היא עזבה את הבית בגיל 17 והתגלגלה לרחובות ירושלים, שם פגשה בחור שהפך לביטחון שלה בחיים החדשים. הוא ניצל אותה ותקף אותה מינית, והיא אזרה אומץ והגישה תלונה למשטרה – כולל מכתב שבו כתב בפירוש: "אנסתי אותך". למרות זאת, בפרקליטות החליטו לסגור את התיק ולחכות למתלוננת נוספת • הפרקליטות: "לאחר בחינת כלל הראיות נמצאו קשיים ראייתיים משמעותיים שלא אפשרו הגשת כתב אישום"

את הרחובות שבמרכזה של ירושלים תהילה כהן מכירה היטב. איפה אפשר להשיג אוכל, איפה אפשר לשים את הראש בלי לקפוא מקור, איפה מסתובבים אנשים טובים ואיפה כאלה שפחות. איפה מסתתרים בין הסמטאות עוד צעירים כמוה שאיתם מרגישים קצת פחות לבד. "אני זוכרת את עצמי יושבת על ספסל, בעיקר בחגים אבל לא רק, ואת רואה בניינים ש... בכול בניין יש מלא חלונות עם אורות וילדים והורים, וכאילו חיים. אני מסתכלת, ואני מרגישה כל כך בחוץ", היא משתפת. "כל כך רציתי להיות חלק ממשהו כזה".
לפני קצת יותר משלוש שנים היא עזבה את הבית, כשהיא בת 17 בלבד. בת בכורה במשפחה חרדית של 11 ילדים, והיא הייתה ילדה קצת אחרת. תמיד שאלה שאלות ורצתה תשובות, לא אהבה מסגרות, והשכונה הקטנה שגדלה בה באופקים הרגישה כסוגרת עליה.
היית חרדית-חרדית?
"הייתי חרדית-חרדית. לא רוצה להגיד קיצוניים כי איפה שאני גדלתי לא החשבנו את עצמנו כקיצוניים, אבל היום שאני מסתכלת על זה אז כן. חברה ליטאית. אמא שלי הייתה גננת, אבא שלי אברך. היינו כולנו במוסדות חרדיים ממש, אני לא עשיתי בגרויות אפילו. נמצאים בבית הספר כל היום, יש מלא-מלא כללים ויש גם קהילה. גרנו באזור חרדי, אז הכול, כולם מסביב היו חרדים. סוג של בועה כזו".

"הפעם הראשונה שמישהו אמר שהוא אוהב אותי"
תהילה הגיעה לירושלים, קיוותה שכאן אולי תמצא מסגרת שתסתדר בה. אבל מהר מאוד היא מצאה את עצמה בלי מסגרת, בלי בית, ובלי גב משפחתי. באחד המפגשים בעמותה שמסייעת לנוער בעיר, היא פגשה בחור צעיר בן 19, גם הוא יוצא בשאלה. "זו הייתה בין הפעמים היחידות שדיברתי עם גבר בחיים. זה היה לי מאוד מוזר", היא מספרת. "הבחור שלימים היה בן הזוג שלי פנה אליי ואמר לי, כאילו על חבר שלו ש'ממש מצאת חן בעיניו, אבל הוא מתבייש, אם יש מצב לקחת את המספר שלך'. היה לי לא נעים, היה לי עוד טלפון חרדי, אני ממש זוכרת".

אותו בחור התחיל לחזק את הקשר עם תהילה. הוא היה כבר שנה וחצי מחוץ לדת, והיא הרגישה שיש לו ידע וניסיון, ומצאה בו מקום בטוח. הוא גם אפשר לה לישון בדירה שלו ושל שותפו, ובתוך זמן קצר היא מצאה את עצמה במערכת יחסים איתו. "הוא היה הביטחון שלי, הוא היה החבר הכי טוב שלי, הוא היה החברה היחידה שלי בעיר הזאת", היא מוסיפה. "זו הייתה פעם ראשונה שמישהו אמר לי שהוא אוהב אותי, שהרגשתי שמישהו בוחר בי. הוא רצה להיות איתי, זה לא משהו שהכרתי. הוא גם היה בחור מלא קסם אישי, הוא היה מאוד חברותי. אני עוד הייתי קצת ביישנית בהתחלה, והוא תמיד היה כזה 'הכוכב של הערב' ואני הייתי לידו. הרגשתי כאילו... וואו".
מתי בעצם הבנת שמה שקורה ביניכם הוא לא בסדר?
"אני חושבת שהגוף שלי הרגיש מההתחלה. פשוט את מרגישה שמשהו לא טוב, מצד שני, זה לא משהו שידעתי לשים עליו את האצבע בכלל בהתחלה. אני חושבת שהיו מלא מקרים שהרגשתי שהם לא בסדר, מלא מקרים שהתחלתי, מלא מקרים גם שאמרתי והבלגתי".
לא מסוגלת לעזוב, לא באמת נשארת
היום בדיעבד, שנתיים אחרי, תהילה יודעת לומר שלאורך כל הדרך הוא ניצל אותה - והיא שתקה. עד לערב אחד, שבו לא הייתה מסוגלת שלא לצעוק ולהתחנן שיפסיק. "לאורך כל האירוע אני זוכרת שאני אומרת 'אני לא רוצה', זה פשוט כאילו נתקע לי כזה כמו מנטרה. בכיתי בטירוף וגם התנגדתי פיזית, אז אני חושבת שזה הייתה פעם היחידה שהסכמתי לעצמי לקרוא לזה ככה", היא אומרת. "אני זוכרת שהייתי אפילו בלי נעליים, הייתי עם פיג'מה, פשוט ברחתי מהבית שלו, הייתי בשוק ובכיתי בטירוף".

