לאומית רחבה.
על כל אלה, צריך לזכור שככל שיש יותר סיבובי בחירות, האינטרס לבגוד בבוחרים יורד. כל דבר שהם עושים כרגע נרשם בעיני הציבור הישראלי, וכדאי שידעו זאת.
הליכוד רומזים לאחת ממפלגות גוש השינוי להיכנס לממשלה איתם ועם החרדים. מצד שני, הם עוסקים בתקיפת גוש השינוי על כך שהם מעוניינים בשילוב החרדים. הליכוד, למעשה, מכניס את עצמו למלכוד.
הראיות ה"מרשיעות" לפיהן גוש השינוי ילך עם החרדים הן בעיקר סמנטיות. איזנקוט אומנם אמר חירום ולא גיוס, אך אותה האוזן שמקשיבה לניואנס הזה מקשיבה גם לנפתלי בנט, שממשיך לדבר על מהפכת המשרתים. כלומר, לא בטוח שגוש השינוי הולך לכיוון של ממשלה עם המפלגות החרדיות.
עם זאת, כדי לייצר מנוף לחץ מול הליכוד, ראשי גוש השינוי כבר פחות חוזרים על שבועותיהם בנושא, אותן נתנו לפני הבחירות. אם הם רוצים לקחת את נתניהו לשיח על ממשלת אחדות שוויונית, הם בהחלט צריכים להראות שהאופציות פתוחות בפניהם. לכן, אין לשלול את האפשרות שהתהליך העדין שמתנהל כעת נועד בסך הכול להביא את נתניהו לשולחן האחדות. אם בקצה, גוש השינוי ילך עם החרדים - הם ישלמו את המחיר הציבורי המלא על כך.
כששואלים את ראשי גוש השינוי או המקורבים להם - מה הולך לקרות? - נראה שהתיאום ביניהם גדול יותר ממה שנראה כלפי חוץ. סימן השאלה ממשיך לרחף מעל ראשו של אביגדור ליברמן, וטרם ברור מה בדיוק הוא רוצה. ליברמן נותן חבל בנושא החרדים, אך יש מי שלא ממהרים להכריע בסוגיה. ישנם קולות בגוש שרוצים לצרף גם את החרדים - אך גם את הערבים. מדובר בשני פלגים של מיעוטים שמשתפים פעולה שנות דור בכנסת.
בסופו של דבר, גדי איזנקוט עושה ג'אגלינג עם הרבה מאוד כדורים באוויר. הוא צריך להשתמש באיום של ממשלת מיעוט מחד כשהערבים בחוץ או של ממשלה עם החרדים.
אם יהיה מתווה אמיתי של ממשלת האחדות, מתווה מסודר עם ערבויות וללא פרצות כפי שהיו בממשלת נתניהו-גנץ, אפשר יהיה ללכת גם על האפשרות הזו. אבל קודם כול, יש להחליף את יושב ראש הכנסת. גם סביב שאלה זו יש מחלוקת, בימים הקרובים נבין מי ניצח בה.
כדאי לשים לב לשינוי ברטוריקה - במהלך הבחירות גוש השינוי דיבר על ממשלת גיוס ציונית, וכעת על ממשלת חירום לאומית. ממשלת חירום לאומית היא אינה ממשלת גיוס ציונית. היא יכולה לכלול אנשים כמו גולדקנופף, יעקב אשר או אריה דרעי.
כרגע, המאמצים העיקריים של גוש השינוי מתמקדים בלצרף את יהדות התורה וש"ס. המתמטיקה מפתה, כשמספר הקסם 61 מונח על השולחן. זו דרך ארוכה מאוד, והסיפור העיקרי בה הוא שאיזנקוט - שצפוי לקבל את המנדט מהנשיא - צריך לוודא שהמשא ומתן עם ש"ס ויהדות התורה הוא לא מארב שמכינים לו בנט וליברמן, שבבוא העת לא יסכימו להצטרף לממשלה כזו.
התיאבון החרדי הוא גדול, והם חוזים כעת בהנאה בארבע שנות הכפשה שהולכות להסתיים, אם יבשילו המגעים, בחוק שיביא לפחות יעדי גיוס מאשר חוק ביסמוט. לאחר שיוודא שבנט וליברמן לא מכינים לו את המארב, יתפנה למלאכת הרכבת הממשלה שצפויה להיות קשה לא פחות.
