"בית המשפט הוא כיפת הברזל של החברה הישראלית, של הדמוקרטיה הישראלית", אמר היום (רביעי) אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, בריאיון לכנס הדמוקרטיה השנתי ע"ש ירון אזרחי מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה. "אסור שכשיש התקפות טילים – כיפת הברזל תיכנס לבונקר".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ברק פתח את הריאיון בתיאור המתחים המבניים בין הרשויות כיום: "הבעיה היא בעיית בלמים ואיזונים. אצלנו הממשלה מכתיבה את כל החלטות הכנסת, כך ששיקול הדעת העצמאי שיש לחבר כנסת הוא קטן, ואם הוא מופעל – אז טוענים שהרשות המבצעת לא יכולה לבצע. התפקיד החשוב של הכנסת כמבקרת פעולות הממשלה הולך ונשחק עד כדי לא קיים".
ברק המשיך לבקר את הפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות והתמקד בפעילות הממשלה בימינו: "בעבר, ראש הממשלה היה ראשון בין שווים. היום – כולם רואים את ראש הממשלה כראשון. בקורונה – רה"מ היה הולך להודיע לציבור, אחר כך הולך לממשלה ואחר כך הולך לכנסת. לא כך נראית הפרדת רשויות".
נשיא בית המשפט העליון לשעבר הגיב לשאלה – כיצד מערכת המשפט והשופטים עצמם צריכים להתמודד עם ההתקפה והדה-לגיטימציה שנעשית כיום לכל מערכת אכיפת החוק – וענה: "ביהמ"ש לא צריך להיכנס לבונקר. יש פה התקפה על ביהמ"ש, מפגיזים אותו. אל לו להיכנס לבונקר ולהמתין לימים יותר טובים. צריך לעמוד זקופים - אם יורים עליך, צריך להמשיך לתת את אותם פסקי דין שהיית נותן אילולא היו יורים עליך".
עם זאת, ברק הסתייג וטען למידה מסוימת של פרגמטיות: "יחד עם זאת, אם יש לך קייס שיש לך ספקות בינך ובינך לגביו – אז כשיש יריות כאלה – אתה לא צריך לבחור באותה החלטה שתגביר את האש".
"צריך להמשיך לתת את אותם פסקי הדין שהיית נותן אילולא היו יורים עליך"
בשנים האחרונות בית המשפט ומערכות אכיפת החוק ספגו מתקפות רחבות מגורמים פוליטיים, בהן ביקרו את התערבות בתי המשפט בהחלטות שהתקבלו בממשלה ובכנסת. רק לפני חודשיים עלתה לדיון פעם נוספת מטעם מספר בכירים בליכוד ההצעה לפסקת ההתגברות אשר תאפשר לכנסת לעקוף את החלטות בג"ץ. פרופ' ברק נחשב כמוביל תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בית המשפט אינו חייב להסתפק בפרשנות החוק, וטען במשך השנים כי עליו גם להשלים את החסר ב'חקיקה שיפוטית'.
הנשיא ריבלין: "קירות הבית רועדים"
נשיא המדינה ראובן ריבלין התראיין גם הוא במסגרת כנס המכון הישראלי לדמוקרטיה, אשר התמקד בבעיות היסוד בדמוקרטיה הישראלית, וביקר את הקישור התמידי בהנהגה בין הבעת ביקורת לקריאה להסתה: "לא כל ביקורת היא הסתה. לא כל ביקורת על מערכת המשפט היא הסתה. לא כל ביקורת על הממשלה היא הסתה. לא כל ביקורת על הכנסת היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיה. חשוב שתהיה ביקורת בונה. כזו שמקיימת שיח, ולא מכופפת ידיים, שכן ביקורת שמבקשת להלך אימים סופה להחליש, חלילה, את שלושת הרשויות, ולפגוע בדמוקרטיה הישראלית".
ריבלין התייחס למתקפות על מערכת המשפט ואמר נחרצות: "מעולם לא הייתה בי כל השגה, על העיקרון הבלתי מתפשר של עצמאות המשפט, ועל החובה לציית לדבר המשפט, בבחינת יש שופטים בישראל".
לצד זאת, ריבלין עמד על הבעיות שבמתח המחריף בין הכנסת ובין מערכת המשפט: "הקביעה שפרשנות החוק לא צריכה להיקבע על פי דברי המחוקק בכנסת, יכולה להביא לכך שבסופו של דבר, לא הכנסת, שהיא נציגת הריבון, העם, בין בחירות לבחירות תקבע את עקרונות העל, אלא שבית המשפט יעשה זאת. היו לי בהחלט השגות על סמכויות יתרות של פקידים בפרקליטות".
"ביקורת שמבקשת להלך אימים סופה לפגוע בדמוקרטיה הישראלית"
"מעל כל הדברים הללו עומדת המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, הבית שלנו, שקירותיו רועדים", סיכם נשיא המדינה את דבריו. "אל הפולמוס הער, הנוקב, שחשוב וראוי שיתקיים על סוגיית הפרדת הרשויות, אל לנו להגיע כשאנחנו עוטים כפפות אגרוף".