בשבוע ה-11 של המחאה, כשהקרע בינינו רק הולך וגדל, הפגשנו משפחות שכולות משני צידי הרפורמה, כדי לדבר על יום הזיכרון הקרב בלוח השנה - אולי הפעם ייראה אחרת.
בשיחה, השתתפו מירב חג'אג, אימה של שיר ז"ל שנהרגה בפיגוע דריסה בארמון הנציב ב-2017, נעמי מילר, אימו של סגן אבי ז"ל שנהרג בלבנון ב-1997, חגית ריין, שנהרג בלבנון ב-2006, מירי אפרתי אשתו של רס"ר אהוד ז"ל שנהרג ברצועת עזה ב-2007, גיורא פישר אביו של סמל מרום ז"ל שנהרג בג'נין ב-2002, וליאור חניק - אחיו של רב-סמל זאב ז"ל שנהרג בפיגוע בצומת יגור בשנת 2002.
נעמי מילר, אימו של אבי, סיפרה בכאב: "לילה לילה אני שומעת את קולו של בני, אבי, קורא לי - "אימא, תגני על המדינה שלמענה נפלתי בקרב". בנוסף, היא טענה כי היא לא תאפשר לנציג ממשלה שיגיע לרעננה, להגיד את דבריו או להופיע. מנגד, מירב חג'אג' בחרה שלא להסכים איתה: "אנחנו נעמוד שם ונאפשר לאנשים שאנחנו בוחרים בהם להמשיך לדבר".
"אני רוצה ששרים יבואו בתור האדם הפרטי שהם"
שאלנו את נציגי המשפחות השכולות, אם לדעתם נגיע למצב שעל הקברים של החללים - יהיו אלימות ואף ויכוחים והרמת קול. "באופן אישי, אני לא הולך לטקסים, למרות שהבן שלי קבור בסוף הרחוב שבו אני גר, אני לא הולך", שיתף גיורא פישר. "אני פשוט נמצא בהכחשה עד עכשיו. אני לא מאמין שזה קרה. מאוד הייתי מקווה שבגלל המצב הנפיץ, אני לא יכול להגיד לאף אחד לא לבוא ליום הזיכרון, גם לא לשר. אבל אני נורא נורא הייתי רוצה שהם יבואו בתור האדם הפרטי שהם, ולא בתור השרים כדי לא לעורר דברים, כי כל מילה לפה ולשם תתפרש - ויחלל את הקודש".
"האמון שלי נשבר"
חגית ריין, טענה כי "מי שעושה את הויכוחים זה לא הפוליטיקאים, - אלא מי שעומדים במחאות וצועקים 'בושה!' ו'אתם מושחתים', 'אנחנו הלכנו לצבא' ו'דמוקרטיה!'". מיד מירי אפרתי השיבה לה, וטענה כי "זאת הדרך היחידה של האזרחים למחות".
עוד הוסיפה אפרתי: "יש לי בן שהתגייס לא מזמן ליחידה קרבית, יש לי ילדה בשנת שירות בעוטף עזה, איפה שאבא שלה נהרג. יש לי עוד בן בתיכון. כדי שמישהו ילך לתרום או שמישהו יסכים להיכנס לקרב, הוא חייב להאמין במטרת העל, הוא חייב להאמין במדינה ששולחת אותו. ואצלי משהו נשבר, אני אגיד את האמת, האמון נשבר. איך אני יכולה להיות רגועה כשמרבית האנשים בממשלה לא עשו צבא, ילדיהם לא עשו צבא - והם יחליטו לאן ישלחו את הבן שלי?".
"אני אוהבת את כולכם ומבחינתי כולנו אחים, אנחנו עם אחד", הוסיפה אפרתי. "ואין לי ספק שגם אם אנחנו בדעות שונות, יש לנו ותמיד היה לנו מכנה משותף שמחזיק את המדינה הזאת 75 שנה. אבל הדבר היחיד שאני מבקשת: רק לעצור, לעצור רגע את הטירוף ריצה של החקיקה ולשבת ביחד".
"מרגישה שאני נמצאת בדיקטטורה של בג"ץ"
מנגד, מירב חג'אג שיתפה בתחושותיה. "כרגע אין שום בעיה עם הדמוקרטיה. אני, אישית, מרגישה שאני נמצאת בדיקטטורה. דיקטטורה של בג"ץ. כחודש אחרי ששיר נרצחה, שמענו שיש דיון בבג"ץ בנושא הריסת הבית של המחבל שרצח את הילדה שלי. הגענו לשם, והבנו שאנחנו שקופים בעיניים של השופטים, לא ראו אותנו. הם דנו בזכויות המחבל!".
"אנחנו, כימין, עברנו פה במדינה הזאת דברים שהיו לנו מאוד קשים, ועמדנו בהם", טענה מירב. "אפילו כשלא הסכמנו, אפילו כשעשינו הפגנות וכעסנו... ורק לפני שנתיים הייתה פה ממשלה שלא הסכמנו איתה וכעסנו, אבל בשום שלב אנחנו לא מוכנים לפרק את החבילה הזאת שנקראת 'מדינת ישראל'.
ליאור חניק, אח שכול, שיתף כי יום הזיכרון השנה יהיה לו הרבה יותר משמעותי. "לא בכיתי 5 שנים", שיתף. "התחלתי לבכות באמת לפני חודש אחרי ששמעתי שכל מה שקורה עכשיו במדינה. במקום להיות עם אחד ולהיות ביחד, מרגיש לי שאנחנו מיום ליום מתפלגים. ואני באמת רוצה שאנחנו נהיה עם אחד, אנחנו ביחד, אנחנו משפחה אחת".