במשך חודשים בדקו בנציבות את התלונות על הנשיא עמית, הם ידעו - מדובר במגה אירוע | פרטים חדשים

בצוהרי יום רביעי פורסמה ברבים החלטה בת 60 עמודים בנוגע לעשרות התלונות שהגיעו לנציבות תלונות על שופטים נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. רוב התלונות התקבלו בנציבות עוד לפני שהנציב, שופט בית המשפט המחוזי בדימוס אשר קולה - נכנס לתפקידו. תלונות שפגעו קשות בשמו ומעמדו של הנשיא. "עבריין בנייה", "נשיא בחוסר סמכות", וטענות שפעל בניגוד עניינים "בשורה של נושאים", כפי שכתב לו שר המשפטים יריב לוין בקובלנה שהגיש נגדו - עד כדי כך שלטענתו לא יכול היה להתמנות לנשיא בית המשפט העליון.

התלונות נגד עמית הפכו לקמפיין פוליטי ותקשורתי שליווה אותו עוד לפני שנבחר לתפקידו. לוועדה לבחירת שופטים הגיע מצעד של מתלוננים ופעילים מארגוני ימין ששטחו בפני חברי הוועדה את תלונותיהם נגד השופט המיועד להיבחר לנשיא. שר המשפטים יריב לוין החרים את הוועדה יחד עם חברי הקואליציה, בצל העננות שהופרחו לתקשורת סביב עמית, שהתכנסה בצו בג"ץ לאחר שסירב מספר פעמים לכנס אותה, במטרה של לוין למנוע את בחירתו של עמית לנשיא.

הוועדה, לאחר ששמעה את הטענות, בחרה ברוב קולות את עמית לתפקיד הנשיא, את נעם סולברג למשנה לנשיא ועוד 30 שופטים לערכאות המחוזי והשלום. זה לא מנע משר המשפטים להחרים את עמית ולסרב להכיר בו כנשיא בית המשפט העליון, ולטעון כלפיו כי נבחר בחוסר סמכות - על אף שאותה ועדה בדיוק, מינתה שופטים נוספים ואת המשנה לנשיא - על דעתו וברכתו של השר.

נציב שנוי במחלוקת שיודע שהחלטתו תחרוץ את גורל הנשיא

לתוך הקלחת הזו נבחר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר קולה, לתפקידו. מי שהיה מוכר בשל תפקידו כאב בית הדין שניהל המשפט החוזר לרומן זדורוב, שבו זוכה מרצח תאיר ראדה, נודע בלשונו החדה והמשוחררת, וכמי שמרבה למשוך אליו אש. נציב שאותו שר המשפטים יריב לוין מינה, כחלק מהמהפכה המשפטית אותה הוא מוביל, כששינה את החוק, והקים ועדה חדשה במקום המנגנון שהיה קיים עד אז לבחור בנציב תלונות הציבור על שופטים. באמצעות הוועדה החדשה - נסללה הדרך למנות לראשונה מי שהוא שופט בית משפט מחוזי בדימוס – ולא שופט עליון בדימוס כפי שהיה בתולדות הנציבות, זאת ללא צורך בהסכמת נשיא בית המשפט העליון.

קולה ידע שיבחנו אותו בשבע עיניים, בתור מי שנתפס כמינוי אישי של שר משפטים שמחרים את נשיא בית המשפט העליון. קולה ידע שהוא נכנס ל"מגה אירוע" כשהוא, שופט מחוזי בדימוס, יידרש להכריע האם עשרות התלונות שהוגשו נגד נשיא בית המשפט העליון מוצדקות, וכי רבים בציבור חוששים שהוא ישמש בפועל, כידו הארוכה של השר להדחת הנשיא.

לנוכח כובד המשקל שעל כתפיו, והתובנה כי אמון הציבור בראש הרשות השופטת נשחק לאור מפולת התלונות נגדו – בנציבות התלונות הציבור על שופטים נערכה הבדיקה הרחבה ביותר בתולדותיה. "הבדיקה של הנציב בעניינו של הנשיא עמית הייתה בדיקה שלא הייתה כדוגמתה בתולדות הנציבות", אמרו ל-N12 גורמים במערכת המשפט, "הבדיקה הייתה הליך כמעט חקירתי".

"בדיקה שלא היתה כדוגמתה בתולדות הנציבות" – והפגישה המתוחה עם הנשיא

במשך חמישה חודשים חקרו בנציבות התלונות על שופטים את עשרות התלונות נגד הנשיא. הם ניקו משולחנם תלונות משתלחות, או כאלו שנשענו על פרסומים עיתונאיים בלבד, ללא אסמכתאות. תלונה אחת עשתה סדר בכל מבול התלונות: זו של ארגון לביא, שהיתה מספיק עניינית כדי להתייחס לטענות. בסך הכול היו אלה 20 תלונות שבהן נדרש הנציב להכריע. לא הייתה אבן שהנציב לא הפך: עשרות אלפי החלטות שנתן הנשיא לאורך השנים נסרקו, כל הגורמים הרלוונטיים לנושא זומנו ללשכת הנציב - בני משפחתו של הנשיא לפגישות עמו, את אחיו, יועצים, יו"ר ועדה מקומית לתכנון ובנייה, מהנדס הוועדה ועורכי הדין של הנשיא.

