יותר מעשרים שנה ששמו של אנדרו רוס סורקין מופיע מתחת לכותרות מאמרים בניו יורק טיימס. הפרשן הכלכלי הנודע הוא כתב בכיר במדור העסקים של העיתון, שבו החל את דרכו עוד כשהיה תלמיד תיכון. לאחר מכן, בעוד כלי התקשורת בארצות הברית למדו לחייג כדי להתחבר לאינטרנט, הקים סורקין בלוג עסקים בשם 'דיל בוק' - שהפך במהרה למרכזי. לפני מספר שנים הוציא ספר המתאר את האירועים שהובילו למשבר הכלכלי שפקד את העולם ב-2008 - ובריאיון ליונית לוי וג׳ונתן פרידלנד, הוא מספר מדוע המצב הנוכחי בעולם מדאיג.
"אני מאוד מקווה שהמצב הכלכלי הנוכחי לא יהפוך לשידור חוזר של ההתרסקות הכלכלית של 2008. למזלנו, יש סימנים קטנים שמצביעים על כך שאנחנו לא הולכים לכיוון הזה. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להסתכל על העובדות בשטח - האינפלציה, יוקר המחיה, תנודות בשווי מטבעות - ולחשוב על תרחיש שבו זה לא נגמר רע", אומר סורקין, אך מרגיע: "אפשר לומר שההשלכות כבר מורגשות ברחבי העולם, אבל אני לא בטוח שהתשובה לשאלה אם מדובר באירוע קטסטרופלי, כזה שמרעיד את השווקים ומוביל לשפל כלכלי אמיתי, היא בוודאות חיובית, וכאן יש סיבה לאופטימיות".
על אף שהוא מנסה להישאר חיובי, אין ספק כי המגמות הכלכליות בעולם לא מבשרות טובות. סורקין מתאר את הכלכלה העולמית כמו מגדל קלפים - ברגע שאנשים מושכים את הכסף מגוף אחד, אז האחרים נופלים אחריו:
"ב-2008 כלכלנים השתמשו בביטוי 'גדול מדי כדי להיכשל', בהקשר של מוסדות בנקאיים. היום, אנחנו מדברים על רשויות מקומיות, על ערים, על מדינות שגדולות מדי מכדי להיכשל. אני מאמין שכל משבר פיננסי ברמה כלשהי הוא בסופו של דבר פונקציה של דבר אחד בלבד - חוב. יותר מדי אשראי במערכת, יותר מדי מינוף במערכת - זה קיים היום יותר מאי פעם. הפעם זה לא משנה באיזה בנק הכסף מופקד, כי הכלכלה הגלובלית היא משחק של ביטחון עצמי. כולנו שותים מאותה מזרקה, אבל בשנייה שאני מפסיק לשתות מהמזרקה - כלומר אומר שמישהו לא שווה את הכסף, אז אני גם אומר שמי שעומד מאחוריו לא שווה את הכסף. ככה הכול קורס - וזה מה שמטריד את מנוחתי".
השבוע העלה בנק ישראל את ערך הריבית פעם נוספת; האינפציה בישראל אמנם נמוכה יותר בהשוואה לאנגליה או ארצות הברית, אבל ישראל מלכתחילה מדינה יקרה מאוד. "אני לא מצליח להבין איך אזרחי ישראל מתמודדים עם יוקר המחיה. זה לא משהו שמסוגל להחזיק מעמד. בכל העולם התרגלנו לחיים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, אבל אין מודעות לכך. אנחנו מנהלים אורח חיים מעל ליכולת שלנו, וזו דינמיקה שקשה לשנות", אומר סורקין. "בישראל המחירים מאוד גבוהים, אבל אנשים כבר חושבים שזו הנורמה".