האיחוד של בנט ולפיד לא מביא את סך חלקיו, אבל יש לו גם יתרונות | פרשני חדשות 12

יממה לאחר ההכרזה של נפתלי בנט ויאיר לפיד על ריצה משותפת פרסמנו ב"מהדורה המרכזית" סקר ראשון שבוחן כיצד משפיע המהלך על המפה הפוליטית. לפי נתוני הסקר, אילו הבחירות היו נערכות היום, מפלגת "ביחד" בראשות בנט הייתה זוכה ל-26 מנדטים – ועוקפת במנדט את הליכוד בראשות בנימין נתניהו, שעומד על 25. עוד עולה מהסקר כי האופוזיציה זוכה ל-60 מנדטים, ללא תמיכת המפלגות הערביות. הפרשנויות

עמית סגל

הניסיון מהעשור האחרון מלמד כי איחודים פוליטיים נוטים ליהנות מאפקט התלהבות בסקרים הראשונים – כזה שבו השלם גדול מסך חלקיו. כך למשל, לפני שבע שנים, עוד בטרם הקימו בני גנץ ויאיר לפיד את כחול לבן, הם החזיקו בנפרד בכ-30 מנדטים – וזינקו ל-36 בסקר הראשון לאחר ההכרזה על האיחוד.

מנגד, יש גם מקרים שבהם איחוד דווקא פוגע בכוח האלקטורלי: כך למשל, האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו לפני 13 שנה שגרע מהמפלגות 3-2 מנדטים. מדובר בנקודה משמעותית להבנת ההשפעה האפשרית של מהלכים כאלה.

נקודה נוספת נוגעת למפלגה החדשה, "הליכוד ב'" – שעדיין לא קמה ונבחנת כרגע רק כתסריט. בדרך כלל, מפלגה היפותטית שמקבלת חמישה מנדטים בסקר אינה נתפסת כבסיס אמיתי לריצה. אלא שבמקרה הזה התמונה מורכבת יותר: מדובר ב-5 מנדטים למפלגה תאורטית לחלוטין, לצד כ-3% נוספים מתחת לאחוז החסימה – של מצביעים שמאותתים כי אינם רוצים להשתייך לגושים הקיימים.

ביחד, מדובר בפוטנציאל של 8–9 מנדטים עוד לפני שהמהלך יצא לדרך – נתון שממחיש עד כמה מדובר באירוע משמעותי. נראה שיש צמא ציבורי למהלך כזה, והשאלה שנותרת היא מי יידע לנצל אותו.

דפנה ליאל

מבחינת בנט ולפיד, היתרונות ברורים בשלב הזה: בנט מצליח לעמוד ביעד המרכזי שלו – להיות המפלגה הגדולה. גם המנדטים שהוא מאבד אינם עוברים לגוש היריב, אלא בעיקר לאיזנקוט, ובמקביל המהלך מחזק את לפיד. צריך לזכור שהגוש הזה כבר חווה לא מעט טלטלות בעבר – ולכן מבחינתם מדובר בהצלחה מרשימה, אך כזו שמהווה רק נקודת פתיחה.

לא פעם קשה לשמר מומנטום, ולכן המבחן האמיתי של המפלגה הזו יגיע בשלבים מאוחרים יותר. אחד האתגרים עשוי להגיע מכיוון מפלגה חדשה שתקום מימין. 5 מנדטים, כפי שמעניק הסקר למפלגת "הליכוד ב'" בראשות גלעד ארדן, יולי אדלשטיין ומשה כחלון, אינם פתיחה מסחררת – אך בהחלט מהווים נקודת התחלה משמעותית.

יש עוד שורה של שמות שנבחנים בהקשר הזה ומתנהלים מולם מגעים, בהם גם עופר וינטר ושחקנים נוספים בצד הימני של המפה שטרם מצאו בית פוליטי. כך, גם בלי מפלגה מגובשת ובלי קמפיין, מדובר בנקודת פתיחה שממנה עשוי לצמוח מהלך שיערער את החלוקה לגושים.

עם זאת, השאלה המרכזית היא כיצד תתקבל מפלגה כזו בציבור – במיוחד כשמדובר ביוצאי הליכוד, שמזוהים עם נתניהו. מי שמבקש חילופי שלטון יצטרך להכריע האם מדובר בשינוי מהותי מספיק מבחינתו.

