"הדבר הכי קשה שעשיתי, כולל להילחם בעזה ולצאת מהארון"

השבוע הפך יונתן שלו, רק בן 24 וחודש, לחבר הכנסת הכי צעיר בתולדות המשכן. מי שראה את ההשבעה שלו מהטלוויזיה בגאווה לא קטנה הוא חברו ושותפו לדרך, חנניה בן שמעון, שלא היסס לצאת להגנתו של שלו: "רוב הביקורת על יונתן בעיניי היא ממש לא עניינית, להפך - היא צינית לגמרי".

שלו, פעיל מרכזי במאבק למען גיוס לכל ושוויון בנטל, הותקף מאז הבחירות על מה שנתפס כשתיקה אל מול המגעים עם החרדים - מגעים שעשויים להוביל ל"חוק גיוס רך" ולהתפרש ככניעה מסוימת. בן שמעון, מצידו, משוכנע ש"הביקורת מגיעה ישירות ממשרד ראש הממשלה, שהבטיח להביא לחרדים חוק השתמטות לפני שתושבע ממשלה".

עם זאת, הוא מודה, "מגיע כמובן למי שהצביע לו לקבל תגובה ממנו על הביזיון של אביגדור ליברמן עם החרדים, יש מצב שאני במקומו הייתי יוצא מוקדם יותר בתגובה אבל זה ההבדל בינינו - הוא הבין שהוא פוליטיקאי עכשיו ולא פעיל חברתי. והוא יודע שפוליטיקאי שצועק ושובר משמעת מפלגתית, בטח עוד לפני שהושבע לכנסת - לא ישיג שום מטרה שהוא רוצה להשיג".

"יונתן לא התקפל מהמתקפה המתוזמנת"

בן שמעון, שמבוגר משלו רק בשנה, היה יכול להיות גם הוא ח"כ צעיר שמוריד את ממוצע הגיל במשכן: השנה הוא הצטרף, יחד עם שלו, למפלגה של בנט - אך לבסוף החליט שלא להתמודד ופרש מהמפלגה. למרות זאת הוא עדיין בקשר עם שלו, ולא מפקפק לרגע במי שלצידו פעל בארגון "כתף אל כתף": "אני בטוח שהוא מחויב לגמרי למטרה לשמה נבחר לכנסת - מהפכת המשרתים. העובדה שלא התקפל ולא שבר משמעת מפלגתית תחת המתקפה המתוזמנת הזו מעידה יותר מהכול - הוא מוכן להיות פוליטיקאי, והוא יודע לנער מעליו ביקורת לא עניינית מצד אחד ולהקשיב לציבור הבוחרים שלו מצד שני".

ואיזו ממשלה הוא היה מעדיף, אם היה בנעליו של שלו? "מדינת ישראל לדעתי האישית חייבת ממשלת שותפות ציונית של ברית משרתים, לא ממשלת אחדות - שותפות. אין מה לעשות רומנטיזציה לממשלה כזו ולקרוא לה אחדות - היא תהיה מלאה בכעסים ובמרירות. אבל היא צריכה להיות מלאה בשותפות על ההחלטות, הנהגת המדינה וההסכמות", הוא משיב.

"ממשלה כזו תבוא רק אם מי שבגד באמון הציבור ובאלו שבחרו לשבת איתו יותר מפעם אחת - בנימין נתניהו - יציע אותה. שלא יציע ממשלת אחדות לאומית תחתיו או ממשלת ימין רחבה: שיציע ממשלה ללא החרדים, ללא הקיצוניים, לא משנה תחת מי. שיוכיח שהוא מוכן לוותר על גוש המיעוט הלא-ציוני שלו, לפני שהוא דורש מגוש השינוי לוותר על החלק הלא-ציוני שלהם".

