"אחד ביום": הפלונטר האיראני
תשעה חודשים אחרי מבצע "שאגת הארי", המצור הכלכלי על איראן נמשך, אבל טהראן אפילו לא ממצמצת • בינתיים היא מקדמת את תוכנית הטילים שלה ומאיימת להרחיב את מעגל התגובה לאירופה • בעניין הגרעין האיראנים מוכנים לדבר רק אחרי שיתמלאו התנאים שהציבו לטראמפ, שמשמעותם כניעה מוחלטת של ארה"ב • הפעם אנחנו עם דני סיטרינוביץ', על איך יוצאים מהפלונטר?
כמעט שנה מאז תחילת המערכה הצבאית מול איראן, נראה כי המטרות האסטרטגיות המקוריות: הפלת המשטר, עצירת תוכנית הגרעין ושלילת יכולות הטילים, רחוקות מהשגה. למרות הלחץ הכלכלי הכבד, המצור הימי, והכרזתו האחרונה של הנשיא טראמפ על מבצע "שערי ברזל" לחסימת הגבולות היבשתיים, טהראן מפגינה עמידות עיקשת. האיראנים ממשיכים לתקוף מכליות נפט במצר הורמוז, מרחיבים את ייצור הטילים הבליסטיים ואף מאיימים בתקיפות מנע על בסיסים אמריקניים באירופה.
במקביל לקיפאון הצבאי, גם הזירה הדיפלומטית נמצאת במבוי סתום. איראן מתנה כל משא ומתן עתידי על תוכנית הגרעין בשבעה תנאים מוקדמים – בהם הסרת המצור, שחרור כספים מוקפאים ומתן ערבויות בין-לאומיות – דרישות שמשמעותן כניעה אמריקנית מוחלטת. דני סיטרינוביץ', חוקר בכיר בתוכנית איראן והציר השיעי ב-INSS, לשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ"ן, מתריע כי המלחמה לא רק שנכשלה בהשגת מטרותיה, אלא אף יצרה מציאות מסוכנת יותר. ובתרחיש שבו וושינגטון מחפשת את דרכה החוצה מהמזרח התיכון, ישראל עלולה למצוא את עצמה ניצבת לבדה מול האיום.
