התפרקותה האיטית של הקואליציה בדרך לבחירות מזמנת בכל שבוע פרק חדש של אוזלת יד – לא רק התפקוד בהצבעות ובהעברת חוקים, אלא גם בהובלת מהלכים משותפים לייצוב הקואליציה ולשימורה, כשכל חלקיה מצהירים שהם מעוניינים בכך.

פרישתו על תנאי של חה"כ ניר אורבך באה בתגובה על המרד הערבי שמוביל מאזן גנאים, בשיתוף פעולה עם ג'ידא רינאוי זועבי – ואלה, כזכור, קיבלו השראה מחברתם לשעבר ויו"ר הקואליציה עידית סילמן. הצעד של אורבך הכניס את כל המערכת הפוליטית לכאוס, והשאיר דווקא את המורדים בפוזיציה הנוחה ביותר. הם מחוזרים ומקבלים הצעות לשריונים, לרבות הצעות לג'ובים מחוץ לחיים הפוליטיים. בינתיים בקואליציה מתנהל קרב האשמות שמן הסתם אינו מוביל לשום תוצאה, ורק תוקע אותה עוד יותר במצב הקיים.

האחרון בקרבות הללו הוא בין הנהגת הקואליציה לרע"ם, שהשקיעה מאמצים אדירים השבוע בשלושה צירים שונים: הראשון, לשכנע את הבא בתור אחרי מאזן גנאים ברשימה להתפטר, לאחר שברע"ם הבינו שגם אם גנאים יתפטר – הבא ברשימה מתכוון להיכנס ולפעול עצמאית נגד הקואליציה בכנסת. בציר הזה רע"ם רשמה הצלחה לאחר התפטרותו של עלאא אל-דין ג'בארין, מועמד מספר 6 ברשימה. הציר השני הוא מול מאזן גנאים עצמו. גם כאן הצליחה הנהגת רע"ם להפעיל לחצים אדירים על חבר הכנסת המורד כדי להשיג ממנו התחייבות שהוא יתפטר מהכנסת, גם אם לא באופן מיידי. הציר השלישי הוא מול ג'ידא רינאוי זועבי, שברע"ם אמרו שהאירוע שלה פתיר אם תושג שליטה על גנאים.

"אחד ביום": מה עובר על הכנסת?

עם זאת, לטענת בכירים ברע"ם, כל המהלך "הלך קאפוט". לאחר הודעת פרישתו של אורבך השבוע עצרו ברע"ם את הלחצים ושינו כיוון. הם לא מוכנים לצאת קירחים מכאן ומכאן, כך שיצטיירו בציבור שלהם כמי שפעלו להדחת שני חברי כנסת ערבים בגלל התנגדותם לחידוש תקנות שמחזקות את מפעל ההתנחלויות, ואחר כך גם לא הצליחו לשמור על הקואליציה. במצב כזה, המעבר של אחוז החסימה לא יכול להיות מובטח בבחירות הבאות. ולא רק בהן.

"אחד ביום": חוק יהודה ושומרון

ברע"ם מתוסכלים מאוד מהתנהלות ראש הממשלה בנט וחברי ימינה, שלא נתנו להם מרווח זמן לטפל במשבר של גנאים–זועבי, שפתירתו יכלה לגרום לפחות להחזרת המצב לשוויון של 60:60 בכנסת, כמו אחרי פרישתה של סילמן. "הם נושרים בזה אחר זה, ולא מצליחים להשתלט על המפלגה שלהם. אז באים אלינו בטענות? אי אפשר לקבל את המצב הזה יותר", אמרו גורמים ברע"ם בתגובה על פרישתו של אורבך.

ישראל בדרך לבחירות? הזירה הפוליטית

בערוץ הרשמי ברע"ם משדרים עסקים כרגיל. הם אף העבירו מסרים לראשי הקואליציה בימים האחרונים שהם נערכים לבחירות ולא מאוימים מהקדמתן, ושהמרד נגד הקואליציה רק מחזק אותם בציבור הערבי. אלא שהלך הרוח בחברה הערבית אינו מתיישר כל כך עם המסרים הללו. סקר שנערך בחברה הערבית על ידי עמותת "האם ראית את האופק לאחרונה" – עמותה העוסקת בקידום חיים משותפים בין ערבים ליהודים – מציג חוסר שביעות רצון גדול משני המורדים הערבים בקואליציה.

ל-55% מהנשאלים בסקר, שמתפרסם כאן לראשונה, יש עמדה שלילית כלפי חה"כ ג'ידא רינאוי זועבי, לעומת 27% המחזיקים בעמדה חיובית (18% – בעמדה ניטרלית). גם מאזן גנאים, שנחשב קודם לכן חבר כנסת אהוד יחסית בקרב החברה הערבית, אינו זוכה לתוצאות מזהירות. ל-41% מהנשאלים יש עמדה שלילית כלפיו לעומת 36% המחזיקים בעמדה חיובית (23% – ניטרליים).

על פי אותו סקר, התסריט המועדף על הציבור הערבי במצב הקיים, מתוך מגוון תרחישים, הוא "המשך הקואליציה הנוכחית". התסריט הזה מקבל 38.7% בציבור הערבי, מה שמקשה עוד יותר על רע"ם את האפשרות ללכת לבחירות בראש מורם אם פירוק הקואליציה בסוף יהיה רשום על שמה.

למרות הקושי הקיים בניהול הקואליציה הנוכחית, הרוב המוחץ של הציבור הערבי עדיין מאמין בצורך בהשתלבותה של מפלגה ערבית בקואליציה, כזו שתפעל במסגרת אג'נדה אזרחית: 68% מעדיפים להצביע עבור מפלגה שתשתף פעולה עם כל קואליציה שתשפר את איכות החיים של החברה הערבית בישראל ותטפל בבעיות האלימות, הפשיעה, החינוך והפיתוח הכלכלי. רק 22% לא מעוניינים בזה, ו-10% לא בטוחים בעמדתם בנושא. הנתונים הללו רק מוכיחים שבסוף, הניסוי כן הצליח. לפחות מזווית הראייה של הציבור הערבי בישראל.

נתניהו במאהל בדואי בנגב
לאיזה נתון "אבו יאיר" מייחל? נתניהו במאהל בדואי בנגב, ארכיון

למרות זאת, ההצלחה היא חלקית בלבד, במיוחד אם הכנסת תפוזר בקרוב. על פי כל ההערכות, בבחירות הקרובות לא יעלה שיעור ההצבעה בחברה הערבית על 35%. הנתון הזה, לפי האסטרטגיה של הליכוד, הוא היעד. בתרחיש שבו אחת המפלגות הערביות לא תעבור את אחוז החסימה, זה יכול לספק לגוש נתניהו את המנדטים החסרים להקמת ממשלה. נראה שהמשימה המרכזית בבחירות הבאות למרכז-שמאל תהיה שהערבים ינהרו לקלפיות, הפעם בניגוד לרצונו של "אבו יאיר".

מוחמד מג'אדלה (צילום: N12)
מוחמד מג'אדלה | צילום: N12