ל-N12 אף נודע כי באופן חריג, הנציב נפגש עם הנשיא עמית בבית המשפט העליון לצורך בירור התלונה – ולא בלשכתו שלו. במשך שעתיים וחצי נמשכה אותה הפגישה. הנשיא שיתף פעולה באופן מלא עם הבדיקה, ובסך הכול – עשרות שעות עבדו הנציב וצוותו על בירור התלונות. זה לא מנע ממנו לאורך תקופת כהונתו, לפרסם 1,185 החלטות על תלונות שהתקבלו אצלו על שופטים אחרים, נתון חסר תקדים של בדיקות נציב במשך כחצי שנת כהונה - ולא פגע בעבודתו. עם זאת, ידע כי ההכרעה הזו, תקבל את ההד הרחב ביותר.

נראה שקולה התייחס לתלונות שהגיעו לפתחו נגד הנשיא, כמו מסך הבערות: ללא הבחנה מי המתלונן ומי הנילון. הוא בחן את העובדות, התעמק, וקבע על פיהן. בסופו של דבר בתום כל ההליך הזה – מצא שמתוך כל התלונות - תלונה אחת בלבד מוצדקת: זו שבה נטען כי הנשיא עמית, עוד לפני כניסתו לתפקיד, פעל בניגוד עניינים כאשר דן כשופט תורן בעתירה נגד החלטתו של השר דוד אמסלם, לסגור את נבחרת הדירקטורים. נבחרת שמאגדת רשימה של 500 אנשים, שממנה ניתן לבחור את מי ממנים לדירקטור בחברות ממשלתיות, ושאחיו היה חבר בה. על אף שאחיו של עמית, בזמן שהוגשה העתירה, כבר היה דירקטור, ולא פעל לקבלת מינוי נוסף כדירקטור – מצא הנציב קולה כי התלונה נגד עמית מוצדקת. "גילוי נאות מטעם הנשיא כבר במסגרת החלטתו הראשונה, שהורתה על הגשת תגובות הצדדים, היה מתחייב", קבע קולה בהחלטתו.

הנשיא, במהלך פגישתו עם הנציב, חלק נמרצות על דעתו, והסביר כי לא הייתה לו מניעות מלדון בנושא, מכיוון שלשיטתו מדובר בנושא רוחבי מוסדי, שלא נוגע אישית לאחיו. ואולם, קולה לא קיבל את הנימוק. הוא סבור, כפי שנימק בהחלטתו, ש"אין בעובדה כי מדובר בנבחרת כדי לאיין את האינטרס האישי" של אחיו, וכי אין זה משנה שאחיו לא פעל באותה עת להתמנות לדירקטור. עובדה זו, כתב, "היא מקרית" בלבד, והחלטתו של עמית – להוציא כשופט תורן צו ביניים שמקפיא את החלטת השר לסגור את הנבחרת - "היה בה פוטנציאל השפעה על אחיו של הנשיא", שבסופו של דבר כן הגיש כמה חודשים לאחר ההחלטה של עמית - בקשה להיבחר שוב כדירקטור. עם זאת, חשוב לציין שהשופט עמית לא ישב בהרכב שדן בעתירה לגופה, אלא עסק בתיק רק כשופט תורן. נראה כי מבחינת הנציב, מספיק שהשופט עמית היה נותן גילוי נאות לצדדים באותה עת שאחיו הוא חבר בנבחרת הדירקטורים, ושהם היו נותנים את דעתם על כך, כדי לפתור את עניין ניגוד העניינים. לדברי גורמים במערכת המשפט, הנשיא לא הסכים עם עמדתו של קולה, אולם משזה מצא את התלונה מוצדקת – הנשיא מכבד את קביעתו, ואף הודיע שיפעל ליישם ולהטמיע במערכת המשפט את ההמלצות המערכתיות שנתן הנציב.

לוין הודיע שיגיש קובלנה משמעתית – למרות שהנציב לא סבור שיש הצדקה לכך

למעט התלונה שנמצאה מוצדקת, כל שאר התלונות נגד עמית נדחו על ידי הנציב, תוך שהוא מקפיד לציין כי חלקן מוטב שלא היו מוגשות כלל. כך נדחו התלונות בדבר השימוש בשם נעוריו של הנשיא "גולדפריינד", בנוגע להליך שהיה נגד נכס שלו ושל אחיו בתל אביב, וכי לא מדובר בהתחזות אלא בסיבה פשוטה ופרוצדורלית – שכך נכתב שמו של הנשיא בנסח הטאבו; נדחו הטענות שפעל בניגוד עניינים בנוגע להליכים שונים שהתנהלו סביב הנכס הזה – מינויו של שופט שדן בתיק בוועדה לבחירת שופטים בעת שעמית היה חבר בה, שלא דיווח כמי שהוא צד להליך בעתירה שהוגשה בעניין הנכס הזה, ושלא דיווח על כך שהוגש נגדו ונגד יתר הבעלים של הנכס כתב אישום על ידי עיריית תל אביב, ונושאים שונים נוספים.