"כשהוא קלט את זה, הוא רץ אחריי", מוסיפה תהילה. "ישבתי במדרגות בשכונה, ואז אמרתי לו: 'אתה אנסת אותי'". אחרי אותו לילה הוא הבטיח לתהילה שלא יגע בה יותר, שהוא מתחרט. במשך כמה חודשים היא הייתה שם בבית, אבל לא הייתה שם באמת. לא מסוגלת לעזוב, לא באמת נשארת. "מצד אחד, זה בן אדם שפגע בך, זה בן אדם שהגוף שלך רועד כשאת לידו, ואת זוכרת כל שנייה, ואת גם מרגישה את זה בכל הגוף. מצד שני, זה היה הביטחון היחיד שלי. אז זה היה הקונפליקט, שאני חושבת שלא ידעתי להסביר לעצמי איך זה קורה", היא מבהירה.
"היה לי מאוד קשה עם הספק הזה, ששנינו יודעים שזה קרה, אני יודעת שזה קרה, אבל... אבל אולי לא", ממשיכה תהילה. "ואז אמרתי לו, כאילו, אם יש משהו אחד שמגיע לי, זה שתיתן לי את האישור הזה. היה לי מאוד חשוב שייתן לי את האישור הזה, ככה לפחות אמרתי לו. לא חשבתי אז על כיוון של תלונה. אני חושבת שהוא חשב שזה ירצה אותי באיזשהו מקום", היא מסבירה.
"פחדתי לנשום כשהוא כל כך קרוב"
באותו ערב, הוא כותב לה את המכתב הזה. "אני כותב לך כי מגיע לך, מגיע לך לדעת שאני מודע לדברים הרעים שעשיתי. שלמרות שאמרת שאת רוצה להישאר בתולה לא כיבדתי את זה, ולמרות שרצית להתרחק ממני לא כיבדתי", הוא כתב. "ועל כל הפעמים שלא עמדתי במילה שלי, על זה שהבטחתי לשמור ממך נגיעה. אחרי שאנסתי אותך כשלא רצית, כל יום, כל פעם מחדש. אני הייתי כל כך טיפש. זרקתי הזדמנות של פעם בחיים להיות עם אישה טובה, ולא ניצלתי את זה. מקווה שלראות אותי עושה שינוי יגרום לך באמת להרגיש טוב יותר, כמו שאמרת".

מתי החלטת שאת מגישה תלונה במשטרה?
"הוא עבר לגור ממש לידי, ממש דקה הליכה. אני חושבת שאז פתאום הסיפור הזה כאילו חזר אליי, ממש פחדתי לצאת מהבית. פחדתי לנשום כשידעתי שהוא כל כך קרוב. נפלה לי לראש ההבנה שזה לא משהו שהוא נגמר בי".
"הוא הרס אותי, איבדתי את עצמי"
כמעט שנה אחרי האירוע הזה, תהילה מחליטה להגיש תלונה במשטרה. הפחד שעוד מישהי תעבור את מה שהיא עברה לא נותן לה מנוח. היא מגיעה למשטרה עם המכתב, שבו שחור על גבי לבן מודה התוקף שלה שאנס אותה. במשטרה היא גם מגלה שהיא לא הנפגעת היחידה. "הבנתי מהם בצורה ממש ברורה שהם מכירים אותו", היא חושפת. "שהוא רשום אצלם במערכת, שהייתה עוד תלונה או שתיים לפחות לפניי".
מה זאת אומרת? מה אמרו לך?
"הם אמרו לי לא רשמית, כאילו לא בחדר החקירות, אבל החוקרת אמרה לי 'אנחנו מכירים אותו, יש לנו עבר איתו, אנחנו יודעים מי הבן אדם'. וכשהבנתי שהייתה עוד מישהי ואחרי זה עוד מישהי, אמרתי 'הוא בחר'. הוא בחר בנות במצבים ספציפיים".

