איראנית, לוחמת "טקילה" ואשת מוסד: המצטרפת החדשה למפלגה של איזנקוט

בין מאות האנשים שבאו לערב השקת הקמפיין של מפלגת "ישר", הסתובבה חגיגית וגאה גם דבורה שריפיאן-בכר, שממש לא רגילה למעמד הזה. שנים הייתה בצללים. הכירו אותה בעיקר כ-ד' מהשב"כ ומהמוסד. עכשיו, בגיל 44, היא יוצאת לאור ומצטרפת לרשימה של גדי איזנקוט לכנסת הבאה.

יש פרפרים בבטן?
"בטח, וואו. אני מנסה לחשוב אם זה דומה לפרפרים שהיו לי בסיטואציות אחרות – כן ולא. זה לא דומה לכלום".

שריפיאן-בכר סיפרה על נסיבות חייה המיוחדות: "נולדתי בטהראן, שלוש שנים לתוך המהפכה האיסלאמית. יש לי שם פרסי, קוראים לי נאזנין. אני זוכרת את החוויה של להיות יהודים כשכל השכנים הם מוסלמים. איראן ביום שישי, הולכים לפארק. ואנחנו יושבים ועושים פיקניק כמו כולם, והצ'אדור של אימא שלי נופל אחורה".

היא הוסיפה: "בתוך שניות, אני זוכרת את הסצנה הזאת, מגיע טנדר טויוטה פתוח, יורדות שתי שוטרות של משמרות המהפכה, עטופות מכף רגל ועד ראש שחור עם רובה קלצ'ניקוב, ולוקחות את אימא שלי. רק למוחרת אבא שלי מחזיר אותה אחרי שהוא משלם מלא כסף".

עשר שנים חיה משפחת שריפיאן תחת שלטון האייתוללות ולא רצו לעזוב בגלל העסקים, אבל אז מגיעה נקודת השבר, כשהמנהיג העליון חומייני מכריז שכל ילד בן 13 צריך להתגייס לצבא, ובנימין אחיה, כבר בן 14. שוב אבא שלה משלם אלפי דולרים שוחד ובנימין משתחרר.

הם מחליטים לברוח ולהשאיר מאחור את הכול, משיגים דרכונים מזויפים ומכינים תוכנית בריחה. ובפעם הראשונה ולא האחרונה בחייה, היא תמצא את עצמה בזהות בדויה: "בגיל שבע למדתי סיפור כיסוי - אני זהרה פירוז, אחותי פאטמה, אימא שלי היא מרים".

לאן אתן נוסעות?
"לאיסטנבול כדי לקחת קונקשן לארצות הברית. שם לכאורה סבא שלי גוסס, ויש לנו גם כמובן כרטיס חזרה".

בשנת 89' הם מגיעים לבאר שבע, למרכז קליטה, ומהר מאוד דבורה מבינה שהיא שונה, גלותית: "בגיל מאוד צעיר אני מתרגלת ללכת ברחוב מטרים מההורים שלי, כי אני מתביישת. מתביישת בזרות, במבטא, בנראות. הם מדברים ברחוב בפרסית בקולי קולות. אבא שלי, כשאתה מדליק 'אלכס חולה אהבה' אתה בטוח שהוא משחק בסרט את פארוק עם המבטא".

לקראת גיל 18, כשהיא רואה את ההורים משדכים את אחותה הגדולה לבחור פרסי, היא מבינה שהיא רוצה סיפור חיים אחר, ישראלי. והיא מכוונת הכי גבוה שיש: "אליס מילר זוכה בבג"ץ ובנות יכולות להיות טייסות. אלוהים עדי, שיש לי קואורדינציה של שבלול".

חלמת להיות טייסת?
"חלמתי לא להתחתן עם רחמים בשידוך. יום אחד אני באה, חודש לפני הגיוס, ואני אומרת לאימא שלי 'אימא, את שומעת? אני מתגייסת'. ואימא שלי, בלי להתבלבל, נתנה לי סטירה מצלצלת, ואמרה לי - 'בבית שלי אף בחורה לא הולכת לצבא'".

היא מתגייסת לצבא למרות התנגדות ההורים. את גיבוש הטיס אגב לא עברה, אבל היא משרתת כמדריכת חי"ר, יוצאת לקצונה, חולמת על קריירה צבאית מפוארת. אחרי כמה שנים בקבע, היא עוברת להיות לוחמת ביחידה המבצעית של השב"כ – כוח טקילה.

"אז טקילה הייתה שיטת עבודה חדשה מהשקית", היא סיפרה, "איך עוצרים מחבלים מתאבדים בדרך לתחנת האוטובוס, לבית הקפה, ואתה החומה האחרונה. הנקודה ששולפת את המחבל שנייה לפני שהוא יורד מהרכב".

