"אם עשרות אלפים מהם מתייאשים ועוזבים - אנחנו בצרה רצינית": החברה החילונית בארץ - והאתגר הדמוגרפי

עוד 22 שנים בלבד ישראל תרשום ציון דרך משמעותי - 100 שנים להיווסדה. בפרק השלישי של סדרת כתבות מיוחדת, "כשישראל תהיה בת 100", התרכזנו בחילונים, הגדרה רחבה עבור רבבות (כולל המסורתיים שהכללנו בתוכם) - שמהווים את הקבוצה הגדולה בישראל.

החילונים הם חצי מהאזרחים כאן, כלומר למעלה מחמישה מיליון ישראלים. יחד עם פריון יורד, תהליכי חילון שמניידים דתיים ותהליך גדל של הגירה מהמדינה, מספר החילונים שיחיו כאן כשישראל תהיה בת 100 עדיין יגדל מספרית. עם זאת, האחוז שלהם בתוך המדינה צפוי להתכווץ משמעותית. השאלה היא - איך כל השינויים הדמוגרפיים ישפיעו על הקבוצה החילונית המתכווצת, כבר בעתיד הקרוב?

השסע שמחלחל אל הבתים

הקיטוב הפוליטי בישראל אינו עוצר בפתח הבית, אלא חוצה משפחות ומשפיע על שגרת החיים האינטימית ביותר. בבית משפחת אריאלי-מלמד שברחובות, אילן ורונית מנהלים ויכוחים עקביים על סוגיות הליבה של המדינה, עד לרמה שבה כל אחד מהם מבשל לעצמו.

אילן, מצביע ימין, מאשים את המחאה בקפלן, ואת רונית - בפירוק הצבא: "האנשים שתמכת בהם, שהלכת להפגין בשבילם, הם אלה שפירקו את הצבא הזה מבפנים". רונית, מצביעת שמאל, השיבה לו: "השמאלנים עשו את 7 באוקטובר כדי להפיל את ביבי? די. אם זה היה כל ראש ממשלה אחר אתה היית הראשון שאומר שהוא צריך לעוף".

במודיעין, אצל משפחת סרוסי, המציאות המורכבת באה לידי ביטוי בקרב על השלט ועל מהדורות החדשות. דבורה סיפרה כי היא ודוד צופים בחדשות בנפרד: "דוד הולך להתקלח, ואז אני רואה מה שאני רוצה. כשאני מתקלחת - הוא רואה מה שהוא רוצה".

השניים מחזיקים בדעות מנוגדות עוד מהדייט הראשון, אז הגיע דוד לאסוף את דבורה עם מדבקה של "העם עם הגולן". דוד רואה בוויכוח מאבק על זהותה של המדינה בין אופי יהודי לפן אזרחי גלובלי, בעוד דבורה מביעה זעזוע מכך שנתניהו עדיין מכהן בתפקידו: "מטורף, אני לא האמנתי שאחרי שנה הוא יהיה ראש ממשלה. וכבר עברו יותר משנתיים".

הקיטוב הזה מוביל לתחזית פסימית לגבי עתיד המגורים המשותפים בארץ. אילן מלמד הצהיר כי הוא מקווה שרוב אנשי השמאל יעזבו את הארץ כדי ש"ניתן יהיה לחיות בשלווה", בעוד רונית הבהירה כי אם הקואליציה הנוכחית תיבחר שוב, היא לא תרגיש שייכת: "באמת אין לי מה לחפש".

דוד סרוסי, לעומת זאת, טען כי הקיטוב בתוך החברה "אינו כצעקתה", אך דבורה הדגישה כי הקושי המרכזי כיום הוא "הקוטביות, פלוס דיבור מכוער". הקרע הזה, כפי שסיפר אילן, חלחל עמוק: "השנאה חלחלה לכל מקום, אני רואה מה קרה בזוגיות שלי".

אזהרת המומחים: החינוך והכלכלה בנסיגה

הדמוגרפיה הישראלית מתחילה בחינוך, ושם התחזיות אינן מבשרות טובות. אחוז התלמידים החרדים עלה ל-26% בשנה החולפת, בזמן שרובם אינם לומדים ליבה ואינם ניגשים למבחנים השוואתיים בין-לאומיים. כמו כן, הציון הממוצע של התלמיד הישראלי במתמטיקה, באנגלית ובקריאה נושק לתחתית רשימת המדינות המפותחות.

פרופ' דן בן-דוד, כלכלן ונשיא מוסד "שורש" למחקר כלכלי-חברתי, הזהיר מההשלכות: "מחצית מהילדים היום במדינת ישראל מקבלים השכלה של עולם שלישי. כשהם יהיו גדולים הם לא יוכלו להחזיק משק של עולם ראשון, רק משק של עולם שלישי. זה אומר שלא תהיה פה מערכת בריאות או רווחה - וגם לא יהיה צבא של עולם ראשון".

במקביל לירידה בהישגים, ישראל מתמודדת עם ירידה כללית ברצון לשמש בתפקידי הוראה - וצניחה באיכות המקצוע. בעשור האחרון נרשמה ירידה בציון הפסיכומטרי הממוצע של סטודנטים להוראה, ובשנה החולפת נמצא כי רק 26% מהמורים לעברית ביסודי התאימו לקריטריונים המקצועיים. הפערים בתוך המדינה הם מהגבוהים בעולם, מה שמוביל לאוכלוסייה הולכת וגדלה עם פחות יכולת והשכלה לקראת שנת ה-100 למדינה. "זה הגיים צ'יינג'ר בישראל", הדגיש בן-דוד.