אחרי התלונה שלה, מגיעה אל תהילה בחורה צעירה נוספת, גם היא חרדית לשעבר, שהייתה במערכת יחסים עם אותו בחור, לפני שתהילה הכירה אותו. היא סיפרה לה שגם אותה הוא תקף. תהילה ביקשה ממנה להגיש תלונה במשטרה, ובאומץ לב גם היא התלוננה. זה מה שהיא סיפרה לנו: "הוא כל הזמן אמר לי: 'אני רוצה שנשכב' או כל מיני דברים כאלה ש... ידעתי שהוא רוצה את זה, ולא נתתי לו. יום אחד הוא סוג של נתן לי אלכוהול וזה... עד שזה קרה בסוף, כאילו...".
את זוכרת אם בשלב שהוא פוגע בך הוא מבין שאת לא רוצה?
"הוא מבין, ועד היום הוא יודע".
את מכירה עוד בנות שנפגעו על ידו?
"אני מכירה מישהי שהיא חברה שלי, והיא שלחה לו הודעה שההורים שלה העיפו אותה מהבית, אז הוא אמר לה 'בואי אליי'. ואז היא סיפרה לי שהוא ניסה לפגוע בה. הוא ניסה לנשק אותה ולגעת בה, ואז כשהיא קלטה שהוא מנסה לעשות לה משהו, אז היא פשוט קמה וברחה. אני חושבת שבתקופה הזאת הוא הרס אותי. איבדתי את עצמי, הרגשתי שאני לא אני... איך הוא יכול להכחיש כזה דבר?".

82% מהתיקים נסגרים ללא כתב אישום
המשטרה העבירה את התיק לפרקליטות, ושם החליטו לסגור את התיק מהסיבה של "היעדר ראיות מספיקות". תהילה מסכמת כי "הפרקליטה אמרה לי 'בעצם מה שאת כן יכולה לדעת, בגלל שאנחנו רואים שיש פה באמת ריבוי מקרים, שלחנו מכתב אזהרה שבמקרה ותבוא עוד מישהי להתלונן אז יגישו כתב אישום'. אמרתי לה 'את בעצם במילים אחרות אומרת שעוד מישהי צריכה להיפגע אחריי, בשביל שאולי יקרה משהו והבאה אחריה תימנע. היא אמרה לי כן".
עו"ד מרים זלקינד, מנהלת הקליניקה למשפט ומגדר במכללה למינהל, אומרת כי "מאוד ברור מההתנהלות של הפרקליטות שיש אמון במתלוננת, יש מודעות מלאה שיש כאן עבריין מין מסוכן, ועדיין ההחלטה היא לא ללכת עם זה לבית המשפט". היא מבהירה כי "הפרקליטות בעיניי, וזה הדבר הבעייתי, שמה את עצמה בנעלים של בית המשפט. אני שואלת מה צריכה נפגעת עבירות מין במדינת ישראל לעשות כדי שיעשה צדק, כדי שהפרקליטות תגיש כתב אישום נגד הפוגעים בה. מצלמה פתוחה בחדר שמתעדת את המעשים? זה הרי אבסורד מוחלט. איזה מסר זה שולח לנפגעות עבירות מין?".

"היו מעשי רצח של נערים בירושלים וכל המדינה הייתה באטרף על זה, וכל החדשות נפתחו על זה", אומרת תהילה. "אבל כשמדובר ברצח שהוא אונס, וזה לא פחות מרצח, אתה רוצח בן אדם, את הנפש שלו. משום מה זה פשוט לא מקוטלג באותה רמת חשיבות".
82% מהתיקים על עבירות מין נסגרו ללא כתב אישום - כך לפי הנתונים החדשים של איגוד מרכזי הסיוע שפורסמו אתמול. מאחורי הנתונים האלו עומדים אנשים אמיתיים. ילדות, ילדים, צעירות, נשים וגברים כמו תהילה, שעברו פגיעה נוראית ומבקשים את הגנת המדינה. מבקשים צדק, ומולם מערכת שלא מצליחה לספק אותו. "אין לי ציפייה שיקרה משהו טכנית בשטח, הסיכויים לזה נמוכים", מבהירה תהילה. "ידעתי שאני לא אוכל לישון בלילה אם אני יודעת שיש משהו שיכולתי לעשות ולא עשיתי. בשביל ההרגשה הזאת, שבאמת עשיתי הכול, הייתי מוכנה לעבור את כל זה".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "מדובר בתלונה נגד מי שהיה בן זוגה של המתלוננת במשך כשנה. לאחר בחינת כלל הראיות נמצאו קשיים ראייתיים משמעותיים שלא אפשרו הגשת כתב אישום. גם מכתב ההתנצלות נבחן, לרבות העובדה שנכתב לבקשת המתלוננת ונסיבות כתיבתו. מטעמי צנעת הפרט לא נוכל לפרט את מלוא השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה. התיק נסגר מחוסר ראיות מספיקות, ערר שהגישה המתלוננת נבחן לעומק במחלקת עררים בפרקליטות ונדחה בהחלטה של המשנה לפרקליט המדינה".
