החוק הבעייתי שדורשים החרדים - ואיך הוא יכול להשפיע עליכם

ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת דנה היום (שלישי) בהצעת חוק שנועדה להסמיך את בתי הדין הדתיים לשמש בוררים בעניינים אזרחיים שהם אינם מוסמכים לדון בהם כיום. ההצעה, ביוזמת חברי הכנסת החברים בוועדה, נמצאת בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, לדרישת החרדים.

הצעת החוק עלולה להשפיע גם על מי שלא נתן הסכמה מרצון חופשי, אלא תחת לחץ, שהסכסוך שלו יידון בבתי הדין הדתיים - הרבניים או השרעיים. N12 בשיתוף עו"ד דפני בנבניסטי, חוקרת בתוכנית להגנה על ערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסבירים על הצעת החוק - וכיצד היא עשויה להשפיע על כל אחד מאיתנו.

מה קובעת הצעת החוק?

הצעת החוק נועדה להעניק לבתי הדין הדתיים - הרבניים והשרעיים - סמכות לשמש בוררים בעניינים אזרחיים, כגון סכסוכים כספיים, חוזי שכירות וסכסוכי שכנים שעד היום לא הייתה להם סמכות לעסוק בהם, לפי פסיקת בג"ץ. זאת, כל עוד הצדדים חתמו על טופס בוררות ולבית הדין יש סמכות שיפוט בענייני המעמד האישי לפחות כלפי אחד הצדדים, או שכל הצדדים הם תאגידים.

אם ניתנה הסכמת הצדדים, בית הדין הדתי יהיה רשאי לדון ולפסוק בסכסוך לפי הדין הדתי בלבד, דין תורה או הדין השרעי. עם זאת, הצעת החוק קובעת כי פסקי בוררות לא יוכלו לפגוע בזכויות מהותיות של צד שהוא זכאי להן לפי חוק שיווי זכויות האישה; משפט העבודה שאין להתנות עליו, המגן על זכויות עובדים; חוק המגן על זכויות אדם עם מוגבלות; חוק החוזים האחידים; וכן "הוראות כל דין החלות על אף כל ויתור והסכם נוגד".

מה מטרת הצעת החוק?

כיום, בתי הדין הדתיים מוסמכים לדון רק בענייני המעמד האישי בענייני נישואין וגירושין. הצעת החוק מבקשת להעניק להם סמכויות חסרות תקדים לדון בסכסוכים אזרחיים כבוררים, על פי הדין הדתי. בדברי ההסבר להצעת החוק, נכתב כי ההצעה נועדה לעגן בחוק סמכויות אלה, כדי לאפשר לצדדים הרוצים בכך להביא את הסכסוך האזרחיים שביניהם להכרעה לפי דין תורה בבתי הדין הרבניים או הדין המוסלמי בבתי הדין השרעיים.

מה החששות שעולים מהצעת החוק?

מכיוון שההצעה קובעת שהליכי הבוררות יתנהלו על פי הדין הדתי, החשש הוא שההליכים שיידונו בבתי הדין הדתיים יוכרעו על בסיס מערכת דינים שאינה מחויבת לחוקי המדינה או לעקרונות דמוקרטיים. בניגוד להליך בוררות רגיל, שבו לצדדים יש גמישות לבחור את הבורר ולעצב את סדרי הדין, לפי ההצעה בהליך הבוררות שיידון בבתי הדין הדתיים, לצדדים אין אפשרות כזו. משעה שנתנו את הסכמתם להליך, הם מוכפפים באופן מלא לדין הדתי ולפרוצדורה שקובע בית הדין. באופן זה, הצעת החוק עלולה לייצר מערכת דינים מקבילה שאינה מבוססת על עקרונות דמוקרטיים.

בבתי הדין הרבניים מכהנים דיינים גברים בלבד, ובבתי הדין השרעיים יש ייצוג מגדרי מוגבל ביותר. כמו כן, הדין המהותי במערכת הדתית אינו שוויוני בכל הנוגע לנשים - כך שהן חשופות יותר לפגיעה מהצעת החוק. אמנם ההצעה מעגנת שפסקי בוררות לא יוכלו לפגוע בחוקים מסוימים, אך נעדרים מרשימה זו חוקים כמו חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק שכר שווה לעובדת ולעובד וחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.

עו"ד בנבניסטי ציינה כי גם לגבי החוקים שכן מעוגנים, הניסיון שנצבר מהשנים שבהן בתי הדין הרבניים דנו בנושאים כאלה, בחוסר סמכות, "מלמד כי בבתי הדין הרבניים לא הקפידו להגן על זכויות העובדים ועל הסכמים קיבוציים. הם אף נתנו תוקף לוויתור של עובדים על זכויות בסיסיות בדיני עבודה, כמו שכר מינימום ופיצויי פיטורים, אף על פי שבמשפט האזרחי אין לוויתור כזה כל תוקף".

ההצעה מקימה סמכות לבתי הדין הדתיים רק בהסכמה. אז מה הבעיה?

החשש הוא שצדדים יתנו את הסכמתם לא מרצון חופשי, אלא תחת לחץ או בשל פערי כוחות בין הצדדים. למשל, הזמנה ממזכירות בית דין דתי הנושאת את סמל המדינה לדון בסכסוך, עלולה להתפרש באופן שגוי כזימון משפטי מחייב, או לעורר חשש שסירוב שהסכסוך יידון בפני בית דין דתי ישפיע במקרים עתידיים אם אחד הצדדים ירצה לפנות לבית הדין בענייני מעמד אישי. במקרים של פערי כוחות בין הצדדים, כמו בין שוכר למשכיר, הצד החלש עלול להרגיש מחויב להסכים לבוררות דתית כתנאי להתקשרות.

אף שהצעת החוק קובעת כי יוחרגו מהבוררות נושאים שנמצאים בסמכות בית הדין לעבודה שאינם יכולים לשמש נושא להסכם בוררות לפי כל דין, סוגיות רבות בדיני העבודה - כמו סכסוכים כספיים ומחלוקות חוזיות שונות בין עובד למעסיק - כן יוכלו להתברר במסגרת בוררות דתית בבית הדין. במציאות של פערי כוחות מובנים ביחסי עבודה, שבהם לרוב העובד הוא הצד החלש, קיים חשש ממשי כי עובדים יאלצו להסכים לבוררות והסכמתם לא תהיה חופשית באמת.

אין דרך חזרה ואין ביקורת על ההכרעה

במהלך הדיונים בוועדת החוקה הועלתה הצעה חריגה להשוות את מעמדו של פסק הבוררות הדתי לפסק דין, מבלי שיידרש אישור של בית משפט אזרחי. זאת, בניגוד להליכי בוררות רגילים, שבהם פסק הבורר חייב לקבל אישור של בית משפט אזרחי כדי שניתן יהיה לאכוף אותו.

המשמעות היא היעדר פיקוח אזרחי שיבחן אם פסקי הבוררות של בתי הדין הדתיים פוגעים בזכויות יסוד והאם הם עולים בקנה אחד עם חוקי המדינה. החשש הוא שגם אם יופרו כללים משפטיים בסיסיים, לא ניתן יהיה לפנות לבית משפט אזרחי, וכך לא יהיה מנגנון שמבקר את הליכי הבוררות.