האיש שהעיר את נתניהו ב-7 באוקטובר חושף: שונו פרוטוקולים, זה שינוי של האמת, זה זיוף

"חובתי לבוא ולומר את מה שאני יודע ואת מה שרשמתי", אומר אלוף במיל' אבי גיל, לשעבר המזכיר הצבאי של ראש הממשלה נתניהו. האיש שבבוקר 7 באוקטובר העיר אותו ואמר לו: "אדוני, פרצה מלחמה". גיל ראה הכול במו עיניו, ראה ורשם הכול. 16 מחברות עבות בכתב יד צפוף עם כל מה שקרה כאן לפני, במהלך ואחרי המחדל והטבח הנורא ביותר שידעה המדינה. "לפעמים אני רשמתי לי מראי מקום, אירועים, תחת מגבלות של סיווג, כפי שאני מבין אותם".

רגע לפני שעזב את תפקידו, אבי גיל דאג שכל התוכן שיש במחברות יועלה לפורמט דיגיטלי ויישמר במחשב מסווג באגף המודיעין. "ועדת חקירה ממלכתית תקבל ביום הקמתה את כל מה שיש לי, כולל מה שיש לי לומר", הוא מבהיר. גיל, בן 54, כיהן כמזכיר הצבאי של ראשי ממשלה במשך שלוש שנים. שנה וחצי עם בנט, אחר כך לפיד, ושנה וחצי - כנראה המשמעותית ביותר בתולדות המדינה - עם ראש הממשלה נתניהו.

מתוקף תפקידו, הייתה לו נגישות לכל הדיונים והמסמכים הכי רגישים, וגם היכרות צמודה, אינטימית ממש, עם ראש הממשלה נתניהו. "יש לילות שמדברים בהם כמה פעמים, יש לילות שלא מדברים", הוא מספר.

שתקת שלוש שנים, למה החלטת לדבר?
"חשבתי שנכון שאדבר עם ועדת חקירה ממלכתית, לכשתקום. אמסור את כל מה שאני יודע, אמסור את רישומיי, ואתן להם להבין את המציאות. השבועות האחרונים סימנו לי נתיב אחר, סימנו לי שאני צריך לצאת ולומר את האמת".

למה? מה קרה?
"אין ועדת חקירה. אין ועדת חקירה ממלכתית. ראינו רק השבוע מה קרה כשלא מתחקרים אירועים, כשלא מתייחסים אליהם, כשלא מקיימים תהליכים כמו שצריך".

אירוע פליי-דובאי?
"אירוע הטיסה. אבל יותר מכול שני דברים. אחד - פניות רבות של משפחות שכולות, של שורדי שבי, של חברים, של אנשים שפוגשים אותי ברחוב ואומרים לי: 'פשוט תבוא ותספר מה שאתה יודע. תאמר את האמת'".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

האיש שראה ויודע הכול

אבי גיל היה גם זה שהעיר את נתניהו בבוקר 7 באוקטובר. בריאיון מקיף ראשון, גיל שובר שתיקה וחושף את ההתראות הברורות שקיבל נתניהו ערב המלחמה. הוא מספר על הרגע, ימים ספורים אחרי פרוץ המלחמה, שבו גילה שמישהו בלשכת ראש הממשלה עוסק כבר בשינוי פרוטוקולים. הוא גם מספר האם הייתה אזהרה מהאמירויות וממצרים והאם היה ניתן לשחרר את החטופים קודם.

כמי שבאמת ראה ויודע הכול, הוא מספר מה קרה בשעתיים שעברו מהרגע שבו העיר את נתניהו ועד שראש הממשלה הגיע לקריה, ועונה גם חד-משמעית לקונספירציה הנוראה שעומדת באוויר כבר שלוש שנים.

הייתה בגידה ב-7 באוקטובר?
"במילה אחת: לא. היו כישלונות. המערכת - כישלון חרוץ. בגידה? מדובר באנשים שנתנו את מיטב שנותיהם להגן על ביטחון מדינת ישראל. מי שטוען לבגידה בלי שיש לו בדל ראיה, לא זו בלבד שהוא נושא דבר שקר, הוא פוגע בחוסן, בעוצמה של הדבר הנפלא הזה שנקרא מדינת ישראל. אני חושב שאנחנו מפרקים את החברה הישראלית. פוגעים בחוסן, פוגעים בלכידות של העם הזה בגלל חוסר אחריות של אנשים".

ראש הממשלה כתב מסמך ארוך מאוד למבקר המדינה שבו הוא מפרט את כל מה שהוא עשה ולא עשה, ומה שהומלץ לו ולא הומלץ לו. אני מניח שקראת את המסמך.
"המסמך שפורסם לציבור לא משקף את מה שאני ראיתי, שמעתי ואת הדיונים שהשתתפתי בהם. הוא משקף חלק. אני קראתי את המסמך, והמושג 'הוצא מהקשרו' יהיה רידוד ושטחיות לעומת איך שאני חוויתי את הדברים. זו בדיוק הסיבה שצריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את זה".