קרה לך ששלפת?
"זכיתי להיות באירועים כאלה. כן, זכיתי להיות בהקפצות טקילה שבקצה שלהן שלפנו מחבל עם חגורה".

אם אני שואלת מה המבצע הכי מסוכן שהיית בו?
"זכיתי לקחת חלק במבצעים שהצילו חיים של ישראלים רבים מבלי שהם אפילו ידעו".

מהשב"כ היא עברה למוסד. בהתחלה בתפקיד לוחמת, אחר כך בתפקידי מטה. אם דיברנו על הסדרה "פאודה", אז עכשיו אנחנו בסדרה "טהראן". מתעסקת בזירה שבה גדלה ואת שפתה היא דוברת – מסיכול פיגועים כלפי יהודים וישראלים ברחבי העולם ועד הגרעין האיראני.

"יש את התמונות של הפצצת הכורים עם ה-B2. כשמסתכלים על התצ"א, אז רואים את פירי הכניסה שהפצצה חדר דרך אותו חור, ואז הכול מסתדר לי במבנה. אני יודעת מה יש 100 מטר פנימה", אמרה שריפיאן-בכר.
השבוע פורסם דיווח ולפיו המוסד גייס את נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינג'אד, במסגרת התוכנית להחלפת השלטון האיראני.

"הייתי מעורבת בכל מאמץ מודיעיני שהיה קשור באיראן. אם היה צריך לטפל באחמדינג'אד אז ידענו לעשות גם את זה. זה שאחמדינג'אד חי, זה לא אומר שהוא סוכן כפול וזה גם לא אומר שאין דברים בגו".

היית בטהראן מאז שעזבת?
"אם אני אספר לך אני אצטרך להרוג אותך, ואני לא רוצה להרוג אותך".

שריפיאן-בכר נשואה למאור, רופא ילדים, ויש להם שלוש בנות. והתפנית הגדולה בחייהם התרחשה לפני חמש שנים: "יום אחד הוא בא הביתה ואומר - 'דבורה, הולכים לרילוקיישן'", היא סיפרה. "אני כבר רואה את עצמי בפיקדילי סטריט כאילו, קל. אני אומרת לו: 'לאן, מאורי?', והוא אומר לי - 'דבורה, אנחנו עוברים לאילת'. אני אומרת לו: 'אילת? מה אני אעשה באילת, מאורי? מה, אני אחפש גרעין בסיני?'".

אחרי שהגיעה לדרגה מקבילה לסגן אלוף במוסד, אחרי כמעט 20 שנה במערכת הביטחון, היא עוזבת לאזרחות. הם עוברים לגור בקיבוץ אילות, מאור עובר לעשות רפואה בפריפריה, ודבורה מגשימה חלום ישן ועושה הסבה להוראה. מקימה יש מאין מגמה בתיכון לחמש יחידות לימודי ביטחון, מודיעין ופרסית.

היא התחילה בעשרה תלמידים באילת, עכשיו יש כבר כמה מאות בפריפריה, ברחבי הארץ. כולם מסכימים שהמסלול פתח להם דלתות, בטח כשאתה חי באילת.

טוהר ששון, בוגרת מגמת איראן, אילת, סיפרה: "דבורה מגיעה והיא מציגה לך משהו שנראה כאילו כמו חלום, כי אין כל כך דבר כזה פה. כאילו לקחת את ההזדמנות הזאת בידיים, זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי".

בפגישה הזאת היא באה לא רק לשמוע חוויות, אלא בעיקר לספר לתלמידיה האהובים משהו והיא עשתה זאת, כמובן, בפרסית. היא סיפרה להם על ההחלטה לרוץ לכנסת במפלגה של גדי איזנקוט.

איזנקוט אמר עליה: "הבחירות האלה הן על מנהיגות, ולהביא אנשי מופת לפוליטיקה הישראלית. ודבורה מייצגת בעיניי אשת מופת".

הוא היה צריך לשכנע אותך הרבה כדי להצטרף?
"אני באה ממערכת מאוד ברורה שבה יש מפקד ואנחנו נושאים אליו עיניים. וכשיש אמון ויש חיבור, אז כשגדי קורא לי, אני לא יכולה להגיד 'לא'.

"אני רוצה להיות ראויה. אינשאללה, שאני אעשה כל מה שאני יכולה. ואני אשים את הראש על הכרית בלילה ואני אגיד: 'בוא'נה, איי, זה דרעק, אבל הצלחתי, זה קרה, לא אכזבתי אותם. זה נראה עכשיו טוב יותר', ואז אני אהיה ראויה".