הוא סיים דוקטורט בברקלי בשלוש שנים בלבד, פיתח שיטות לתיקון פגמים גנטיים ומכר שתי חברות ביוטק תמורת מיליונים בתוך שנתיים. אבל אז היזם הצעיר שקד הלפרין, שנולד בארה"ב להורים ישראלים, החליט לעשות מעשה לא צפוי: לעלות לישראל, לעסוק באומנות ולצייר את דיוקנאות החטופים. כעת הוא רוצה לבנות כאן משהו שיחזיק יותר מאקזיט

"הייתה לי תסמונת המתחזה", אומר ד"ר שקד הלפרין. "אפילו כשעשיתי דוקטורט באוניברסיטת בברקלי, חשבתי 'הם הולכים לגלות שאני לא באמת חכם'". היום, כשהוא 35, קשה להסתכל על קורות החיים שלו ולהבין מהיכן הגיע הספק הזה. בגילו הצעיר הוא הספיק לעשות שני אקזיטים בעסקאות בשווי כולל של עד כ-385 מיליון דולר ולפתח טכנולוגיות שעשוית לסייע בעתיד לריפוי מחלות גנטיות.
אבל למרות שכבר בגיל 30 הוא הצליח למכור את הסטארטאפ הקטן שלו, הלפרין ממש לא היה ילד שחלם להיות מדען. "לקח לי הרבה יותר מדי זמן למצוא את הזהות שלי ואת התשוקה שלי בתוך המדע", הוא אומר. "עד הרגע האחרון לא ידעתי אם הטכנולוגיה הזאת באמת תוביל למשהו. חשבתי שזה בזבוז זמן. מה אני עושה? כל החברים שלי מתקדמים ויש להם קריירה". בסוף דווקא המתנות שקיבל לבר המצווה שלו כשהיה ילד, יהיו נקודת התחלה טובה לשני האקזיטים שיעשה.

"בארה"ב תמיד הרגשתי ישראלי"
הלפרין נולד בארצות הברית להורים ישראלים, וגדל בסנט לואיס, מיזורי, כאחד מחמישה אחים. "המשפחה שלי לא הייתה משפחה דתית, אבל ישראל הייתה נוכחת מאוד בזהות המשפחתית", הוא מספר. "בארה"ב תמיד הרגשתי ישראלי, כי גדלתי בבית כזה. בישראל אני מרגיש אמריקני", הוא אומר בחיוך. "בכלל חשבתי שאני אלמד אומנות", הוא מודה ומספר שהמדע אומנם בא לו בקלות, אבל בית הספר לא תמיד התאים לו: "הייתי ילד שקשה לו להתרכז בלימודים. הייתי מרדן ועשיתי שטויות של ילדים. תמיד אמרו לי שאני חכם, אבל משום מה לא רציתי לאמץ את זה כחלק מהזהות שלי".

מי שכן זיהה את הסקרנות שלו היה אביו. "אבא שלי היה מביא לי פאזלים. תמיד כשנסענו לאיזשהו מקום רחוק, הוא היה דואג לי לאתגרים. הוא תמיד נדלק כשנכנסתי לעומק של מדע. הוא הרגיש שיש לי ראש לזה. אבא שלי בעצמו החליט להתמקד בלהקים משפחה, ואיכשהו הוא חי דרכי את המסלול של המדע שהוא יכול היה לעשות".
את דרכו של הלפרין למדע סלל גם אתגר שעימו נאלצה המשפחה להתמודד. "אח שלי חטף מחלה מאוד קשה, וזה עדיין מלווה אותי", הוא משתף ומספר שכשהיה בן 7 חלה אחיו הגדול במחלת המעיים קוליטיס. הוא חלה במשך תקופות ארוכות, מצבו הסתבך והמשפחה בילתה ימים ולילות בבית החולים. "הוא סבל הרבה זמן, וזה הפך לעוד מחלות, כי המערכת החיסונית שלו הייתה חלשה".
במשך תקופה אביו עבר לגור עם אחיו בבית החולים ובבית החיים היו צריכים להימשך. "ראיתי את הסבל שלו. אני אח שלו, אנחנו חמישה אחים, ורק הוא קיבל את המחלה. היא לא בהכרח תורשתית".

