"אנחנו, המגזר הערבי, בבעיה. אם אתה לא מדבר - אומרים לך שאתה חמאסניק. את אתה מדבר - אומרים לך שאתה יהודי. הרבה לא רוצים לדבר", מתאר ענאן חאג', מעכו העתיקה, את תחושותיו. משפטו זה מיטיב לסכם תחושה של כמעט 2 מיליון איש בחמשת החודשים האחרונים בהם מתנהלת לחימה. "אני מרגיש שאנשים מסתכלים עלינו בצורה אחרת, כאילו אנחנו אשמים - וזה לא נכון", אומר חאג'.
נדמה כי המגזר הערבי מרגיש לא פעם תקוע באמצע, חושש להתבטא, מפחד מהקיצוניים, מאלו שבממשלה ומאלו שבממשלה הערבית. להשפעה של 7 באוקטובר על ערביי ישראל ועל הדו-קיום יש לא מעט רבדים. ההיבט הראשוני, היה הפרדה, מרצון. כך למשל, השוק בעיר העתיקה של עכו הפך לריק מיהודים.
אחמד זכור, מוכר דגים בעכו העתיקה, מבקש להתרחק מדעות קיצוניות, ואומר: "צריך לחיות ביחד, להמשיך את החיים ביחד". אל דבריו מצטרף גם עיסאם סופספי, גם הוא מעכו העתיקה, "העסקים על הפנים, אין בכלל אנשים. אין תיירים, אין יהודים, אין כלום. יש מלחמה, וחמאס זה רחוק מעכו". לדבריו, הדבר העומד לנגד עיניו הוא הפרנסה שלו שנפגעה - ללא שום קשר לחמאס.
פחד משני צידי המתרס
"בהתחלה היה איזה פחד, מה יקרה הלאה, מה הולך לקרות כאן. חששתי שיהיו תקיפות, שתהיה חפיפה לא נעימה בין האנשים", מציינת מרים חסקייה, תושבת עכו. אלא שהתחושות שלה זהות לאלה של רעות גץ, מנהלת הגרעין התורני בעכו: "אף אחד לא מעז להסתכל לשני בעיניים".
"פחדתי שאפגוש יהודי ברחוב שיעשה טבח בי או בילדים שלי. גם כשהמורה לנהיגה הכניס את הרכב לרחוב של יהודים דתיים פחדתי. אמרתי לו: 'אני עם מטפחת'", משתפת חסקייה. גץ מרגישה את אותו הדבר - מן הצד השני: "יש לנו מקלט ציבורי למטה וירדנו למקלט, ופתאום אני מבינה שאני הולכת להיסגר עם הילדים שלי במקלט עם שכנים ערבים, ואמרתי - יטבחו לי את הילדים במקלט".
"אין ספק שפחדתי שהאירוע יתגלגל גם אל תוך החברה הערבית, היישובים הערביים, ולכן היינו צריכים מלכתחילה לקחת את זה בחשבון ולאכזב את מי שצריך לאכזב בהקשר הזה, כי אנשים חיכו שהחזית הזו תבער ואז יהיה לנו תוהו ובוהו בין האזרחים ובין האזרחים הערבים למדינה", מסביר יו"ר רע"ם, מנסור עבאס.
חנותו של עלאא עמרה, תושב טייבה, נבזזה ולאחר מכן הוצתה בידי צעירים קיצוניים מהעיר שכעסו עליו לאחר שתרם עשרות זוגות אופניים לילדים שפונו מעוטף עזה. "הם לקחו את זה כאילו עזרתי ליהודים. מבחינתם מדובר במשתף פעולה, מלשין, בוגד". את חנות האופניים החדשה שלו, פתח עלאא בכפר סבא, וחלק מהלקוחות שלו הם ערבים מטייבה שסירבו לעזוב אותו ובירכו אותו על פתיחת החנות.
המתח במדינה אמנם מורגש ביומיום, אך יש מקומות שבהם הוא נשאר בחוץ; מגרש הספורט בעילבון הוא אחד מהם. בן לוינסון משחק כדורעף כבר שש שנים בקבוצה המעורבת מ.ס עילבון. אחיו שי ששיחק איתו, נהרג ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה. השחקנים הערבים והקהל בעילבון עמדו ביחד דקת דומייה לזכרו. סמעאן סמעאן, מאמן קבוצת הכדורעף עילבון, מעיד, "אנחנו נותנים כבוד לשי, שי יישאר בלב שלנו. כל משחק נשחק למען שי וכל ניצחון נקדיש לשי".
עם הפנים לרמדאן
עם פרוץ המלחמה, השר בן גביר הנחה להתכונן ל"שומר חומות 2". על דבריו אלה של השר, אומר עוז נוי, לשעבר ראש אגף בשב"כ, כי "הוא טעה פעמיים". הוא מפרט, "אחת בהערכה שלו, ושתיים, בעיניי, באמירה הלא כל-כך חכמה. גם אם זה מה שאתה חושב - זה לא נכון להצהיר על זה". יו"ר רע"ם גם הוא נמצא בעמדה דומה לזו של נוי, "הוא רצה את זה כי זה משרת אותו פוליטית, כמו ששירת אותו לפני שנתיים". הוא ממשיך, "רצח חפים מפשע, אזרחים, ילדים, נשים, חטיפות, זה לא האיסלאם".
המתיחות והחשש מפרעות הובילו לחמישה חודשים של שקט רבתי, וכעת יש מי שמנסה להגביל את כניסת ערביי ישראל לתפילות רמדאן בהר הבית. "זה לא הפתרון, כי אזרחי מדינת ישראל הם נורמטיביים, הם רוצים לקיים את הפולחן שלהם. אם תמנע מהם את זה - זה יוצר כעס ותסכול", מסביר עבאס.
"כשאנחנו נמצאים בסוג של קונפליקט שהוא לא דתי, שהוא לא סביב ירושלים, שהוא לא סביב הר הבית מול הפלסטינים - המגזר שקט", מציין נוי. "אם נגרור את הדבר הזה למלחמת דת - זו אחת הטעויות האסטרטגיות שמדינת ישראל יכולה לעשות בעימות הזה", הוא מרחיב. "ליחיא סינוואר, למוחמד דף, אנחנו מגישים פשוט בונוס שהם לא חלמו עליו".