"הכדורסל הציל אותי מבור נפשי"

בן שמעון מעיד על עצמו שיש רק שני דברים שבאמת מרגשים אותו - פוליטיקה וכדורסל - לאו דווקא בסדר הזה. "אבא שלי הוא מהעולם הפוליטי, שם נדבקתי בחיידק הזה. אבל תמיד הייתי חנון", הוא מספר. "בגיל 10 הייתי קם מוקדם בבוקר, צופה ב-NBA - אני אוהד של הלייקרס ומכבי תל אביב - ואז היו מגיעים העיתונים. בגלל שאבא שלי עבד בכנסת, היו מגיעים כולם, אז הייתי מתיישב לקרוא הכול", מספר בגאווה בן שמעון, שגם בגיל 25 עדיין גר עם הוריו, אריק וטובה, במעלה אדומים שבה גדל.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

אביו של בן שמעון היה במשך שנים דוברו ויועצו הקרוב של חבר הכנסת והשר לשעבר אורי אריאל, כשזה היה יו"ר מפלגת האיחוד הלאומי, ועבד גם עם בצלאל סמוטריץ'. כיום הוא יועץ תקשורת ואיש יחסי ציבור בכיר, בעל משרד מוביל בתחום.

אז אין פלא שריאיון שרובו עוסק בפוליטיקה מתקיים באולם כדורסל. ולא סתם אולם כדורסל: כבר בשיחת הטלפון הראשונה בינינו, כשעלתה לדיון הסוגיה היכן להיפגש, היה לו ברור שאין אתר מתאים יותר לקיום הריאיון הזה מאשר בית הלוחם בירושלים, המקום שהפך מאז הפיגוע שנפצע בו לפני כשנתיים וחצי לבית שני - בית הלוחם בירושלים.

זה האימון השבועי של הקבוצה שלו, שאליה הצטרף לפני כשנה כחלק מהשיקום - אחרי שנפצע כשניסה, והצליח, לנטרל מחבל בפיגוע שהתרחש לפי כשנתיים סמוך לביתו. כשמסתיים האימון, החבר'ה מתפנים לספר על חנניה. "הוא חושב שהוא צודק בהכול", אומר מתן ישי. "בקיצור, רודף צדק". חבר אחר בקבוצה, הראל ביטון, מעיד: "אם הוא רואה שהיה פאול או שהכדור היה בחוץ, הוא לא יוותר. זה מוערך מאוד-מאוד. גם אני רב עם שופטים, אבל בכבוד".

"הכדורסל הציל אותי מבור נפשי מאוד גדול. כשסיימתי את השיקום בהדסה הר הצופים לא היו לי האנשים האלה שיהיו איתי ביום-יום ויגרמו לי לקום בבוקר. בבית החולים אתה תמיד עם האחיות שדואגות לך, והחברים שתמיד סביבך. ואז אתה יוצא לחיים, לא יכול לעבוד בעבודה שרציתי, אין לי כוח לעבוד בעבודה אחרת. אבל ההגעה לפה הצילה אותי. זה לא רק הכדורסל. כיף לי להגיע לפה".

"תקופה קצרה בפוליטיקה, אבל מאוד אינטנסיבית"

בשלהי 2024 הצטרף בן שמעון ל"כתף אל כתף", התארגנות שנוסדה על ידי שני חברי ילדות מזיכרון יעקב - יונתן שלו ועידו קרן, מתוך שאיפה לתת קול לדור הצעיר שחש שאין לו ייצוג בכנסת. הטריגר להקמת ההתארגנות היה הירצחו של יונתן דויטש ז"ל, חברו הטוב של שלו משירותם במגלן, בפיגוע במחולה שבבקעת הירדן באוגוסט 2024. לאחר השבעה, החליטו שלו וקרן שמיצו לחלוטין את ז'אנר מעגלי השיח הפייסניים, והעדיפו לעבור למה שבן שמעון מכנה 'לדבר תכלס' על עתיד המדינה. בן שמעון חבר אליהם ואל שחר ורון, שהיה מ"פ של שלו: ארבעתם נחשבים לכוח המוביל של ההתארגנות.

בן שמעון מספר שנסחף לתוך העניין לאחר שצפה בסרטוני הרשת של שלו וקרן, בעת שהחלים מפציעתו מהפיגוע. אחרי שהיה בעבר ראש "נוער הבית היהודי" ונטש את ענייני הפוליטיקה אחרי שאיבד עניין, הפיגוע הצית בו מחדש את הרצון לחזור לעשייה ציבורית. שלו, קרן, שחר ובן שמעון נהפכו לדוברים קולניים במיוחד בדיוני ועדת החוץ והביטחון שדנה בחוק הפטור מגיוס החדש ולפעילים נמרצים למען השוויון בנטל.

