אלו תמונות לא שגרתיות, אפילו במונחי הכאוס הפוליטי הישראלי, אבל מי שמכיר את חברת הכנסת שרן השכל לא באמת מופתע. לה זה היה ברור ששום דבר לא יעצור אותה מלהגיע לכנסת ולהציל את הקואליציה רגע אחרי שליברמן פרש מהממשלה. כולם הניחו שמדובר בעניין חולף, מקסימום וירוס או התייבשות, אבל האמת הרבה יותר מורכבת, כבר 4 שנים שחברת הכנסת הנמרצת, זאת שתמיד נתפסת בעדה תוך כדי ויכוח סוער, עוברת בחיים הפרטיים מסע ייסורים כואב, אותו החליטה עכשיו לחשוף לראשונה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני ובעלי לא הצלחנו להיכנס להריון", חשפה. "אחרי תקופה של בערך 8-9 חודשים, התחלנו לעשות בדיקות יותר מעמיקות ואז הציעו לי חברות להתחיל תהליך של IVF (הפרייה חוץ גופית)".
שנת 2015 הייתה השנה שלה, היא נבחרה לכנסת כשהיא בת 31 בלבד, ומאז ועד היום חייה מתנהלים בשני מסלולים, זה הפומבי, החשוף בכנסת, וזה שמתנהל בבתי חולים ומרפאות בניסיון להביא ילד לעולם.
השגרה שלה מפרכת, כמעט כל יום מתחיל בבדיקות אולטרסאונד או בדיקות דם, מה שהפך את הספסלים של מרפאות "מכבי" למעין משרד חלופי. זה נמשך גם בכנסת, בין ועדה למליאה, כל כמה דקות השעון המעורר מזכיר לה – זה הזמן להזריק הורמונים.
"כל פעם מתפללים ומקווים - ובכל פעם מתאכזבים"
על כל זה, עוד לא דיברנו על הרגעים המאתגרים ממש, השאיבות וההחזרות של הביציות, הליכים רפואיים שמבצעים תחת הרדמה מלאה. "עברתי כבר 5 שאיבות ותהליך של החזרה לדעתי עברנו לפחות 9 פעמים", שיתפה. "כל פעם אתה למעשה נכנס להיריון, כשמחזירים את העובר, אתה בעצם נמצא בהריון, ואתה מתפלל, ומקווה, ומייחל, וכל פעם אתה מתאכזב בשלב כזה או אחר, מתי כשזה מגיע".
עבור השכל, לוותר זה לא בא בחשבון, אבל הגוף כבר מאותת שזה קשה - שורה של בעיות בריאותיות נחתו עליה בזו אחר זו. מאדם בריא לגמרי, טבעונית, שעושה ספורט על בסיס קבוע, היא סובלת כעת מקרישיות יתר שתלווה אותה כל החיים, מבעיות במערכת העיכול, והיה גם גידול שהתגלה בדרך. "אצלי ברחם התפתחה מיומה, שזה סוג של גידול, ביוני הייתי צריכה לעבור ניתוח כדי להסיר אותה", סיפרה. הייתי מאושפזת כמה ימים, וחזרה לעבודה".
ליווינו את חברת הכנסת ביום פתיחת הכנסת ה-22, עבור אלו שהצליחו לחזור למשכן היה זה יום חגיגי ומרגש. אבל השכל בדיוק קיבלה עוד תשובה שלילית. "היה לי יום לא טוב", אמרה. "אבל אנחנו מסתכלים קדימה, ממשיכים הלאה וכבר קבענו, איך שקיבלתי את התשובות עוד תור לרופא, להתחיל את התהליך מחדש".
הרופאים ממליצים לה לנוח, לקחת את הדברים ב"איזי", לתת לגוף זמן להתאושש, אבל בתור חברת כנסת צעירה, זה לוקסוס שהיא לא יכולה להרשות לעצמה. לדוגמא - חוק המרכולים: שם התייצבה נגד הקואליציה ממניעים אידיאולוגיים, רק כדי לגלות שמנסים להדיח אותה מהתנועה שלה.