"גיליתי שאני באמת חנון"
כשהיה בן 18 יצא הלפרין לישראל לשנת שירות והתנדב בקהילה האתיופית. במשך שנה, הוא חי עם ישראלים, דיבר עברית, והצליח לחבר בין שני עולמות שמשכו אותו כבר אז: אומנות ואנשים. בקהילה האתיופית ביבנה ביקשו ממנו ליצור עבודה לטקס זיכרון של הקהילה, אז הוא התחיל לצייר. "לקחתי דיוקנים של חברי קהילה שונים מכל השנים וציירתי אותם במדבר של אתיופיה. הזמינו לי פיצות כל כמה שעות, הבאתי כרית, ובמשך שלושה ימים ציירתי משהו ענק. הם התרגשו מאוד". הציור הפך לחלק מטקס הזיכרון שנערך מדי שנה. שנים אחר כך הוריו, שכבר חזרו לישראל, ראו אותו שם והתרגשו. "זה מדהים שמשהו שכבר שכחת ממנו יכול להשפיע לטווח ארוך על כל כך הרבה אנשים", הוא אומר בהתרגשות.
לאחר שסיים את שנת ההתנדבות בארץ, חזר הלפרין לארצות הברית והחל את לימודי התואר הראשון שלו בהנדסה ביולוגית באוניברסיטת מיזורי. במהלך לימודיו שם הוא אף זכה במלגת גייטס לקיימברידג' שבהמשך אפשרה לו להמשיך לתארים מתקדמים.

כשהגיע לאנגליה כדי ללמוד בקיימברידג', משהו בתוכו השתחרר. "כשנכנסתי לאוניברסיטה גיליתי שאני באמת חנון", הוא צוחק ומספר שפתאום הוא לא היה צריך להסתיר את מה שבא לו בקלות. הוא נכנס לפרויקטים, התנסה, ובעיקר גילה שהוא אוהב לפתור בעיות. "הבנתי שיש לי יכולת להיות מאוד יצירתי בדברים טכניים, ופשוט זרמתי עם זה".
בשנת 2015, מיד לאחר שסיים את התואר השני באנגליה, הגיע הלפרין לאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שם למד במסלול ישיר לתואר דוקטור בהנדסה ביו-רפואית והשלים את התואר תוך שלוש שנים בלבד. אך תחושת ה"מתחזה" שלו לא עברה. "סיימתי את הדוקטורט בזמן הקצר ביותר בתולדות התוכנית", הוא אומר על הדוקטורט. "ועדיין, זה פשוט לקח לי זמן להבין שזה כן אני".
"באיזשהו שלב היו לי שאלות: מה הכי גדול? מה הכי אפשר לעשות? ואז שאלתי את עצמי - אם אני שואל את השאלות הכי גדולות על בריאות, האם אפשר להמציא טכנולוגיה אחת שיכולה לרפא אלפי מחלות גנטיות?". כאן התחברו שני חלקים בסיפור שלו: הילד שראה את אחיו סובל, והמדען שרצה להבין איך אפשר להגיע לשורשה של מחלה. אם מחלה גנטית נוצרת בגלל טעות ב-DNA, הוא חשב, אולי צריך לתקן את הטעות עצמה.

