הפרצה הירדנית: אזיקונים על הגדר, מיליציות בעיראק ותחושת ה"סמוך" שטרם חלפה

הנסיעה לחצבה עוברת דרך הנופים המוכרים של כביש 90, העמוס בתקופה הזאת במכוניות שעושות את הדרך אל אילת וממנה. אבל סטייה קלה מהנתיב המוכר מובילה לדרך מקבילה שעוברת על גדר הגבול עם מדינת ירדן. שם, המציאות נראית אחרת לגמרי.

לכנות את חוטי התיל שמתוחים על הבזנ"טים "גדר גבול" זו מחמאה. הגדר הזאת היא כל מה שמפריד בין המדינות, ובמקומות רבים גם היא איננה. "הינה, פה למשל היא יורדת, אז אין בעיה לעבור", אומר מאיר צור, ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה, שנמצא בשטחים האלו כל יום כבר שנים ארוכות. "אין שום דבר מאחורי זה. גם את הגדר המתולתלת הזאת אין בעיה לעבור. פה למשל זה פתוח לחלוטין. אין אמצעים אינדיקטיביים על הגדר. כל אזרח יכול לעבור, אפילו לא צריך לקפוץ כי זה קרוע למטה".

"כל אזרח יכול פשוט ללכת לירדן"

הנוף המדברי יכול לתעתע, אבל העובדה היא שהגבול הארוך ביותר במדינת ישראל, ויש שטוענים שגם הרגיש ביותר, פרוץ לחלוטין. צור סקפטי לגבי הנוכחות הצבאית בשטח. "אם אתה חושב שבסופו של דבר היום אתה תיראה פה עוד צבא, זה לא ייגמר היום. אתה יכול פשוט ללכת לירדן", הוא אומר. גם אנחנו סיירנו לאורך הגבול במשך שבועות - בבוקר, בערב ובלילה. שעות ארוכות שבהן מפגש עם סיור צבאי היה אירוע נדיר, כמעט מקרי.

הגורמים הבכירים ביותר יודעים ומזהירים. 35 אלף לוחמי מיליציות פרו-איראניות, שהתאמנו עשר שנים במלחמת האזרחים בסוריה, נמצאים בעיראק ורוצים להיכנס דרך הגבול המזרחי. כשהאיראנים תכננו את "טבעת האש", ירדן הייתה מבחינתם ארץ מעבר. הם בונים על היכולת להחדיר דרכה שלוחות של החות'ים ושל המיליציות השיעיות, ומשם לפעול נגד ישראל.

"יבוא היום וזה יגיע"

בשנים האחרונות הקשב הלאומי והביטחוני הופנה ברובו המוחלט לדרום ולצפון. האירועים בגבול המזרחי כמעט שלא הוזכרו, ורובם לא נודעו לציבור. "תכלס מי ששומר עלינו זה הירדנים", אומרים דקל וליעד, תושבי מושב ירדנה הגרים מטרים מהגבול. "אחרי 7 באוקטובר למדתי שאני באמת חושב שזה יקרה בזמן שלי. יבוא היום וזה יגיע. אנחנו שומעים בדיעבד על המון הברחות, פתאום אתה שומע 'רחפן עם נשקים' או 'עשרה חיילים ירדנים'. למה מחכים פה?"

דקל משמש כרכז הביטחון המקומי וליעד כסגנו. צה"ל עדכן לאחרונה את סטטוס המושב כ"יישוב ליבה" שאמור לקבל מרכיבי ביטחון נוספים, אך עדיין מדובר במשרה חלקית. "אני מחזיק שני נשקים בבית, אני לא מתבייש להגיד את זה", אומר דקל. "במקרה שאצטרך לצאת לאירוע, אשתי צריכה לשמור על הילדים ולתפעל את הנשק. לימדתי אותה הכול - איך להכניס מחסנית, להיכנס בין כוונות ולירות. זה מה שהיא צריכה לדעת כרגע".

אזיקון במקום גדר ביטחון

במהלך הסיור על הגדר אנחנו מגלים פרצה שנסגרה בצורה מאולתרת. "הם נכנסו משם, חתכו את הגדר", מסביר דקל. "ומה שצה"ל היקר עשה זה פשוט יישר עם אזיקונים. חצי שנה זה ככה. אזיקון, שלא יהיה להם קשה לפעם הבאה לחתוך אותו. זה 'סמוך, יהיה בסדר'. העיקר לסדר את החור שלא יראו אותו, בשביל תחושת הביטחון".

במערכת הביטחון נוקטים כבר שנים ברטוריקה שמקטינה את האירועים. החדירות מוגדרות כ"הסתננות של מהגרי עבודה", וההברחות כפעילות פלילית, למרות שהן כוללות אמצעי לחימה רבים. "זה פלטפורמה לכל דבר, גם לפח"עי", מסביר גורם צבאי בשטח בעודו מציג אקדחים שנתפסו בשק שחובר לרחפן. "אנחנו תופסים להערכתי בסביבות ה-50 אחוז. אם מצליחים להעביר נשק, אפשר להעביר גם מחבל".

פתרון לשש השעות הראשונות

אחרי שנים של הפקרות, חלים גם שינויים. צה"ל הקים בשנה האחרונה אוגדה חדשה, עוצבת גלעד, שמטרתה לספק מענה מידי לאיום מהמזרח. האוגדה מורכבת ברובה מלוחמי מילואים תושבי האזור. "הבנו שצריך פתרון לשש השעות הראשונות, מה שב-7 באוקטובר לקח יותר זמן", מסבירים בצבא. בנוסף, בחלק הצפוני הוקמו כבר שישה קילומטרים של גדר "שעון חול", אך מרבית הגבול, בעיקר באזור הערבה, עדיין ממתין לתקציב.

הכוחות הסדירים חוזקו ביכולות ניוד ובעמדות כלי ירייה (קטלניות) שלא היו קיימות לפני המלחמה. "מרגיע, אבל אחרי שהשקיעו שם מיליארדים ובא שופל וגמר את הגדר, זה לא באמת יעצור מאה-מאתיים מחבלים", אומרים התושבים. ביישובים רבים הוקמו עמדות הגנה מאולתרות עם שקי חול. "האירוע של להיות שאננים בגבול בשלום נגמר. אנחנו צריכים להיות דרוכים. 40 מחבלים עושים שמות ביישובים".

"אנחנו מאוד רוצים שהצבא הישראלי יישב על קו הגבול עם מוצבים, ולא רק עם טכנולוגיה מרחוק", מסכם מאיר צור. "אנחנו מפחדים מהטכנולוגיה הזאת. כל ישראלי יודע שמה שמתחיל בפרצה קטנה עלול להוביל בסופו של דבר למחדל. גדר לבדה או טכנולוגיה הן לא הפתרון המוחלט".