חוות דעת של ועדת החוקה: ההשלכות של חוק פיצול היועמ"ש

בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לפי ההצעה, שקודמה בוועדת החוקה, יופרדו סמכויות התפקיד בין היועץ המשפטי לממשלה ובין התובע כללי. נוסף על כך תוסמך הממשלה להדיח את היועץ בהחלטתה, כך שבפועל תהיה כהונתו תלויה במשך כהונתה שלה.

הצעת החוק נועדה לפצל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה בין שני בעלי תפקידים נפרדים. האחד הוא יועץ משפטי לממשלה, שיהיה אחראי למערך הייעוץ המשפטי לממשלה ולייצוג הממשלה בבתי משפט בעניינים שאינם פליליים, ותחתיו יפעל גם המשנה הבכיר לעניין ההגנה על האינטרס הציבורי. התפקיד האחר הוא תובע כללי, שיהיה בעל סמכויות בתחום המשפט הפלילי ובראשן הסמכות להעמיד לדין, ויהיה ממונה על ניהול התביעה הכללית. בייעוץ המשפטי של ועדת החוקה העבירו את חוות דעתם לחברי הכנסת.

מה קובעת הצעת החוק

פיצול התפקיד: פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה בין שני בעלי תפקידים נפרדים – יועץ משפטי לממשלה שתפקידו הוא ייעוץ וייצוג אזרחי/מנהלי ותובע כללי שתפקידו הוא אכיפה פלילית.

היועץ המשפטי לממשלה

מינוי וכהונה: היועץ המשפטי ימונה על ידי הממשלה לפי המלצת רה"מ ושר המשפטים וכהונתו תסתיים 100 ימים לאחר כינון ממשלה חדשה.

מעמד חוות הדעת: חוות דעתו לא תחייב את הממשלה באופן מוחלט; הממשלה תוכל להחליט שחוות דעת מסוימת אינה משקפת את הדין ולפטור גורמים מפעולה לפיה.

ייצוג בערכאות: הממשלה היא שתקבע את עמדת המדינה בהליכים משפטיים. אם היועץ יסרב לייצג עמדה זו, הממשלה רשאית לשכור עורך דין חיצוני.

התובע הכללי

יהיה אחראי להעמדה לדין וניהול התביעה הכללית. ימונה לשש שנים בידי הממשלה מתוך רשימת מועמדים של ועדה ציבורית. יהיה עצמאי בשיקול דעתו הפלילי, אך יהיה נתון לפיקוח שר המשפטים ויידרש למסור לו דוחות.

הגנה על האינטרס הציבורי: ימונה משנה בכיר ליועץ שיהיה אחראי לסמכויות סטטוטוריות הקשורות ל"שמירה על האינטרס הציבורי" כגון האזנות סתר או חלוקת תמיכות שוויונית.

חקירת בכירים: פתיחה בחקירה נגד נבחרי ציבור ובכירים ובהם ראש הממשלה, שרים ושופטים תחייב אישור של בית משפט מחוזי. הגשת כתב אישום נגדם תחייב אישור של ועדת שלושה מיוחדת.

הסייגים המשפטיים והקשיים המרכזיים

הפיכת היועץ ל"משרת אמון": שילוב המינוי הפוליטי, הכהונה הצמודה והיכולת להדיחו בגין "חוסר שיתוף פעולה יעיל", הופכים את היועץ למעין עורך דין פרטי של הממשלה. דבר זה מבטל את תפיסתו כגורם עצמאי המגן על שלטון החוק ועלול לפגוע בביקורת המשפטית הפנים-מוסדית.

פגיעה באיזונים ובלמים: ביטול המעמד המחייב של חוות הדעת והיכולת למנוע מהיועץ להציג את עמדתו בבית המשפט עלולים להוביל לכך שהממשלה תפעל בניגוד לדין, תוך פגיעה בשקיפות ובזכויות הפרט.

קשיים בהגנה על האינטרס הציבורי: הכפפת המשנה הבכיר שאחראי לסמכויות רגישות כמו האזנות סתר ליועץ שהוא "משרת אמון" של הממשלה, מעוררת חשש לפגיעה בעצמאות הנדרשת להפעלת סמכויות אלה.

פגיעה בעצמאות התובע הכללי

פיקוח השר: הסמכות של שר המשפטים לדרוש דוחות על מקרים ספציפיים עלולה לשמש כלי להפעלת לחץ על התובע בנושאים רגישים.

פיצול סמכויות החקירה: העובדה שהיועץ ולא התובע ינחה מקצועית את המשטרה והתביעה המשטרתית עלולה ליצור חוסר אחידות במדיניות התביעה וקשיים יישומיים בניהול תיקים.

חוסר שוויון בחקירת בכירים: הדרישה לאישור בית משפט וועדה מיוחדת יוצרת משוכות שאינן קיימות כלפי אזרח מן השורה. הדבר עלול ליצור אפקט מצנן על רשויות האכיפה ולפגוע בעקרון השוויון בפני החוק.

חוסר קוהרנטיות בייצוג: קיימת סתירה בין חובת הממשלה להניח חוות דעת על שולחן הכנסת כשהיא חולקת עליה, לבין היכולת להחליף את הייצוג בבית המשפט בהליך פשוט וללא שקיפות, מה שיאפשר לממשלה להתעלם מהעמדה המשפטית ללא פיקוח ציבורי.