באפריל האחרון, חברו אנשי "כתף אל כתף" באופן רשמי למפלגתו החדשה של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. זה היה עוד בטרם חתם עם לפיד על הסכם הריצה המשותפת שלהם. שלו שובץ לבסוף במקום העשירי ברשימה המאוחדת, והוא היחיד מהם שנכנס פנימה לתוך גוב האריות.

זמן קצר לאחר אותו הסכם חזר בו בן שמעון והחליט שלא להצטרף לפעילות הפוליטית. הוא הודיע על פרישה מהמפלגה, אך הבהיר כי הוא ימשיך לסייע לחבריו מבחוץ. "אנחנו עדיין חברים ונפגשים ומדברים, והכול נגמר בטוב", הוא אומר. "דיברתי עם בנט, דיברתי כמובן עם יונתן. הוא יודע שאני כאן לרשותו".

את הפרישה מסביר בן שמעון בצורך לקחת את הזמן לעצמו. "הרגשתי שמיציתי את השלב הזה במידה מסוימת, זו הייתה תקופה קצרה, אבל היא הייתה מאוד אינטנסיבית. אני מפנה את רוב העוצמה והכוח שלי עכשיו לסרטונים. בחודשים האחרונים המעטתי בזה, בגלל שלא היה לי זמן ולא היו לי אנרגיות. גם בכדורסל, הפסדנו את האליפות השנה - וזה מרגיש לי שזה בגלל שלא התאמנתי מספיק".

אחרי שכשוך קצר בביצה הפוליטית, מצא סוף סוף את הזמן להתפנות - כשאר בני גילו - לטיול אחרי צבא בגייזרים של איסלנד. "אחרי שנפצעתי פיזית ונרפאתי, עד כמה שיכולתי להירפא ברמה הפיזית, נשארו עוד הרבה פצעים פתוחים, גם דברים שהצטברו עוד מהעבר, אבל בעיקר מהמלחמה והפיגוע. הם המשיכו להיות מדממים, פתוחים, מציקים. הטיול הזה שם לי סוף-סוף רקמה של צלקת על הפצעים האלה", הוא מספר.

למה בנט?
"היו גישושים מכל המפלגות. תתפלא, אפילו מפלגות מהימין. כשהגענו להחלטה הסופית, השיקול היה מי ייתן הכי הרבה מקום, הבנה וניסיון לקדם את האינטרסים של הצעירים במדינת ישראל. רק זה הכריע. היו גם המון דיונים על האם לעשות את זה בכלל, אבל מהרגע שהחלטנו שעושים את זה, הבנו שבנט הוא המועמד הכי הגיוני. הוא ישב איתנו ואמר לנו: 'אני אתן לכם את המושכות לקדם פה לא רק קמפיין, אלא ממש תוכניות למען צעירים'. הוא גם מביא את הניסיון שלו כראש ממשלה".

כתף אל כתף מגדירה את עצמה כארגון ימני?
"כן. אומנם יש אצלנו ברביעייה המובילה חילוקי דעות מסוימים, אבל ביטחונית אנחנו חד-משמעית ימין. גם כלכלית. חברתית זה מרכז-ימין".

"רואה את התגובות המפרגנות משמאל ומחייך"

בן שמעון, שמעיד על כך שהצביע עבור מפלגתו של בנט בבחירות 2021, ממצב את ההתארגנות הנוכחית שהוא נמנה עליה עד לאחרונה בימין. בן שמעון גם שימש יושב ראש נוער הבית היהודי בעברו, בשנים בהם היה בנט יו"ר המפלגה. אבל מי שצופה בסרטונים שלו יכול לקבל רושם אחר. כחלק מתהליך השיקום שלו, ולא מעט בעזרת ההכרה הציבורית שהגיעה בעקבות הפיגוע, קיבלו חייו של בן שמעון תפנית פובליציסטית. פה ושם כבר פרסם מאמרי דעה, ובפידים הישראליים של רשת X הוא שם מוכר כבר זמן רב.

