התמונות בניו יורק טיימס מחמיאות, הטקסט רציני, מושא הסיקור זוכה לשבחים: ראש הממשלה נפתלי בנט זכה הלילה לסיקור אוהד גם בחשוב שבעיתוני השמאל בעולם. הוא אמר שלא יהיו שתי מדינות, שהבנייה בהתנחלויות תימשך, שירושלים היא עיר בירה של מדינה אחת בלבד, שממשלתו לא תפתור את הסכסוך הפלסטיני. בכל זאת, בריאיון לא נשמרו לו כל המחמאות המפוקפקות שידע העיתון לשגר לעבר קודמו, עם אותן הדעות במוצהר - "נהג שיכור מוביל את ישראל" היא רק אחת מהדוגמאות לכך. גם מעבר לים, החלפת נתניהו היא הערך העליון, והאידיאולוגיה תחכה. ימין קשה באריזה רכה.
אווירה דומה תלווה את בנט במפגש אחר הצוהריים עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שהיה כבר סנאטור כשבנט היה בפעוטון. שינויי המדיניות הם יותר כדי "לטהר את האווירה" ופחות בעמדות. בפעם הראשונה זה שנים רבות, בהודעת הבית הלבן על מפגש עם מנהיג ישראלי לא מופיע הנושא הפלסטיני בראש, אלא אירן. האם זה אומר שלביידן כבר לא אכפת מהפלסטינים? או שהלחץ יחכה אחרי התקציב? נחכה לנובמבר כדי לדעת.
בזמן שהתפרסם הריאיון בניו יורק טיימס, נסעה מכונית בלילה החשוך בנגב לכיוון בית החולים סורוקה. מותו הפתאומי של סעיד אלח'רומי הוא אירוע בעל השלכות פוליטיות רבות: אלח'רומי היה נציג הנגב ברע"ם, בעל מעמד עצמאי שבזכותו קיבל את ראשות ועדת הפנים. יישובו שלו ניצב בפני הריסה. הבנייה הבדואית הבלתי חוקית בנגב איימה על שלמות הקואליציה הרבה יותר מהבנייה בהתנחלויות שהוזכרה לעיל.
אלח'רומי נמנע, אומנם הימנעות סמלית, בהצבעה על הקמת הממשלה. מחליפתו איימן חטיב-יאסין עצמאית הרבה פחות (אם כי תומכת בחרם של בן אנד-ג'ריס על ישראל ועוד התבטאויות בעייתיות). מותו של אדם צעיר בן 49 נושא בכנפיו השלכות לא צפויות, שכנראה משפרות את מצב הקואליציה. מן הסתם היו מעדיפים שם שיפור בדרכים טרגיות פחות.
טורים נוספים של עמית סגל ב-N12: