הח"כית חשפה שנאבקה בסרטן: "מחזיקה את עצמי בקושי"

חברת הכנסת אימאן ח'טיב-יאסין מרע"ם השתתפה היום בדיון בנושא המשבר במערך האונקולוגי ובהסדרת מערך השיקום למחלימים, ושיתפה בחוויותיה האישיות כמי שהתמודדה פעמיים עם מחלת הסרטן. ח'טיב-יאסין הציגה תמונה מדאיגה של מצב הטיפול בארץ, החל מהמחסור ברופאים מומחים ועד להיעדר המענה השיקומי והרגשי לחולים ולבני משפחותיהם.

"אני מחזיקה את עצמי בקושי", אמרה ח'טיב-יאסין בוועדה. "אני מסרבת להיות חולה, אבל אחר כך אני חוזרת הביתה ממוטטת. אני לא יכולה אפילו לשמוע את הבן שלי מדבר, רק רוצה לנוח". ח'טיב-יאסין תיארה כיצד המערכות הממשלתיות מצפות ממחלימים לחזור לתפקוד מלא כעובדים וכמנהלי משק בית שבועיים בלבד לאחר סיום הטיפולים הכימותרפיים, מבלי להתחשב במצבם הפיזי והנפשי.

במהלך הדיון היא הציגה נתונים על מצבת כוח האדם בתחום. לדבריה של הח"כית מרע"ם, בישראל פועלים כיום כ-360 מומחים באונקולוגיה, אולם יותר מ-100 מהם כבר עברו את גיל הפרישה. בנוסף, כ-100 רופאים נמצאים כעת בשלבי התמחות שיימשכו עוד שנים ארוכות. "רק יתווספו חולים, אנחנו נישאר באותו מקום מבחינת מספר המטפלים", אמרה.

ח'טיב-יאסין חשפה שעברה ניתוח מורכב מסוג ויפל, ותיארה את הקושי לקבל סיוע מקצועי מותאם. בנוסף סיפרה על מצב שבו קופת החולים הציעה לה ייעוץ תזונתי טלפוני בלבד בזמן שהייתה באמצע הטיפולים הקשים. "יש לי ראש ויכולת לענות לטלפון כשאני באמצע טיפולים? 6 חודשים אחרי הניתוח ואף אחד לא שאל אותי לשלומי".

לדבריה, המחסור בטיפול משפיע גם על המעגלים הקרובים של החולה. היא ציינה כי בני הזוג והילדים חווים טראומה וכי מצופה מהם "להיות חזקים" מבלי לקבל מענה רגשי בעצמם. בסיום דבריה קראה ח'טיב-יאסין ליישם את המלצות הועדה המקצועית שדנה בנושא: "בריאות ורווחה הם שני תחומים שצריכים ללכת ביחד. יש המלצות, למה לא ליישם?"

בדיון נחשף כי בעוד מספר החולים החדשים חוצה את ה-30 אלף בשנה, יש רק 367 אונקולוגים מומחים בארץ וכ-20% מהם כבר עברו את גיל הפרישה אך ממשיכים לעבוד מחוסר ברירה. למעשה, מערך האונקולוגיה בישראל קורס תחת העומס, מכיוון שמספר המטופלים לכל רופא זינק פי 2.5, זמני ההמתנה גורמים להתקדמות המחלה, והמחלימים נותרים ללא שום מענה שיקומי ביום שאחרי הטיפולים.

לפי ממלאת מקום יו"ר הוועדה, חה"כ טטיאנה מזרסקי (יש עתיד), "מסע המטופל" תואר כשרשרת של המתנות ארוכות ומורטות עצבים, מהחשד הראשוני, דרך הביופסיה והאבחון ועד לתחילת הטיפול. ובפריפריה המצב חמור פי כמה: 60% מהטיפולים מתרכזים בארבעה מרכזים גדולים בלבד, מה שמאלץ חולים מהצפון ומהדרום לנדוד למרכז הארץ כדי לקבל טיפול מציל חיים. היעדר הגילוי המוקדם אצל רופאי המשפחה והאיחור בביצוע בדיקות נוספות מובילים במקרים רבים למצב שבו המחלה מתקדמת עוד לפני שהחל הטיפול הראשון.