הנציב דחה את כל התלונות – אך כן מצא להעיר, במבט צופה פני עתיד – כי גילוי נאות או הטלת חובת דיווח במקרים מסוימים, הייתה יכולה למנוע חלק מהתלונות. כך גם מצא לנכון להעיר, בנוגע לייצוג של השופט עמית על ידי עורך דין, שטען בפניו בדיונים, אך עמית כלל לא ידע שהוא מייצג אותו מכיוון שנתן לאחיו ייפוי כוח לטפל בהליכים האלה, כי "ככל ששופט נותן למאן דהוא ייפוי כוח, שומה עליו לעקוב אחר השימוש שנעשה בו".

מבחינת התלונה שאולי דבקה יותר מכל בנשיא עמית, בנוגע לעבירת בנייה בביתו שבמבשרת ציון, מצא קולה להדגיש: "הנשיא אינו עבריין בנייה" וכי הכתרתו בתואר הזה "גרמה לו לעוול גדול". הוא הדגיש כי הנשיא לא ביצע בפועל עבירת בנייה, רכש נכס שבו הייתה קיימת חריג בנייה מזה כארבעים שנה, ושמיד כשנודע לו הדבר, ועוד לפני שהחל להתגורר בנכס, פעל להסירה. עוד הוא קבע כי "גם התנהלותו איננה בלתי הולמת, שכן הוא לא נכנס להתגורר בנכס עד לקבלת ההיתר". עם זאת כלקח מהפרשה, קבע קולה כי במבט צופה פני עתיד, "מותר השופט מן האדם הרגיל", ושכדאי ששופט לפני שהוא רוכש נכס – יערוך בדיקה מעמיקה לפני השלמת הרכישה.

כשהסתיימה הבדיקה בנציבות פרסמו אותה לצדדים וגם לציבור באבחה אחת. זאת, כדי למנוע נרטיבים שונים שיתקבעו בתקשורת, ועל מנת שהציבור יוכל לבחון את ההחלטה לעומקה. לצורך כך קולה ביקש אישור כנדרש בחוק, מהשר לוין ומהנשיא עמית לפרסם את ההחלטה.

ברגע שזו שוגרה לעולם – הכותרות התקבעו: מי שנתלים בכך שהרוב המוחלט של התלונות נדחו, ומי שנתלים בתלונה האחת שנמצאה מוצדקת. השר יריב לוין כבר הודיע שהוא יגיש קובלנה משמעתית נגד הנשיא עמית. זאת, למרות שהנציב קולה, כלל לא המליץ על הליך משמעתי נגד עמית, על אף שבסמכותו היה לעשות כן. בכך נראה שהוא סבור כי שופטים הם בני אדם, שגם הם טועים, וכי מדובר בטעות אתית שעשה עמית, שאינה חמורה עד כדי פתיחת הליך משמעתי. עם זאת, השר לא סבור כך, ונראה שיעשה כל שביכולתו כדי להעביר את עמית מתפקידו.

קולה, נזכיר, מצא מתוך אלפי תלונות שהתקבלו בנציבות לגבי שופטים – רק בסביבות 20 מוצדקות. הדחה היא כלי קיצוני, שקולה המליץ עליו רק פעם אחת – בנוגע להמשך כהונת השופט יורם ברוזה כסגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, לאחר שזה השמיע אמירות פוליטיות נגד הציונות הדתית, ופעל בניגוד לכללי האתיקה. גם במקרה הזה הוא לא המליץ על הדחתו כשופט, אלא רק כסגן.

מה הלאה?

כעת כשההחלטה על הנשיא עמית מאחוריו, הנציב ימשיך להתמקד במטרות שסימן לעצמו כשנכנס לתפקידו, כפי שעולה מניתוח החלטותיו עד כה: להילחם בעיכובים של שופטים במתן פסקי דין והחלטות, להטמיע את חובת הגילוי הנאות של שופטים ולהילחם במקרים ששופטים דנים בתיק כשיש חשש מניגוד עניינים כשלהם, ושמירה על שפתם של השופטים כך שלא ידברו באופן פוגעני לבעלי דין. אנשים שדיברו בשבועות האחרונים עם הנציב, אומרים שהוא מקווה שהציבור יסמוך על הבדיקה המעמיקה שעשה בנושא ושהעננות שהיו סביב הנשיא – בנוגע לטענות על עבירות בנייה וטענות לשחיתות – ירדו מסדר היום. מבחינת קולה – הוא בא כדי לעבוד, ולהמשיך לפרסם החלטות חשובות לציבור על תלונות שהוגשו נגד שופטים.

האם ההחלטה שלו תשפיע על אמון הציבור במערכת המשפט, ותוריד את גובה הלהבות נגד הנשיא עמית? נכון לעתה, עם תגובתו של השר לוין וחברי הקואליציה להחלטה – נראה שספק גדול.