אבל בהתאם לגילו הצעיר, נעשה בן שמעון לדמות מובילה דווקא מול מצלמה, מולה הוא מתייצב כדי לפרק נרטיבים ולרסק הנחות מוצא. עם מעט מאוד רחמים, הוא קוטל את מה ואת מי שמפריע לו בארץ - גם משמאל, אך למורת רוחם של לא מעט, גם מהמחנה שלו. עם הזמן הוא הפך לקול דעתני שקשה להתעלם ממנו. "מצחיק אותי שאני רואה את כל התגובות המפרגנות משמאל ומחייך. מאז ומתמיד אני תמיד בעד הצד החלש. אז עכשיו כמובן שאני מסנגר על הצד שמותקף ונחלש, שזה הזכויות שנפגעות. כמובן, גם כהומו, חסרות לי הזכויות שלי, אז אני נאבק על זה. וזה לא דבר שמאלני, זה דבר הכי ליברלי וימני בעיניי, להיאבק על כך שכולם פה יהיו שווי זכויות".

"הממשלה הזאת (היוצאת) הגדירה ימין בצורה מאוד-מאוד צורמת, וזה התקבע לא רק בממשלה, זה התקבע בציבור. היום התפיסה היא שלהיות ימין אומר שאתה חייב להיות פופוליסט ולומר שהיועמ"שית ובג"ץ אשמים בהכול. אבל אני גדלתי בבית של לקבל אחריות למעשים. ככה גם חונכתי בתחילת הדרך הפוליטית שלי בבית היהודי וזה מה שאני עושה גם בסרטונים. אני אומר: 'אתה מאשים את בג"ץ? סבבה'. במערכת המשפטית יש בעיות. אבל בסרטונים אני גם יודע לומר לבן גביר ש'אתה לא קידמת שום דבר באופן פרקטי'. אז הסרטון הזה מקבל הרבה לייקים, וכולם אומרים 'וואו, אתה שמאלני'. אני לא אומר שאני שמאלני, אני אומר שהוא פופוליסט. בן גביר הוא לא ימין אפילו, הוא רק פופוליסט".

הפיגוע אחרי החזרה מעזה

ב-22 בפברואר 2024, בעת שנסע עם אימו לעבודתו כמאבטח טיולים, נקלעו השניים לפקק תנועה סמוך למחסום א-זעיים שעל כביש 1, בדרך למעלה אדומים. זה היה שבוע וחצי בלבד לאחר שבן שמעון השתחרר משירות מילואים ממושך בעזה. באותו זמן פתחו שלושה מחבלים באש לעבר כלי הרכב שעמדו בפקק. כבר בראשית התקרית נרצח מתן אלמליח ז"ל, צעיר בן 26, גם הוא ממעלה אדומים.

בן שמעון חתר באופן מיידי למגע והחל לירות לכיוון המחבל דרך השמשה הקדמית של המכונית המשפחתית, באקדח שנשא מתוקף עבודתו כמאבטח, והצליח לחסל את אחד המחבלים. השניים האחרים נוטרלו על ידי אזרחים וכוחות ביטחון נוספים שהגיעו במהירות לזירה. הוא נפצע באורח בינוני לאחר שספג קליעים בבטנו וברגלו.

הפיגוע שינה את האופן שבו אתה מסתכל על הפלסטינים?
"אני כמובן לא בן אדם שיגן על פלסטינים, בטח אחרי הפיגוע שאני עברתי. אין לי שום כבוד אליהם, ואני חושד בכל אחד מהם. המחבל שירה בי היה סטודנט לרפואה. אז איך אפשר לא לחשוד בכל אחד מהם? אבל החשד הזה לא יכול להפוך להיות שנאה מתמדת, שנאה נוקבת, זה לא יכול להיות. ראיתי את השנאה גם בבית שלי אחרי הפיגוע. זה אסון".

"קצת קשה לי ללכת עכשיו עם האקדח בגלל הפציעה ברגל, אבל קניתי יותר כדורים, אני מקווה שנדע לפעול נגד מקרה של 7 באוקטובר ביהודה ושומרון, אבל אני מאוד חושש מזה. אני לא חושב שיש לנו עתיד משותף כרגע עם הפלסטינים".

"כששיחקתי כדורסל בתיכון היה את מוחמד, מנהל האולם שבו התאמנתי במעלה אדומים. הוא גר באל-עזריה, לידינו, והוא היה תמיד מעודד אותנו. לפני כמה שנים הבן שלו עשה פיגוע, ואז ביטלו לו את אישור הכניסה. שם התחדד משהו באופן שאני מבין את הסכסוך: לא משנה שהאבא לא ידע על הפיגוע, לא משנה שהבן ידע שזה יפגע לאבא בפרנסה ויפטרו אותו מהעבודה שהוא היה בה עשרים ומשהו שנה ושהשיגו לו אותה במיוחד כי סמכו על המשפחה הזו. מאז אני יותר בגישה של כבדהו וחושדהו: צריך למנוע השתלטות של פלסטינים, ושל הרשות על שטחים, למשל באזור C, וזה אחד הדברים שהחוות עושות. מצד שני, מזעזע אותי לראות דברים נוראיים שהחוות עושות שהם חסרי כל רסן. אני נחרד מהאלימות שיוצאת משם, ואני גם מתייחס לזה בסרטונים שלי. המצב ביהודה ושומרון היום הוא שיש הרבה יותר מדי אלימות יהודית, וזה משהו שאני לא מוכן לקבל, כמתנחל. אני בעיקר לא מוכן לקבל את זה כיהודי".

הפתרון הנכון לפלסטינים הוא המצב הנוכחי?
"אחרי שהתפוצצה כל הקונספציה של לנהל את הסכסוך, כמו רוב המדינה, אני אובד עצות. יש איזה ביטוי ששמעתי מחברים: 'בריון ליברלי'. אנחנו צריכים להיות בריון ליברלי ביהודה ושומרון. לפרק את קיני הטרור, אם צריך להקטין את הכוח הצבאי של הרשות הפלסטינית, ולגרום לזה שהם יבינו שלא שווה להם לעשות פיגועים. במידה מסוימת להמשיך עם ניהול הסכסוך, אבל ביד ברזל, משהו שלא היה לפני. ביבי ניהל את הסכסוך לא ביד ברזל, הוא ניהל אותו ביד מאוד רכה. ברמה המדינית צריך לשים הכול על הולד, ולעבור לתקן את עצמנו פה במדינת ישראל".

מה המצב הפיזי שלך היום, אתה מוגבל באיזושהי צורה?
"עברתי שיקום ארוך מאוד, בערך שנה וחצי. יש לי אחוזי נכות, לכן אני פה בבית הלוחם. הרגל עדיין מאוד כואבת לפעמים, ואי אפשר להפעיל עליה משקל גדול. יש לי גם אחוזים נפשיים בגלל קשיי ההסתגלות אחרי הפיגוע. מצד שני, חד-משמעית אני מרגיש בן אדם הרבה יותר שלם. השיקום היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי, כולל להילחם בעזה וכולל לצאת מהארון כבן למשפחה דתית".

"זה התפוצץ באופן הכי גרוע שיש"

בשלב הזה בן שמעון עובר לדבר על עוד אחד מ"כוכבי" הסרטונים מימין, סער אופיר, לוחם מילואים שנחשד בשורה של מקרי התעללות בפלסטינים. בעוד חלק מהתיקים נגדו נסגרו מחוסר אשמה, ההליך בתיק המרכזי נגדו עדיין מתנהל, ואופיר מצוי במעצר בית כבר תקופה ארוכה. על פי החשד, אופיר וקבוצה של שוטרים וחיילים נוספים חטפו פלסטיני באזור בנימין למקום מבודד, הכו אותו באכזריות רבה והותירו אותו לדמם בשטח. "ביקשו ממני לא לדבר על זה יותר. אז אני אולי קצת מסבך את עצמי", אומר בן שמעון, אבל ניגש לדבר נגד אופיר בלהט.

"הסרטון עליו התפוצץ, ואז זה גם הגיע אליו. הוא דיבר איתי ועוד אנשים דיברו איתי עליו, ואמרו לי דברים שמאוד עצבנו אותי. בעקבות הסרטון הזה אמרו לי דברים מאוד קשים. התקשר מישהו, אני לא אומר את שמו אבל הוא מוכר בזירה הזאת של 'להגן על חיילי צה"ל' ויוצא עלי. אחרי דין ודברים ארוך מאוד, ואחרי שהבהרתי לו למה הוא טועה, הוא אמר לי מאוד ברצינות: 'מה אכפת לך שאני משקר? תפסיק להיות צדקן. אני מגן על חיילי צה"ל'. עניתי לו: 'אתה שומע את עצמך?'. הבן אדם מואשם לכאורה בחטיפת פלסטיני והכאתו. באותו רגע הוא היה חף מפשע, והוא פיצץ אותו לכאורה. בסוף הסרטון על אופיר פניתי אליו ואמרתי שאני מקווה שהמשפט יהיה מהיר, ואולי הוא אפילו יצא זכאי. אמרו לי: 'אתה שונא חיילי צה"ל' בגלל הסרטון הזה. לא, ממש לא. אני פשוט בעד דין וצדק. אנחנו מדינה ריבונית".

בתור איש ימין מוצהר, מה התעוות בימין היום?
"אני לא מאמין שלהיות איש ימין זה אומר שאנחנו אוטומטית בעד ביבי או בעד חיילי צה"ל או כל צעד שהממשלה הזאת מקדמת. לסמוטריץ' יש לפחות טיעונים טובים למה לא להפיל את הממשלה, יש לו טיעונים אידיאולוגיים והוא רוצה לקדם ביהודה ושומרון, אבל בליכוד שכחו מה זה, מבחינתם זה רק הכיסא. יש חלקים בימין שנהפכו לזחוחים מאוד. לפני שנתיים ישבתי באחת השבתות עם אימא שלי ודוד שלי, הם סיפרו כמה כואב להם כל השנים האלה שדרסו אותם כאנשים דתיים, עוד מימי גוש קטיף ורצח רבין. יש המון דברים שישבו עליהם, וזה התפוצץ. אבל זה התפוצץ באופן הכי גרוע שיש. זה התפוצץ בדיוק בתקופה שהפופוליזם עולה, הרשתות החברתיות נותנות את הטון, והשיח הציבורי מתרסק".

כל זה תוצאה של העלבונות שנסחבים 30-20 שנה אחורה?
"חד-משמעית. יאמרו לך את זה גם האנשים שקידמו את הרפורמה המשפטית. אני יודע לומר את זה גם מהבית שלי, מהישיבה שלי, חונכתי על זה. כשלמדתי בישיבה הייתה התקופה שבה היו מוציאים מלא סרטונים של רבנים שיוצאים נגד להט"ב. נכון שלפעמים גם עיוותו את הסרטונים והיו יוצאות כתבות מעוותות. אני זוכר בתקופה ההיא את ראש הישיבה שלי, שאיכשהו יצא שגילה שאני הומו. לאורך זמן היה בינינו שיח מרתק, אחד על אחד, סוג של שיחת נפש כזאת. באחת הפעמים הוא אמר לי: 'אמרו לי להיזהר ממך שאתה לא מקליט אותי'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'הרב, אתה מכיר אותי יותר טוב מזה'. זו הייתה הרמה של התחושה הפנימית שם, שמשתיקים אותם".

אפילו שאתה אחד מהם.
"כן, אבל באותו רגע, בשיח הזה, אני כבר לא אחד מהם, אני הומו".

מי שדתל"ש מבין

בריאיון לעיתון מקור ראשון לפני כשנתיים, בעקבות הפיגוע ונטרול המחבל, אמר בן שמעון על נטייתו המינית: "הייתי ילד תמים וחמוד, וגם כשהבנתי המשכתי לחיות עוד שנתיים בהדחקה. חשבתי שאצליח להתגבר על זה לבד. בגיל 15 הלכתי לפנימייה בבית־אל, ושם אתה שומע כל הזמן במסדרונות את החברה צועקים זה לזה: 'יא הומו', 'יא קוקסינל'. אתה חולק פנימייה עם חבורה של בנים, שזה גם ככה מאתגר, אבל זה לא היה הקושי המרכזי. החלק הקשה היה הפחד לאבד את החברים שרכשתי ברגע שהם יגלו שאני כזה".

היציאה מהארון נשזרה באופן עמוק בתוך עשייתו הציבורית כנער דתי. ההתחלה הייתה כבר בגיל 16. את תפקידו כיושב-ראש נוער הבית היהודי הוא ביצע "כשכבר ידעתי שאני הומו". היציאה הרשמית התרחשה רק בגיל 21, במהלך שירותו הצבאי. "שם כבר הפסקתי לפחד ולהסתיר את זה", הוא משחזר. הוריו היו הראשונים לדעת, ומשם עברה הבשורה בהדרגה לשאר קרובי המשפחה, כחלק מתהליך הדרגתי שכלל לדבריו: "הבנה שלי עם עצמי, לקבל את עצמי באופן סופי ואת כל התהליכים הנפשיים".

