דרמה בשלבי הסיום של ספירת הקולות: האם נתניהו ינצל את התקנון כדי לדחוק את ברקת החוצה?

לאחר ספירת 99 אחוזים מהקולות, קרב ההישרדות על המקום הריאלי האחרון ברשימה הארצית מגיע לנקודת רתיחה. התמונה המסתמנת מציגה מפלה עבור השר ניר ברקת: מי שבילה שנים ארוכות בצמרת המפלגה וראה עצמו כמועמד טבעי להנהגה, צונח כעת עמוק אל תוך העשירייה השלישית.

למרות ההתרסקות המטאורית, ברקת מנהל קרב מאסף נואש ועדיין מצליח לשמור על פער זעום, כשהוא מוביל על זאב אלקין במאות קולות בודדים בלבד במאבק על המקום ה-24 - המשבצת הריאלית האחרונה שנותרה פתוחה.

אך בזמן שברקת ואלקין נאבקים על כל קול כדי להבטיח את הישרדותם הפוליטית, ייתכן שהאיום האמיתי על מקומם כלל אינו נמצא בפתקי ההצבעה או באחוזי התמיכה של המתפקדים. ההיסטוריה הפוליטית של יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, מלמדת ששום מיקום - ובוודאי לא המקום הריאלי האחרון והשברירי - אינו בגדר עובדה מוגמרת כאשר מדובר במועמדים הנתפסים בסביבתו כבעייתיים.

הזיכרון חוזר באופן טבעי לאחור, אל הימים המתוחים שלפני בחירות 2009. באותם ימים, משה פייגלין התברג למקום ריאלי והפך לסדין אדום עבור הנהגת המפלגה. נתניהו המציא פרשנות משפטית לתקנון שאפשרה לו לדחוק את פייגלין החוצה מאותה משבצת בדיוק. כעת, התרחיש המוכר הזה עשוי לחזור על עצמו בשינוי קל, רק שהפעם על הכוונת נמצא שר הכלכלה.

על השולחן מונחת אופציה פוליטית: נתניהו יכול להחליט על שריון אסטרטגי במקום ה-24 ולהציב בו את איש "תקווה חדשה", מישל בוסקילה. מהלך עוקף-פריימריז שכזה ייצור אפקט דומינו דרמטי שידחוק את ברקת עד למקום ה-32 - אזור חיוג פוליטי שמשמעותו כמעט בוודאות פרידה מהכנסת הבאה.