עדויות קשות בכנסת: האב של ש' אנס אותה - ונולדה לה ילדה ממנו

אזהרת קריאה: בדיון שהתקיים היום (שלישי) בוועדה לקידום מעמד האישה בראשות חה"כ מירב כהן (יש עתיד), דנו ב"מאבק באלימות בתוך המשפחה". במהלך הדיון נחשפו עדויות מחרידות של נפגעות אלימות מינית ופיזית במשפחה, לצד נתונים המצביעים על קושי של ממש במיצוי הדין עם התוקפים.

עדותה של ש': האב אנס עד שנולדה לה ילדה ממנו

בין העדויות המזעזעות שנחשפו בדיון הייתה עדות של ש', שסיפרה כיצד נאנסה בידי אביה ואף נולדה לה תינוקת ממנו. התינוקת נפטרה לאחר שנה שבה סעדה אותה ש' בבית החולים, תקופה שאותה תיארה ככזו שבה "לא היו לה חיים" והיא "שרדה" רק בזכות שימוש בסמים. ש' חשפה שאביה אף דרדר אותה לזנות כדי שתביא כסף הביתה, וכי בהמשך גם אימה החלה לאנוס אותה.

"נאנסתי בידי אבא שלי, עד שנולדה לי ילדה ממנו שנפטרה", תיארה ש'. "אימא שלי גם התחילה לאנוס אותי. כשאמרתי לחוקרת שאני מתלוננת כי מתה לי פה ילדה ואני לא מסוגלת להביא ילדים לעולם... סעדתי את הילדה שנה בבית החולים, לא היו לי חיים, התמודדתי בזכות סמים. התנקיתי מאלכוהול, מסמים ומזנות שהוא הביא אותי למצבים האלה. הוא אמר לי לעבוד בזנות כדי להביא כסף לבית. בתוך כדי שאני נכנסת לגמילה מהסמים אני שואלת את השוטרת איפה התיק עומד, והיא אומרת לי לבטל את התלונה כי לא ייצא מזה כלום. רק כשחזרתי למשטרה ואמרתי שיש ילדה, יש DNA... עשר שנים שאני מנהלת תיק שגמרו לי את החיים".

"לפרט תיאורים של איך נאנסתי, איך נכנסתי להיריון", המשיכה ש'. "תשימו לב למה שקורה איתנו. אנחנו עוברים אונס, זה דבר אחד. מגיעים למשטרה ועוברים עוד פעם אונס. ביום-יום רואים את האנס. בבית משפט אונסים אותך מחדש ואומרים לך כמה את זונה ואשמה ושפיתית אותם. יש בחורה שהייתה רוצה להיאנס? גבר שהיה רוצה להיאנס? לא נתנו לנו זכות לשמור על הגוף שלנו. כשבאים ואומרים שזה ההורים שלי, צריך יותר מזה? איפה המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט כדי לסיים את זה מהר? אני 10 שנים בתוך התיק הזה ודוחים אותי ודוחים".

ש' המשיכה: "אני צועקת בלילות. אני לא מסוגלת לעשות המון דברים בחיים. לא האמנתי שאצליח לשבת פה. הייתי צריכה להגיע לחברי כנסת שיעזרו לי לזרז את התיק הזה, ויש לי לפחות עוד שנה עד שהוא ייגמר. לכל האחים שלי יש ילדים, וכל המשפחה מחקה אותי כי אני אשמה. לי לא יהיו ילדים. לא יהיה מי שיקרא לי אימא. אני לא מסוגלת לחשוב על להיכנס להיריון וללדת. אני מודה לאלוהים שהילדה הזאת לא חיה. מה הייתי אומרת לה? שאני אימא שלה? שאני אחותה? אני עומדת על הרגליים ומנסה לראות איך אני מתמודדת עם זה שאני צריכה לראות את ההורים שלי בכל פעם בבית משפט שאומרים בכל פעם שאני אשמה. שהילדה הזאת מתה בגללי. אם אימא אומרת לי שהיא מתה בגללי והוא שמח שילדתי בשבילו, וואלה - איזה עולם חרא? אני חיה בעולם חרא. אני לא מאמינה שבשביל הצדק שלי אני בכל יום מחדש עוברת את האונס כל עוד המשפט הזה חי ולא נגמר. אני מתחננת לרשויות, לפרקליט המדינה, לסנגורים, לשוטרים. שימו אנשים מיומנים לדברים האלה. שימו שופטים מיומנים. מחפפים בנושא הזה. לא מקדישים עומק לדבר הזה של מה זה נאנסת. אם שוטרת אומרת לי לסגור את התיק, למה שמישהו יתלונן?"