נקודת הרתיחה, שבה כבר לא יכול היה להכיל יותר את הסוד ושהובילה בסופו של דבר להצהרה פומבית הייתה אחרי שהשתתף במצעד הגאווה הירושלמי לפני חמש שנים. "באיזשהו שלב פשוט דפקתי על השולחן", הוא אומר. "אמרתי להורים שלי: 'אני לא מוכן להמשיך לסחוב את הדבר הזה בבטן שלי, אני הולך לספר לכל מי שצריך'". הכיפה שהייתה על ראשו ירדה זמן לא רב לאחר מכן. הוא מציב גבולות ברורים בכל הנוגע לזהותו, מסרב להגדיר את עצמו כחילוני, ומתעקש על ההגדרה דתל"ש. "מי שדתל"ש מבין שזו קטגוריה בפני עצמה".

"זה כבר לא ימין ושמאל, זה שמרנים וליברלים"

לצידו יושב לאורך כל הריאיון בן זוגו, שביקש שלא להזדהות, וסופג את המונולוגים הפוליטיים החוצבים בשלוות נפש של נזיר זן. נראה שהתשוקה הבוערת של בן שמעון למאבקים ציבוריים מדלגת מעליו באלגנטיות, מבלי להשאיר אפילו שריטה על הזוגיות הזו שהתבשלה לאט-לאט במהלך השנה האחרונה. בשלב מוקדם יותר של הריאיון, כחלק ממונולוג ארוך למדי שבו שטח את תפיסת עולמו, הצהיר בן שמעון: "מבחינתי לקדם אינטרסים להט"בים זה ימניות". הצהרה מעניינת מפי מי שלכאורה "סולק" מן המחנה, אפילו סומן כשמאלני, בין היתר על רקע נטייתו המינית. נדמה שמאורעות ארבע השנים האחרונות חיזקו עוד יותר את המורכבות שכופה על בן שמעון הדואליות שבין להיות ימני לבין להיות הומו.

"היום המדינה זה כבר לא ימין ושמאל, זה שמרנים נגד ליברלים, והנושא הלהט"בי מתחיל להיות חוצה מפלגות", הוא מבהיר. "יש לי חבר שלמד במכינת עלי של הרב אלי סדן. הוא ישב איתי ואמר לי: 'חנניה, אני לא מסוגל לתת לך נישואים אזרחיים כי זו מדינה יהודית, אבל נמצא לך פתרון'. זו אמירה מדהימה בעיניי. גם אנשים ליברליים דתיים או אפילו דתיים שמרנים יחסית, מבינים שלא יכול להיות שהם כופים את עמדתם על להט"בים או על חילונים שלא רוצים להתחתן במוסד הרבנות. ההבנה הזאת מחלחלת אפילו לאלה שלומדים במכינת עלי".

אתה רואה את זה מגיע גם אל הימין המתנחלי?
"יש בדיחה שקיימת אצל הציונות הדתית: הדברים מאמריקה לישראל מגיעים באיחור של 5 שנים, הדברים מישראל לתוך הדתיים מגיעים באיחור של 20 שנה. ייקח עוד איזה 10-15 שנה, אבל זה כבר קורה. יש ארגונים כמו שב"ל - ארגון להט"בי דתי, שעושה חוגי בית. כבר ברמת השיח, להכיר ולהבין שזה קיים בכל קהילה. יש כל כך הרבה הומואים ביהודה ושומרון, בכמות שלא משנה כמה הרבנים יכחישו. אני מכיר כמה שהם מאוד מפורסמים, זה נמצא מתחת לאף של כולם. אני חושב על החברים שלי, לפני שיצאתי מהארון הייתה להם עמדה מאוד נוקשה בנושא. כשיצאתי מהארון, הם התרככו והבינו שזה אנושי וקיים בכל מקום. זה לא התל-אביבי המוזר שמראים בטלוויזיה, הם מבינים שזה אצלם בבית. בפריפריה כבר מזמן ראינו אנשים שיוצאים מהארון, ופתאום אנשים מסורתיים יותר מבינים שזה אצלם בבית. עכשיו זה גם נכנס לקהילות דתיות".

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv