עד לפני 15 שנה, אמרתם בחירות - אמרתם אריאל שרון. אלוף במיל', שר ביטחון, ראש ממשלה - דמות חד פעמית, שנויה כמעט תמיד במחלוקת, אבל תמיד דומיננטית מאוד בפוליטיקה הישראלית. ומי שהיו שם תמיד לצדו היו שני בניו, גלעד ועמרי - שהיה יד ימינו בפוליטיקה, חבר כנסת, ונחשב אז למנכ"ל המדינה. הוא אפילו ישב בכלא, יש האומרים, במקומו של אביו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אבל מאז ששרון נפטר לפני 7 שנים - עמרי נעלם כמעט לחלוטין מהציבוריות הישראלית. מסרב להתראיין, בורח מחשיפה. אבל עמרי היה חבר בצוות של יחידת שלדג מחזור 1982, שבכל שנה נפגשים למסע וגיבוש. הגענו לצלם לקראת כתבה שאנחנו מכינים על הצוות, ותפסנו את שרון הבן בחוות שקמים לשיחה נדירה על אז והיום. על הדימיון המדהים לאביו, על פוליטיקה, ההתנתקות, ובעיקר - על הגעגוע.
ניכר בשרון שיש לו הרבה מה לומר, אבל הוא ממש לא נהנה מהסיטואציה של חשיפה, שוקל מילים היטב, בין השאר כדי שלא לפגוע בסיכויים של אחיו לחזור לרשימת הליכוד. הוא טוען שהוא לא מתגעגע לפוליטיקה. "אני לא הייתי חשוב אף פעם. עשיתי דברים שהיו חשובים", הוא התנער. "אני לא הייתי הכי חזק במדינה. היה אחד שהיה ראש ממשלה, שהוא היה הכי חזק במדינה, אני עזרתי לו בחלק מהדברים. נהניתי לעשות דברים שהאמנתי שהם נכונים".
מאיר דגן אמר פעם שלדעתו אריק שרון הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה אי פעם לישראל, "כי הוא היה נדיב, וידע להיות גם אכזר". אכזר - בין השאר כי הוא הסכים שהבן שלו ילך לכלא בגלל דברים שהוא עשה. "זה לא קשור", טען עמרי. "אני חושב שכשאתה מנהל - אתה צריך לקבל החלטות, זו הדרך היחידה להגיע לאנשהו. לתת לדברים לזרום זה נורא נחמד, זו לא בהכרח הדרך שדברים צריכים להיעשות".
אריק שרון הפך אחרי ההתנתקות בחלקים גדולים של הימין לסמל לאחד הדברים הכי רעים שקרו למדינה ב-20 שנה האחרונות. עמרי, איש ימין בעצמו, אמר שהוא עצמו שמח ש"יש פה דמוקרטיה, שכל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. כשמסתכלים על זה בזווית רחבה, רואים מה היתרונות, מה החסרונות, ואני חושב שזה היה דבר נכון".
הוא גם מאמין שאביו היה חוזר על המהלך. "אני לא יכול להגיד לך איך, מה הוא היה עושה אחרי. החיים לימדו אותי שצריך לחשוב, לתכנן, להחליט, לבצע ולתחקר", הוא סיפר למצלמה. "ייצור רקטות וירי היה גם לפני ההתנתקות, ברגע שמדינת ישראל יצאה מעזה אחרי הסכם אוסלו וברגע שנתניהו בבחירות שלו ב-96' קיבל את הסכם אוסלו והמשיך את הסכם אוסלו בעניין של חברון, אז אתה מבין שאין לך אפשרות לחזור לקחת את זה לאיפה שזה היה קודם".
והגעגועים? "זיכרונות זה דבר שהוא קיים, צריך לדעת איך ליהנות ממנו ואיך לנסות, אתה יודע, לפעמים אתה אומר... תיק, בוא נראה איך יוצאים ממנו עכשיו. אתה יכול לחשוב איך הוא היה אומר, אבל... יש הרבה מאוד דרכים שאני נזכר בו".