"צריך להקים מערך מיוחד לנפגעי תקיפה מינית", אמרה ש'. "שיהיו שוטרים מיוחדים שמנהלים רק את התיקים האלה, כדי שהסאגה של הנפגעים תיגמר מהר. אני שבורה לרסיסים. יש לי מזל שהאישה שלי מרימה אותי בכל פעם מחדש, מלווה אותי לדיונים, סובלת איתי את הצעקות ואת הכול. אם לא האישה שלי שהיא המשפחה שלי היום, אני לא יודעת אם הייתי פה. אם לא הייתי מתה ממנת יתר מסמים, או מאלכוהול. אני נס מהלך. הנס הזה היה קרוב למות. אם לא היא, למה לחיות? לא בא לי לחיות".

השיקום במקלט: "בניין פנימי בנפש"

עדות נוספת בדיון הייתה של ה', שחיה שמונה שנים במערכת יחסים אלימה ורעילה. ה' סיפרה כיצד הסביבה ניסתה "לטאטא" את האלימות ולשכנע אותה להמשיך בקשר, עד שהמצב החריף והיא הגיעה למקלט של "בת מלך". ה' תיארה את השנה במקלט כמתנה שהעניקה לה ולילדיה את חייהם בחזרה ואפשרה לה תהליך של בנייה עצמית. היא פנתה לוועדה בבקשה להשקיע לא רק בהסברה על מערכות יחסים אלימות, אלא גם על מערכות יחסים בריאות: "אם הייתי רואה את זה, הייתי אומרת שאני רוצה לחיות בצורה אחרת".

הנתונים המזעזעים

נציגי הפרקליטות הציגו בוועדה נתונים הממחישים את המורכבות בניהול תיקי עבירות המין, והתמונה עגומה מאוד. אפרת גרינבאום, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, אמרה כי מספר התיקים לפרקליט לא מלמד על העומס, וזה בשל האופי השונה של כל תיק.

• היקף התיקים: מדי שנה מגיעים לפרקליטות כ-5,000 תיקי עבירות מין, מתוכם מוגשים בין 620 ל-670 כתבי אישום (כ-20%). משך הזמן הממוצע - 6 חודשים וחצי.
• עילת סגירת התיקים: בעוד שבתיקים רגילים 57% נסגרים מחוסר ראיות, בעבירות מין הנתון מזנק ל-69%.
• ביטול תלונות: ב-40% מהתיקים שנסגרים מחוסר ראיות, הסיבה היא שהמתלונן או המתלוננת ביקשו להפסיק את ההליך או התחרטו.
• הרשעות והסדרים: 80% מהתיקים שמגיעים לבית המשפט מסתיימים בהרשעה. עם זאת, 66% מהם נסגרים בהסדר טיעון, נתון נמוך יותר מאשר בעבירות אחרות, מה שמעיד על כך שיותר תיקי מין מתנהלים עד להכרעת דין סופית. בנוסף, בין 2% ל-3.8% מהתיקים נסגרים בזיכוי, וכ-6% מסתיימים ללא הרשעה.

פרקליט המדינה, עמית איסמן, אמר בדיון כי מחצית מכתבי האישום מוגשים כ"תיקי מעצר מהירים" (בתוך כ-30 יום), אך בתיקים אחרים קיימים גורמים מעכבים ומורכבים, חלקם במשטרה וחלקם בשל מורכבות הראיות. בנוסף, פרקליטת מחוז ירושלים הודתה: "יכול להיות שמשהו בטיפול שלנו מצריך שידוד. אנחנו לא רוצים לאבד נפגעים בדרך". היא הדגישה את הצורך בליווי צמוד של אנשי מקצוע לנפגעי עבירה כדי להבטיח שיצליחו לצלוח את ההליך המשפטי הארוך והקשה.

חה"כ מירב כהן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, אמרה: "היו פה מקרים שקורעים את הנשמה. רגעים שאני אקח בכל דבר שאני אעשה בעשייה הציבורית שלי. אתן מאוד חשובות, והתיקון של כל אחד מהמקרים פה הוא מאוד חשוב לכן ולעוד המון נשים, ובמיוחד לאלו שלא מגישות תלונות כי הן לא מאמינות במערכת. מה שיותר קשה מהסיפור האנושי זו ההתעלמות של המערכת. זו תחושת בגידה של המדינה בהגנה ובאמון הבסיסי".

"אנחנו נמשיך לעקוב אחרי זה. אני חושבת שאתן תהיו בראש ובלב של כל מי שנמצא פה היום, וזה הדבר הכי חשוב. זה להבין את חרדת הקודש שבה צריך לעבוד כשניגשים לנושא כזה. אני יודעת כמה זה קשה לשתף, ועבור חלקכן זה ממש לסכן את עצמכן כדי לעשות תיקון עולם. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי זה ולקדם תוכניות עבודה".