העיניים של המערכת הפוליטית ממוקדות כעת באפשרות שגוש השינוי יפר את הבטחת הבחירות לחוק גיוס מלא, וילך לשותפות קואליציונית עם המפלגות החרדיות. אך יש לשים לב כי אם לא יפרו את ההבטחה הזו, הבטחה אחרת תופר.
נזכיר שלגוש השינוי היו כמה הבטחות שונות לבוחריהם - לא לשבת עם החרדים, לא עם המפלגות הערביות וגם לא עם נתניהו. מדובר במכלול של אפשרויות להפרת הבטחות, שגוש השינוי לא רצה להגיע אליהן.
הפערים בין גוש השינוי והחרדים הם גדולים ולא ניתנים לגישור. החרדים אומנם מוכנים לעבור צד, הם קצו בכך שאינם מקבלים מנתניהו את הסחורה וגם סופגים ביקורת ציבורית רבה. מבחינתם, עצם זה שהם מוכנים להצטרף לצד השני זו הפשרה המשמעותית ביותר. לכן, אין להם כוונה להתפשר גם סביב הגיוס.
המחשבה שמתחילים מאותה הנקודה אינה המציאות, ויש להסתכל על כל מה שקורה במערכת הפוליטית כ"מנופים", כשכל אחד רוצה להציג ולהרים את האיום הממשי ביותר. אף אחד מהצדדים לא מתנער. כל אחד רוצה להראות שיש לו משהו ביד - או שלא יקבל משהו אחר.
במסגרת המגעים הראשוניים של יהדות התורה עם גוש השינוי, חשוב לזכור כי אין חוק גיוס שמקובל על ליברמן, בנט ואיזנקוט - וגם על גולדקנופף. כולם מבינים זאת. מראש, גדי איזנקוט בא עם חוק גיוס אחר, כשהוא הצהיר שהוא מאמין שכמה אלפים מבני הישיבות לא צריכים להתגייס לצבא, אך הוויכוח בעיקרו הוא על המספרים.
המחשבה לפתרון היא שאיזנקוט יאשר חוק שהחרדים יוכלו לקבל - ורק אז הם יצטרפו. מדוע? האינטרס של החרדים, נכון לעכשיו, הוא לסיים עם אירוע הגיוס והמעצרים. לכן, הדבר עשוי להיות פתח לפשרה בין הצדדים.
בגוש השינוי יש כוונה ורצון לפעול יחד - להחליף את יו"ר הכנסת, לפעול במהלכים פרלמנטריים נוספים ומשם גם להקים ממשלה. מה שנעדר מההודעה של ראשי גוש השינוי היא הסכמה על זהות יו"ר הכנסת.
מה שמונע את ההסכמה, הוא חוסר היכולת למנות יו"ר כנסת מבלי לדעת מהי התוצאה הסופית שאליה מכוונים. כך, שבמצב בו ימנו את יאיר לפיד לתפקיד ולבסוף תקום ממשלת אחדות של איזנקוט ונתניהו, המהלך לא יניב דבר כי יו"ר הכנסת לא יוכל להיות מתוך האופוזיציה.
לכן, בצעד הראשון, צריכים מנהיגי המפלגות בגוש להבין אם יש להם ממשלה או אין, ולהגיע להסכמה סופית על מי יהיה יושב ראש הכנסת ה-26.
החיזור הפוליטי אחרי המפלגות החרדיות הגיע ביממה האחרונה לשיאו. לאחר פגישת גוש השינוי, הוציא ראש הממשלה בנימין נתניהו הודעה תוקפנית נגד מנהיגי הגוש, על כך שהם רוצים ללכת עם החרדים. בהודעה זו, הוא מבטיח לחרדים שהוא היחיד שיכול לאשר עבורם את חוק הגיוס שהם רוצים.
אלא, שלפי שעה ביהדות התורה נוטים שלא להמליץ לנשיא על נתניהו או על איזנקוט. זה סימן לכך שהם לוקחים את המגעים ברצינות רבה, כך גם בגוש השינוי - וגם נתניהו עצמו. לפי הודעותיו האחרונות, הוא אינו פוסל או מזלזל באפשרות של ממשלת שינוי-חרדים.