יאיר שרקי

אף שלפי הסקר יש רוב לאופוזיציה, היא אינה מצליחה להרכיב ממשלה – ולכן מה שמתרחש סביב אחוז החסימה הופך למרכיב קריטי. בני גנץ ויועז הנדל, למשל, אם ירוצו יחד – לפי הנתונים עוברים את אחוז החסימה, ובמקביל מתקיימים גם מגעים בכיוון הזה.

מצד שני, גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שנמצא סמוך לאחוז החסימה, טרם אמר את המילה האחרונה – ונתניהו ידוע ביכולתו לארגן מחדש את הגוש. לכן ייתכן שההכרעה בבחירות לא תיקבע דווקא בצמרת, אלא בשוליים – במפלגות שמתנדנדות סביב אחוז החסימה.

בהתייחס למהלך הגדול של בנט ולפיד, נראה כי מבחינתם תוצאות הסקר מספקות: הם מובילים כמפלגה הגדולה, והגוש אינו נפגע. נכון, יש שחיקה מסוימת בכוחם האישי – אך זה היה צפוי, והפתעה הייתה דווקא אם לא הייתה ירידה.

בדרך כלל מהלך איחוד כזה נועד להתבצע סמוך לבחירות, כדי למקסם את המומנטום. אלא שבמקרה הזה נראה שהם פועלים הפוך – מתוך הנחה שיש להם זמן לבסס את המהלך.

מבחינתם, פרק הזמן עד הבחירות מאפשר לפנות לבוחרי ימין ולשכנע שמדובר במפלגה שנשארת בגוש הזה, ובמקביל לנסות לבנות מומנטום נוסף – ייתכן שגם באמצעות חבירה עתידית לגדי איזנקוט.

לגבי 5 המנדטים של כחלון, ארדן ואדלשטיין – מדובר במספר שקשה לצאת איתו לדרך. לכחלון יש שאיפות לחזור למשרד האוצר, ארדן יכול כבר עכשיו להשתלב כשר בכיר במסגרת הליכוד, ולכן מתחדדת כאן בעיית תמריצים. כשמפלגה פותחת עם 5 מנדטים בלבד ואינה לשון מאזניים ברורה בין הגושים – היא יכולה אמנם לסייע לבנט-לפיד, אך אינה מכריעה לטובת נתניהו – כוח המיקוח שלה מוגבל. במצב כזה, לא בטוח שקיים אינטרס מספק, או נכונות אישית, שיאפשרו למהלך כזה להבשיל.

אמנון אברמוביץ'

בנט ולפיד מביאים לפי הסקר 2 מנדטים פחות מהסכום שהחזיקו בנפרד – תזכורת לכך שאיחודים פוליטיים לא תמיד מצליחים. דוגמה בולטת היא האיחוד בין נתניהו לליברמן ב-2013, שהניב 11 מנדטים פחות לעומת כוחם בבחירות שקדמו לו.

הנתון הבולט ביותר בסקר הוא התמיכה הרחבה בקרב מצביעי האופוזיציה בחבירה של גדי איזנקוט ל"ביחד": 65% בעד, לעומת שיעור זניח של מתנגדים. עד לאחרונה ההערכה הייתה שאיזנקוט יעדיף לרוץ בנפרד, אך לפי גורמים פוליטיים, משמעות הסכמי העודפים מצטמצמת כשמדובר במפלגה גדולה – כמו בתרחיש שבו "ביחד" מגיעה ל-41 מנדטים, בהתאם לשיטת בדר-עופר.

נקודת המפנה הגיעה לאחר שאיזנקוט אמר ב"פגוש את העיתונות": "לא עזבתי להיות מספר 2 של גנץ כדי להיות מספר 2 של בנט". האמירה הזו נתפסה כמהלך לא אופייני עבורו (וגם כטעות פוליטית) והבהירה לשותפיו הפוטנציאליים כי הוא שואף להוביל.

בשלב הזה, בנט ולפיד הבינו שאין טעם להמתין והחליטו להתאחד. בשורה התחתונה, הממשלה מאבדת לפי הסקר 18 מנדטים – נתון דרמטי שממחיש עד כמה החלוקה המסורתית בין ימין לשמאל מתערערת, כאשר יותר ויותר מצביעים שוקלים שיקולים אזרחיים.