הלפרין הגיע לברקלי בדיוק בתקופה שבה טכנולוגיית עריכת הגנום CRISPR החלה לתפוס תאוצה מטורפת בעולם המדע. הטכנולוגיה שממציאותיה זכו בפרס נובל היא מעין "מספריים גנטיים" שמאפשרים לחתוך DNA באופן ממוקד. היכולת הזו פתחה אפשרויות חדשות לטיפול במחלות שמקורן בגנטיקה.
הלפרין ניסה במהלך הדוקטורט להוסיף ל"מספריים הגנטיים" - "עיפרון", שיוכל לכתוב מידע גנטי חדש. המחקר הראשון שלו בכיוון הזה פורסם ב-Nature ב-2018, ובהמשך, בחברה שהקים, פיתח את הגישה לכלי שנועד לבצע תיקונים מדויקים ב-DNA.
"שמרתי את כל הכוח אצלי"
אלא שהדרך מהרעיון להקמת חברה הייתה רחוקה. הלפרין סיים את הדוקטורט בברקלי, ומאחר והתחיל את הפרויקט בזמן הלימודים, הזכויות לפטנטים שלו היו שייכות לאוניברסיטה, והוא ביקש לקנות אותן ממנה כדי לפתוח את החברה שלו. "הם חשבו שאני לא מבין כלום", הוא נזכר. "היה לי כסף מבר המצווה. אמרתי למרצים באוניברסיטה: 'אני יכול לתת לכם את הכסף הזה, כדי שתחכו חצי שנה לפני שתמכרו את זה למישהו אחר ויהיה לי זמן למצוא משקיעים'".
אומנם היה מדובר בסכום לא גדול, אבל לבסוף האוניברסיטה התרצתה ונתנה לו שישה חודשים לאתר משקיעים. בבאמצעות כספי בר המצווה הוא החזיק מעמד עד שגייס הון ראשוני, וולאחר מכן הוא הצליח לגייס סכום קטן יחסית, כ-500 אלף דולר, ושמר על חלק גדול מהשליטה בחברה. "אם אתה לוקח הרבה כסף, אתה חייב להגיע לשווי מטורף לפני אקזיט. אבל אני שמרתי על כל הכוח אצלי. הרבה חברות של חברים שלי שסיימו איתי את הלימודים, תקועות הרבה שנים בגלל שהם רצו להשקעות גדולות ולהתחייבויות שלא יכלו לעמוד בהן. אחת הסיבות שאני הצלחתי לעשות שני אקזיטים כי גייסתי סכום קטן".

החברה הראשונה שהקים, Rewrite Therapeutics, גייסה בסך הכול כ-2 מיליון דולר. הסטארטאפ הקטן שמנה ארבעה עובדים בלבד, נרכש בפברואר 2022 בידי מובילת תחום עריכת הגנים באותם ימים, Intellia Therapeutics, בעסקה שכללה תשלום ראשוני של 45 מיליון דולר, ושווי כולל של עד 200 מיליון דולר, בהתאם לעמידה באבני דרך מסוימות במחקר וברגולציה.
עוד לפני שהמכירה נסגרה, הלפרין כבר הקים את החברה השנייה שלו, Replace Therapeutics, בחממת המעבדות של אוניברסיטת ברקלי. היא התבססה על טכנולוגיה משלימה: היא השתמשה באנזים בשם ליגאז, כמעין "דבק DNA" שמאפשר להכניס או להחליף מקטעים ב-DNA. בינואר 2024, כשנתיים לאחר ההקמה, נרכשה החברה השנייה בידי Tome Biosciences, בעסקה של 65 מיליון דולר ובשווי כולל של עד 185 מיליון דולר, בהתאם להשגת אבני הדרך שנקבעו בעסקה. כמה חודשים לאחר מכן צמצמה Tome את פעילותה ופיטרה כמעט את כל עובדיה על רקע המשבר בענף עריכת הגנים.
הוא מודה שגם אחרי ההצלחות, תחושת ה"מי אני בכלל?" שלו לא נעלמה לחלוטין. "פתאום אני מנכ"ל. ובפנים יש לי הרגשה - 'מה, אני מנכ"ל?' אתה חייב להיות מדען ואקדמאי ואני לא חושב שאנשים הרגישו את זה מבחוץ". אבל עם הזמן הוא הבין שהספק הזה יכול להפוך גם למנוע. "תסמונת המתחזה שירתה אותי. היא לא עצרה אותי. היא דחפה אותי להוכיח שאני אמור להיות פה ולהצליח בכל מקום".
"אין מצב שאני רוצה לעזוב"
בפעם הראשונה בחייו, הילד המרדן שמעולם לא העלה בדעתו שיום אחד ימצא את עצמו בעולם הזה, כבר היה יזם ומדען ששתי חברות שלו נמכרו במאות מיליוני דולרים. ואז הוא עשה משהו שאולי פחות צפוי - הוא עלה לישראל. "היו פה דברים שהיו חסרים לי שם - הקהילתיות, חברים, משפחתיות, אורח החיים, שמש", הוא אומר בחיוך.