בזירה הכלכלית, נטל המס הופך לריכוזי ומכביד על קבוצה מצומצמת. כיום, 20% מהאוכלוסייה מממנים 93% מכל מס ההכנסה בישראל, זינוק משמעותי לעומת 83% לפני 25 שנה. "זה בגלל שאנחנו לא משלבים קבוצות הולכות וגדלות של החברה הישראלית", הסביר בן-דוד. לצד זאת, יוקר המחיה בישראל נחשב לחריג בהשוואה לאירופה; השכר הממוצע של הישראלים קונה 26% פחות מאשר שכר ממוצע של עובד אירופי באותה שעת עבודה. בסעיף הדיור - הפער מטפס ל-37%.

גם החלום הישראלי לרכישת דירה הולך ומתרחק, כאשר בשנת 2025 נדרשו כבר 167 משכורות בממוצע לרכישת בית, לעומת 100 משכורות בלבד בשנת 2007. פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה, דמוגרף מהאוניברסיטה העברית, ציין כי המשק הישראלי הופך להיות פחות תחרותי, ואם ישראל תידרדר במדד איכות הפיתוח האנושי לרמה של מדינות כמו קולומביה או גאנה - "הרבה מאוד אנשים לא ירצו להישאר".

החוקרים סיכמו את המצב באזהרה חריפה לגבי עתיד המדינה אם מגמות אלו יימשכו. בן-דוד הדגיש כי עמוד השדרה של ישראל נשען על פחות מ-300 אלף בני אדם המועסקים בהייטק, ברפואה ובאקדמיה. "אם כמה עשרות אלפים מהקבוצה הזאת מתייאשים מהעתיד של מדינת ישראל, קמים ועוזבים, אנחנו בצרה מאוד רצינית", אמר. דלה-פרגולה הוסיף כי "האי-נעימות גורמת לכך שהרבה מאוד אנשים אומרים - די, עד כאן". הוא הזהיר כי המצב עלול להוביל לשינוי של מנדטים בכנסת לטובת מחנה אחד בלבד.

קפריסין: השלווה שמעבר לים

משפחת סיבוני ממושב לוזית היא דוגמה חיה למשפחות שבוחרות לעזוב את הארץ בשל יוקר המחיה והלחץ התמידי. מלי, יועצת מס, וישראל, ספר מבית שמש, עברו לפאפוס עם ארבע בנותיהם. מלי הסבירה את המניע הכלכלי: "זו תחושה שהמדינה שותפה איתך ביותר מ-50% ממה שאת עושה. זה לא רק המיסוי. אם אלו הריביות, אם זו הארנונה - הכול עולה".

בזמן שמלי עוברת לעבודה מרחוק, ישראל נאלץ להיפרד מהמספרה שלו בבית שמש. "אני כבר חמש שנים בנוי למסע", סיפר על ההחלטה. השניים, המייצגים את מעמד הביניים המצליח בישראל, בחרו לוותר על בית החלומות שבנו במושב לוזית לטובת חיים בפאפוס, מתוך הבנה כי הפער בין שעות המאמץ לרווח הכלכלי הפך לבלתי נסבל.

המעבר מטלטל גם את בני המשפחה המורחבת שנשארו מאחור. מירה, אימה של מלי, שעלתה מאוזבקיסטן בשנת 1974 מתוך ציונות עמוקה, הביעה קושי רב עם המהלך: "אני באתי מחוץ לארץ להיות פה - והם עוזבים".

בעוד הבת הגדולה אופק נשארה בארץ אצל הסבים כדי לסיים את לימודיה בכיתה י"ב, האחיות הצעירות יותר כבר משתלבות במערכת החינוך המקומית בקפריסין. שתי הבנות הגדולות יותר לומדות בבית ספר פרטי בין-לאומי, שם הכיתות קטנות וכוללות תלמידים מ-32 מדינות שונות. עופרי הקטנה החלה את לימודיה בכיתה א' בבית ספר ציבורי יווני, כשתחת חששות הסבתא מחרם, התברר כי "חצי מהכיתה הם ישראלים".

החיים החדשים בפאפוס מציעים קצב אחר לחלוטין מזה שהכירו הסיבונים בישראל. בעוד שבאזורי המגורים הקודמים שלהם עבדה מלי שבע שעות ביום, כיום היא מתכננת לעבוד שעתיים בלבד. ישראל כבר אימץ את תחביב הגולף ומצא שלווה בקרב חברים זרים בטברנות המקומיות: "כיף לי בחברת זרים כי הם בווייב אחר. הם לא חיים בסטרס, לא צופים בחדשות בטלוויזיה".

הסיבונים מצטרפים לקהילה ישראלית הולכת וגדלה בקפריסין, המונה מאות משפחות המהגרות אל האי מדי שנה. הסטטיסטיקה תומכת במגמה זו, עם שיא של כ-30 אלף ילידי ישראל שהיגרו בשנה שעברה. מוטי אלחדף, בעל טברנה מקומית וחבר של משפחת סיבוני, ציין כי רבים שואלים אותו מדוע עזב את הארץ. הוא אמר: "לא באנו לפה בגלל כסף. יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף - כמו שלווה".

אם כן, לחילונים בישראל באמת יש סיבה להיות מוטרדים מהאתגר הדמוגרפי, שכן הם האוכלוסייה שהתחזיות צופות לה את ההתכווצות הגדולה מכולן. שאלות רבות עומדות על הפרק בהקשר שלהם כמו שוויון בנטל וצביון המדינה - והן אלו שישפיעו גם על האופי של החברה החילונית - וגם על הגודל שלה.