אחד הסעיפים המרכזיים בהסכם להקמת ממשלה שנחתם בין נתניהו לגנץ הוא מה שמכונה "חוק הרוטציה". אך גם החוק הזה לא מספק בהכרח תשובה חד משמעית לשאלה שמעניינת את כולם: האם בעוד שנה וחצי בני גנץ אכן ישב על כסא ראש הממשלה? כל הפרטים על הפרצות בהסכם והפנייה לפרץ ושמולי ביום שלפני. 

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

בהסכם הטרי שנחתם שלשום קיימות שלוש פרצות: האחת היא התקציב. ההסכם הקואליציוני מאוד אמורפי בנושא הזה, לפיו "מי שיתנגד לתקציב ויסכל את העברתו – ייחשב כמי שפירק את ההסכם". איך מבטחים דבר כזה? האם יש בורר? מה קורה למשל, במצב שבו יש סעיף שהליכוד מעוניין לקדם ובכחול לבן יתנגדו – האם זה אומר שהממשלה תתפרק?

נתניהו וגנץ לוחצים ידיים בכנסת  (צילום: דוברות הכנסת)
נתניהו וגנץ לוחצים ידיים בכנסת | צילום: דוברות הכנסת

פרצה שנייה נועדה למנוע מצב שבו הימין מפרק את הכנסת, והיא אומרת שאם יותר מ-12 חברים (שזה בדיוק מספר החברים שחסרים לאופוזיציה להשלים 61) בבלוק הימין יצביעו בעד פיזור הכנסת – אוטומטית בני גנץ הופך להיות ראש ממשלה, גם אם זה בתקופת הכהונה של נתניהו. אבל בסעיף נכתב "החברים שהיו ביום השבעת הממשלה" – מה שלא כולל את חברי הכנסת הרבים מתוקף החוק הנורווגי שייכנסו לממשלה לאחר השבעתה - והם יכולים באופן תיאורטי להצביע בעד פיזור הכנסת. 

הפרצה השלישית קיימת בחוק עצמו. מה קורה אם באופן תיאורטי יום לאחר שבני גנץ נכנס לתפקיד ראש הממשלה, מחליטה סיעה אחת בקואליציה לפזר את הכנסת – מה תהיה הסנקציה במקרה הזה? שהרי גנץ כבר יכהן כראש הממשלה. המסקנה המרכזית מהסעיפים האלה היא שעדיין לא בטוח שלבני גנץ תהיה שנה וחצי. 

מלבד ההסכם שפורסם, קיימים שינויי החקיקה שטרם פורסמו - ולשינויי החקיקה אין שום קשר להסכם. לפי שינויי החקיקה – אם נתניהו ישיג 61 אצבעות וירצה לפזר את הכנסת ולפטר את גנץ, אכן גנץ הופך להיות ראש הממשלה. אבל אם נתניהו ישיג 75 קולות – אז נתניהו ממשיך להיות ראש ממשלה. בתרחיש אחר, אם נתניהו יפזר את הכנסת ויפטר את גנץ – סיעות האופוזציה כמו יש עתיד, מרצ וכו' עשויות שלא לתת לגנץ להיות ראש ממשלה מאחר שהוא כעת יריב שלהן והפנה להן עורף.

בינימין נתניהו ועמיר פרץ (עיבוד: יונתן זינדל, פלאש/90 )
"רוטציה לפרץ בשנה הרביעית של הממשלה" | עיבוד: יונתן זינדל, פלאש/90

יום לפני החתימה: המאמצים בליכוד להגיע להסכם עם פרץ ושמולי

במהלך המשא ומתן בין הליכוד לכחול לבן ועד ליום לפני החתימה, עוד ניסו בליכוד לגייס 61 קולות שלא כוללים את כחול לבן וגנץ. שליחים של נתניהו פנו ללא הרף לעמיר פרץ ושמולי בבקשה שיהיו האצבע ה-61 של הממשלה. בליכוד הציעו לשמולי ופרץ, עבור סיעה של שני חברי כנסת – חמישה שרים, זאת אומרת שפרץ ושמולי היו צריכים להביא עוד שלושה חברי כנסת מבחוץ כדי לאייש את כל תפקידי השרים שהוצעו להם.

בנוסף, הוצע לאיציק שמולי את תיק המשפטים או החינוך ולעמיר פרץ את תיק המשפטים ושנה אחרונה ברוטציה. מדובר במחיר מופקע לסיעה עם שני חברי כנסת – אבל היא יכלה לספק לנתניהו כהונה רצופה של עד שלוש שנים. כשנענו בשלילה מוחלטת, בליכוד נאלצו לחתום עם גנץ.

חשוב להדגיש שהדרך להקמת ממשלה עדיין ארוכה: עדיין דרושה הגשת חתימות לנשיא והעברת המנדט לנתניהו, התפטרות גנץ מראשות הכנסת, בחירת יו"ר כנסת חדש, חקיקת חוק הרוטציה, חלוקת תיקים בליכוד (ככל הנראה רק אחרי השלמת החקיקה) ולסיום ההשבעה הכפולה של ראשי הממשלה. וזה לא כולל את העתירות לבג"ץ וסיום המשא ומתן עם ימינה.