ש: למה חוק היועצים המשפטיים שהקואליציה מתכוונת לקדם רע בעיניך?
אם אכן יש הצעה כזו על הפרק, הרי שמדובר לכאורה בהצעה המוקצנת ביותר, זו שאני מכיר כבר מלפני חמש שנים. מדובר באירוע שהוא מכונן בקדנציה שלי, ואין מנוס מלספר אותו: כדי להיאבק בהצעת החוק הגיעו לכנסת יצחק זמיר, אהרן ברק, אליקים רובינשטיין וגם מאיר שמגר היה בסוד העניינים, למרות שהוא כבר לא הגיע. גם אני הגעתי. הסכנה הגדולה ביותר בחוק הזה הוא שזה מרסק את קו ההגנה הראשון של הדמוקרטיה הישראלית,. כלומר, חובתם של כל היועצים המשפטיים הציבוריים בראש ובראשונה היא למדינת ישראל, ולא פרסונלית לשר. ברור שהמגמה והמטרה היא לקיים את מדיניות הדרג המדיני הנבחר, בין אם זה שר ובין אם זו ממשלה כולה, אבל יש להם גם תפקיד נוסף - שמירת הסף. עליו להתריע כשדברים לא חוקיים נעשים.
ש: האם אתה חושש שמינויו של פרקליט להיות יועץ משפטי לשר כלשהו, יחייב אותו יותר לשר מאשר לחוק?
אם מדובר בהצעה דומה להצעת החוק הפרטית שהציע חבר הכנסת אמיר אוחנה, כיום יושב ראש הכנסת, אזי הרעיון המסדר הוא שהיועץ המשפטי חייב לפעול למימוש הנחיותיו של השר ואין לו חובה, למעשה, לקיים את חובתו הבסיסית של שמירת הסף והגנה על האינטרסים של המדינה. יתרה מכך, הוא לא אמור בכלל לדווח ליועץ המשפטי לממשלה שהוא מופקד, למעשה, על שמירת החוק מבחינת הרשות המבצעת. הדבר הזה עלול להוביל לתקלות חמורות. צריך להבין - 80 או 90 אחוזים מההחלטות מתקבלות ברמת המשרדים ולא ברמת הממשלה. ככל שהוא לא יתריע על ההתנהלות, אף אחד לא ידע בכלל שמתבצע משהו לא חוקי.
ש: היוזמה לשנות את מעמדם של היועצים המשפטיים עלתה רק בקדנציה שלך, או שמדובר בעניין היסטורי?
זה עניין חדש שעלה בקדנציה שלי. הייתה גם הצעת חוק מצד שרת המשפטים דאז, שהייתה שונה בתכלית (וגם היא לא בהכרח טובה). היא רצתה גם לתת יותר משקל לעמדת הדרג המדיני, אבל עדיין למנות בדרך של מכרז, אם רוצים אפשר לעשות ועדת איתור, לתת יותר משקל לממנים ולדרג המדיני - אבל עדיין נשמר תפקיד שמירת הסף.
מה שבעייתי בהצעת החוק הפרטית, שלפי התכנון תהפוך להצעת חוק ממשלתית, הוא שהיא למעשה תקבע חובת נאמנות אישית לשר. זה אומר שכבר אין קדנציה ליועץ משפטי - הוא ימונה לפרק זמן לא קצוב וברגע שמתחלף השר אז מתחלף גם היועץ המשפטי. אין סיבה לעשות את זה. חובתו של היועמ"ש היא למדינה ולא לשר.
רמות ההגנה על הדמוקרטיה שיש במדינת ישראל הן לא מהמשופרות: אין לנו חוקה, אין לנו שני בתי פרלמנט, אין לנו שיטת משטר פדרלית ואזורית. בעיני האבות המייסדים שלנו ההגנות היו צריכות להיות שני קווי הגנה - האחת של היועץ המשפטי והשנייה של בית המשפט העליון. מספיק לקרוא את הדברים של מנחם בגין משנת 1979, כשהתייחס ליועצים המשפטיים:
"ליועץ המשפטי לממשלת במדינת ישראל יש מעמד מיוחד. אינני סבור שמעמד זה מעוגן בחוק, אך הוא מעוגן בנוהג שקיים מאז הקמת המדינה - והנוהג כוחו ככוח החוק. בגלל אותו מעמד הממשלה אינה מתערבת בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה. לא משרד ממשלתי ולא הממשלה בתור שכזאת. ואם היועץ המשפטי לממשלה הגיע למסקנות מסוימות, הממשלה לא תבטל אותן. אין לה סמכות לכך ואסור להתערב בשיקוליו".
באלפי מקרים כשיש החלטות של דרג מדיני, יועצים משפטיים מממשים את ההחלטות הללו ופועלים כמיטב יכולתם לממש אותן. במקרים הנדירים, כשהם מזהים דבר שהוא פסול, הם חייבים להתריע. לפי היוזמה הנוכחית, אם אותו יועץ משפטי יתריע בפני היועץ המשפטי לממשלה - השר פשוט יפטר אותו. זה מה שהולך לקרות, וזה דבר שמסכן מאוד את יכולותיו של שלטון החוק במדינת ישראל ואת השמירה על מדינת ישראל כמדינת חוק וכדמוקרטיה ליברלית.
בעיני, המצב הזה לא פחות חמור מהרעיון לפגוע בעצמאות או לבצע פוליטיזציה של מערכת המשפט. ייתכן שבמידה רבה זה יותר חמור, משום שרוב המקרים לא מגיעים לבית המשפט העליון אלא נסגרים בתוך משרדי הממשלה. ככל שלא תהיה עצמאות של היועצים המשפטיים, המצב הזה מסכן את שלטון החוק ואת הערכים הליברליים, הדמוקרטיים. לא בכדי האבות המייסדים של מדינת ישראל כל כך התנגדו לכך.