חברי הכנסת החדשים נשאו ביומיים האחרונים את נאומי הבכורה במשכן, בהזדמנות הראשונה שלהם להשמיע את קולם הייחודי. הנאום של אמילי מואטי ממפלגת העבודה, שבו סיפרה על העוני ממנו שצמחה - הפך לוויראלי, קולה של גלית דיסטל-אטבריאן מהליכוד נשבר כשדיברה על הוריה ואבי מעוז מהציונות הדתית התמקד באיום הנדסת התודעה על הזהות הלאומית.
אחד מנאומי הבכורה שייזכרו מפתיחת הכנסת ה-24 יהיה כנראה של הח"כ החדשה של מפלגת העבודה, אמילי מואטי. מואטי, שגדלה בנתניה והייתה הבכורה מבין שישה אחים, אמרה כי עבורה לעמוד על בימת הכנסת זה אינו חלום, אך היא הגיעה לשם כדי שאחרים שגדלו כמוה – יוכלו להעז לחלום.
"בעולם בלי ניסים לא הייתי עומדת מולכם", פתחה ח"כ מואטי, שנשרה בכיתה י' מהתיכון הדתי שלמדה בו, והחלה לעבוד. "אני מבקשת לפתוח את נאום הבכורה שלי בבקשת סליחה כנה מחברות וחברי ילדותי שרבים מהם מוכשרים ממני, חכמים ממני וחרוצים ממני אך במקום שבו גדלנו, עם קלפי הפתיחה שחולקו לנו יש לא יכול היה לחלום על חיים מעבר להישרדות – שלא נדבר על להיות כאן. הנוכחות שלי בכנסת היא בעיקר טעות סטטיסטית. אין לי שום דרך להסביר שחברות הילדות שלי שם ואני כאן. חשוב לי להיות כאן. מהרגע שהבנתי כמה עמוק השינוי שצריך לחולל, וכמה יותר מדי אנשים בינינו זקוקים לנס כדי להגיע למקומות שעבור אחרים הם מובנים מאליהם, הבנתי שאני צריכה להיות כאן. מי שלא מכיר אותי עשוי לחשוב שמדובר בהגשמת חלום, זה לא. אני כאן כדי שאנשים שגדלים שם יוכלו להתחיל ולחלום חלומות כאלה.
מואטי הוסיפה וסיפרה על ילדותה בנתניה: "השם האמצעי של השכונה בה נולדתי היה 'שכונת האינדיאנים' והיו בה פשע, מוות ממנות יתר של סמים וזנות מגיל צעיר מאוד. אני לא זוכרת את הרגע שאמא שלי הסבירה לי שסמים זה מסוכן ורע. נראלי שנולדתי עם הידע הזה ואיכשהו קיוויתי לצלוח את חיי בלי להדרדר לפשע. אם זה עוד לא ברור אז אבהיר: מדובר באנשים טובים, עם תקרת בטון מעל הראש. העוני מסוכן, הוא הופך אדם עם חלומות לאבק. לעוני יש גם השפעה הרסנית על הנפש, על היכולת שלנו לסמוך על עצמנו, על התקוות שלנו".
הם נלחמים בנתניהו, אבל הם בעצם נלחמים באבי ובאימי
חברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן, הידועה בהתייצבותה לצד ראש הממשלה, סיפרה על חוויות ילדותם האנטישמיות שעברו הוריה וקישרה את הקרב של מחנה מתנגדיו: "הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללם קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו גם לו גוש השינוי, הם רק האבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואמי ועוד שני מיליון חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מסוייפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר.
אבל אחדות, היא לא נוצרת מסיסמאות פלקטיות. אף פצע איננו נרפא בגלל שפריץ של בושם זול. אף אדם לא נהיה יפה יותר כשאומרים לו השכם וערב ללא הפסקה כמה הוא מכוער או עיוור או עדרי או חסר חשיבה רציונלית. היד של הוריי כבר לא מטמאת את הפירות והירקות בדוכן השוק, אבל היא כן מטמאת את הפתק בקלפי".
לדבריה, המערכות הגדולות בישראל נרתמו למאבק בראש הממשלה: "הם נלחמים ברעייתו, הם נלחמים בילדיו, הם נלחמים בשמו הטוב, הם נלחמים בחפותו ואני יודעת היטב - הם בעצם נלחמים באבי ובאימי".
ישראל מיועדת על ידי בורא עולם לעם אחד
אבי מעוז, שנכנס לכנסת מטעם הציונות הדתית ותנועת נעם, התמקד בהנדסת התודעה (כלשונו) ובכוונותיו להגן על העם והזהות היהודית בישראל.
"חלק מהותי במאמץ הפוסט-מודרני מתרכז בשינוי השיח ובהנדסת התודעה על ידי מה שמכונה הפוליטיקלי קורקט. כאן באים לשיאם הארס וההרס שבתפיסה זו, המבקשת על ידי השיח החדש לפרק ולטשטש כל זהות – אישית, משפחתית ולאומית, ובד בבד, הופכת לבלתי לגיטימית בעליל כל דעה אחרת, תוך השתקה, הכפשה ודמוניזציה חריפים.
במציאות זו, שרק מקצתה תיארתי, זהותה היהודית של מדינת ישראל מאויימת ונמצאת בסכנה. גורמים שונים מבקשים לעקור מזהותה של מדינת ישראל ומהמרחב הציבורי כל סממן של יהדות, תוך מגמה ברורה להפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה. וכך מונפת לה החרב מעל מעמד הרבנות הראשית, השבת במרחב הציבורי, מערכת הכשרות הממלכתית, הגיור הממלכתי ועוד ועוד.
אנו אומרים בקול ברור וצלול: עם ישראל יש רק אחד. האמירה שככל הגויים עם ישראל, זו הנדסת תודעה. שבטים בעם ישראל יש שנים עשר שבטי ישורון. נאום השבטים של נשיא המדינה זה הנדסת תודעה. יהדות יש רק אחת. האמירה שיש זרמים ביהדות זו הנדסת תודעה. ארץ ישראל יש רק אחת ומיועדת על ידי בורא עולם לעם אחד. ההתייחסות לארץ ישראל כ"שטחים כבושים" זו הנדסת תודעה. לשון ושפה עברית יש רק אחת. שפה מיגדרית זו הנדסת תודעה"