מחאת התיכוניסטים בצרפת

ב-21 בספטמבר פרצה מחאה בכמה תיכונים בפרוורי פריז, תוך כמה ימים היא התפשטה למאות בתי ספר ברחבי המדינה ואפילו לבלגיה. זאת למרות שלא היה נושא מובהק שעליו התלמידים יצאו למחות. הם זעמו על מורים מחליפים, כיתות לא ממוזגות, מבנים ישנים ואפילו כעס על איסור הטלפונים הניידים שנכנס השנה לתוקף בתיכונים. בתוך שבועיים המחאה הפכה לגל הפגנות אלים - בתי ספר הוצתו, מאות מוסדות נסגרו, ונכון להיום נפצעו כ-800 שוטרים, כ-200 תלמידים וכ-100 אנשי חינוך.

אבל מאחורי הכעס עומד משבר עמוק יותר - צרפת לא העבירה תקציב מאוזן מאז 1974 והגירעון שלה כיום הוא מהגבוהים באיחוד האירופי. מדינת הרווחה, עם שבוע עבודה של 35 שעות ואחד מגילאי הפרישה הנמוכים באירופה, כבר לא מצליחה לממן את המדיניות שלה. זאת על רקע משברים כלכליים שפוקדים את אירופה בעקבות המלחמה באוקראינה וההגירה.

במקביל, מאז שמקרון פיזר את האספה הלאומית ב-2024, צרפת תקועה עם ממשלת מיעוט, לקראת הבחירות לנשיאות באביב 2027. אז הפעם נשאל: למה זו לא רק מחאה של פרוורים ומהגרים, כפי שמציג אותה הנשיא טראמפ? איך התיכוניסטים הפכו לחזית המאבק? ומה המשמעות של משבר בכלכלה השנייה בגודלה באירופה, ליבשת כולה?