"מה אני אגיד? רגע, אני צריכה להתאשפז שנייה?"
"דודי אמסלם בא ורוצה להדיח אותי מהמפלגה שלי", שחזרה את אותם רגעים. "אז מה אני אגיד לו? 'רגע דודי, אני צריכה שנייה להתאשפז בבית חולים? תן לי איזה יומיים להתארגן?' לא, ממש לא. ואם את צריכה להיות בתוך ההליך, שאת אמורה להיות רגועה, ואת אחרי הרדמות, ואחרי זריקות וגם קצת יותר רגישה, זה לא קל להציב מן חזות ברזל כזו".
במידה רבה היא הפכה לפנים של הכנסת בחו"ל, חברת כנסת צעירה עם אנגלית מצוחצחת ואש בעיניים. גם כאן, במקום להוריד הילוך, היא לא ויתרה על אף משלחת, פשוט ארזה איתה את שגרת הטיפולים.
וכך זה נמשך, היא מתמקדת בחקיקה, אם זה חוק הקנאביס או המאבק נגד סגירת ערוץ 20. אף אחד לא יכול היה לשער שלדיון הסופי על החוק היא הגיעה מיד אחרי הרדמה מלאה: "הגעתי באיחור של שעה לתוך הוועדה, כי הייתי חייבת שנייה לנוח, הייתי אחרי הרדמה ועם כאבים והכול. אז לקחתי משככי כאבים ונסעתי לירושלים. נכנסתי לוועדה ואיזה חבר כנסת לידי מעיר לי על האיחור".
השכל מצטרפת לנשים ידועות כמו לוסי אהריש, מאיה ורטהיימר ומאיה דגן שמצד אחד יצאו בקמפיין "צאו לי מהרחם" וסימנו את גבולות הפרטיות של נשים בענייני היריון ולידה, ובאותה הנשימה, שברו את קשר השתיקה סביב הנושא. "כולם, באמת ממקום טוב, שואלים מה עם ילדים, אנשים לא מבינים שיכול להיות שאתמול גיליתי שאיבדתי את התינוק שלי, ממש ככה", סיפרה. "קרה לי מקרה, זה היה לקראת תהליך של שאיבה, הייתי מאוד מנופחת, ואחד השרים, לא מכוונה רעה, מסתכל עליי, מלטף לי את הבטן ואומר לי מזל טוב. אמרתי שאני לא בהיריון, זה היה מביך ולא נעים".
הבחירה להיחשף לא הייתה לה קלה, בטח לא עכשיו כשעוד מערכת בחירות בפתח, ובטח לא כשבעלה לא יכול לשבת לצידה מול המצלמות, כי הוא מחזיק בתפקיד רגיש. ועדיין, אם כבר הספקתם להכיר אותה, השכל היא לא מהסוג שמרים ידיים, היא מקווה ומאמינה שהרגע מתקרב, וכשזה יקרה, היא רוצה לדעת שעשתה הכול בשביל לתת תקווה לנשים אחרות.
"אני מאמינה שאכנס להיריון, בין אם זה ייקח שנה או שנתיים", סיכמה. ואז יבואו ויראיינו אותי, ויעשו לי איזו כתבה מאוד יפה וצילומים יפים, אבל זה לא המציאות, והגיע הזמן שאנשים ישימו שנייה מראה ויבינו שהעולם לא מתנהל ככה. אני רוצה שכשהדבר הזה יקרה, יידעו שמאחורי זה יש תהליך מאוד ארוך וקשה. לא הכול מושלם בחיים שלנו. אני רוצה לתת לנשים אחרות קצת את המקום של להזדהות, לתת להן את הכוח לעבור את התהליכים הללו".