בקיץ 2022 הוא הגיע לביקור עם תיק גב - "מצאתי את עצמי מושך את זה כמה שיותר", הוא נזכר - ובהמשך עשה עלייה. אלא שאז הגיע 7 באוקטובר והבועה התל-אביבית שבה חי התפוצצה בבת אחת. "פתאום ראיתי אנשים יוצאים לעזור", הוא משחזר, "ומכל האסון הזה ראיתי צד מאוד יפה". "זה הרגיש כאילו כל החברים מהעולם עזבו. ואין מצב שאני רוצה לעזוב. הבנתי שזה נהיה הבית", הוא אומר.
הוא התחיל לנסוע בין יישובים, מפונים ואנשים שנפגעו, ולנסות לעזור. והאומנות חזרה לחייו. הוא צייר את החטופים. "לפעמים הדרך היחידה שלי לעזור הייתה לצייר", הוא משתף. גם כשהבית שלו עצמו נפגע מטיל במלחמה עם איראן, התחושה לא השתנתה: "הדברים האלה לא גרמו לי לרצות לברוח. זה גרם לי לרצות לעזור".
בזמן המלחמה הוא יצר סדרת דיוקנאות של חטופים, בטכניקה שפיתח – ציור באמצעות חוט טבול בצבע. "החיים שלהם תלויים על חוט השערה", הוא מסביר מה עמד מאחורי דרך הציור הייחודית. אחד הרגעים שנחרטו בו הוא דיוקן שצייר של נועה ארגמני כשהייתה חטופה בעזה. הוריה הגיעו לתערוכה וראו את הדיוקן, הוא נזכר. ולאחר שנועה חזרה מהשבי קיבל הלפרין טלפון מאביה. ""הוא ביקש את הציור של נועה. כשבאתי אליו ראיתי שהוא מסגר את הרישום המהיר של פרפר שציירתי עבור אימא של נועה במהלך התערוכה - ותלה באמצע הסלון. לקח לי חמש דקות לצייר את זה. וכשראיתי אותו בסלון שלהם זה ריגש אותי מאוד. זה משוגע כמה משהו קטן שאתה עושה יכול להישאר משמעותי בשביל בן אדם אחר".
עכשיו הוא רוצה לבנות, לא רק להמציא
היום הלפרין נמצא במקום אחר לגמרי. הוא עדיין עוסק במדע, מלווה סטארטאפים ומשקיע בחברות ישראליות. הוא בוחן יישומים חדשים לידע שלו בגנטיקה, בין היתר בתחומי Biosecurity ו-Resilience.

אבל חלק גדול מהאנרגיה שלו מופנה עכשיו לדבר אחר: אנשים. הוא מקים את Shakked Halperin Foundation, שתתמקד במדע, חינוך, יזמות ואומנות, ובעיקר בניסיון לפתוח דלתות לילדים שלא תמיד מקבלים את ההזדמנות לגלות מה הם מסוגלים לעשות. "לי עצמי לקח יותר מדי זמן למצוא את הזהות שלי ואת התשוקה שלי בתוך המדע. יש ילדים שיש בהם את אותו פוטנציאל, אבל יכול להיות שהם לעולם לא יקבלו את ההזדמנות לגלות אותו. אני רוצה לתת להם את ההזדמנות הזאת בשלב מוקדם".

הוא גם מבין שכדי לעשות את זה בישראל, הוא יצטרך לעשות דבר שלא היה טבעי לו במשך שנים: לספר על עצמו. "פעם הייתי קצת מתחבא. לא רציתי שאנשים ידעו את הסיפור שלי". היום הוא מבין שהחשיפה היא חלק מהעבודה. וכך הוא מוצא עצמו שוב במקום חדש - שוב צריך לבנות את עצמו - רק שהפעם הוא מגיע אליו כשהוא כבר יודע משהו שהילד ממיזורי לא ידע.