אבל סליחה, מה שאתה אומר פה זה שראש הממשלה וצוותו שיקרו או מסרו מידע חלקי למבקר המדינה. זה מה שאתה אומר. שזאת אגב עבירה פלילית.
"מה שאני ראיתי לא משקף נאמנה את כל הדברים שנאמרו בדיונים. הוא אפילו לא משקף מחצית מהתמונה. אני מדבר על שקרים, חצאי אמיתות, דברים שלא משקפים את מה שאני הייתי עד אליו במהלך תפקידי כמזכיר צבאי".

יש פער בין מה שמספרים לנו האזרחים למה שקרה באמת?
"בוודאי. יש המון פערים".

אתה חושב שיש מי שרוצה שלא תהיה ועדה כזאת? שלא נדע מה קרה באמת?
"שלוש שנים לא מוקמת ועדת חקירה. שלוש שנים השיח מזדהם עם עובדות לא עובדות, עם חצאי משפטים, עם כל מיני תיאוריות כאלה ואחרות. שלא יעזור כלום - לאורך שנים נפתח פה פער בין העובדות, האמת, בין מה שקרה ובין מה שנאמר, לבין מה שמוצג לציבור".

"אין עוררין ואין ויכוח על הכישלון העצום"

במהלך התקופה שקדמה לטבח, ראש הממשלה נתניהו מקבל ארבעה מכתבים מראש חטיבת המחקר עמית סער, הוא מקבל מכתבים והתרעות מראש אמ"ן, מהרמטכ"ל, מראש השב"כ. מה הוא עושה עם זה? "תשאלו אותו", עונה גיל.

הוא לא עושה עם זה כלום? אתם לא מכנסים דיון כדי לבדוק על מה מתבססים? ההתייחסות הייתה הולמת לגודל ההתראה? ב-14 באפריל, חצי שנה לפני, ינון מגל אומר לו: "הערכת אמ"ן אומרת שיש סיכוי סביר למלחמה', ונתניהו אומר: 'אני חושב שזה מופרז".
"אני לא מתכוון לתת ציונים או להעריך מה אומר ראש ממשלה בריאיון כזה או אחר. אני יודע מה העובדות. העובדות הן שבמשך שבועות מוגשים מסמכים, מערכת הביטחון מתארת מציאות שבה האויבים שלנו מזהים את השסע, מזהים חולשה, יש פגיעה בהרתעה. שר הביטחון אומר את זה ב-26 במרץ, במוצאי שבת, הוא מדבר על סכנה ברורה ומיידית.

"אני רוצה רגע להדגיש. האם הייתה התראה ספציפית, ממוקדת, לתרחיש של מתקפה כזו מעזה בוודאי? תשובה חד-משמעית לא. האם התחלנו לזהות במערכת הביטחונית פגיעה בהרתעה, התבוננות אחרת של האויבים שלנו על מדינת ישראל? התשובה חד-משמעית כן, והיא יוצגה בכל הדרגים".

ביולי 23' הוא אומר: "אולי המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא יכולה להסתדר בלי ממשלה".
"נראה לי שהשלוש השנים האחרונות, אבל בטח השנתיים האחרונות, מלמדות קצת אחרת על טייסים ועל אנשי מערכת הביטחון".

ערב אישור פסקת ההתגברות בכנסת, יולי 2023. ראש הממשלה מאושפז בבית החולים וראש השב"כ רונן בר מתקשר, דרכך אם אני לא טועה, ומוסר לו את צמד המילים שלא נשמע עשרות שנים אחורה במדינת ישראל: "אני מוסר לך התראה למלחמה".
"אכן הגעתי לראש הממשלה בבית החולים על מנת למסור לו שני דברים, שלושה. את דוח המודיעין של סוף השבוע, מכתב אישי אליו של הרמטכ"ל שביקש להעביר לו ערב החקיקה, ושיחת טלפון שאני חיברתי בטלפון האדום עם ראש השב"כ".

"במשך שבועות מוגשים מסמכים, מערכת הביטחון מתארת מציאות שבה האויבים שלנו מזהים את השסע, מזהים חולשה, יש פגיעה בהרתעה. שר הביטחון מדבר על סכנה ברורה ומיידית"

אלוף במיל' אבי גיל

מה היה במכתב? מה היה בשיחת הטלפון?
"אני לא אכנס לפרטים של מה היה במכתב או מה היה בשיחת הטלפון".

ראש השב"כ אומר שהוא מוסר לו התראה למלחמה.
"ראש השב"כ לשעבר מדייק בדבריו".

ומה עושה עם זה ראש הממשלה? בכל זאת, זה אירוע כל כך חריג - התראה למלחמה.
"אני באמת מציע שתשאלו אותו".

רונן בר חיכה בקפה בכביש 443, מחכה שיקפיצו אותו לדבר עם ראש הממשלה. חיכה שם כמה שעות. נתניהו לא רצה לפגוש אותו. ראש אמ"ן, ראש אמ"ץ מגיעים לכנסת, יושבים בחדר צדדי, מחכים ששרים ייפגשו איתם והם לא באים לפגוש אותם. תקין בעיניך?
"אם שני קצינים בכירים בצה"ל נשלחים, אגב על ידי שר הביטחון והרמטכ"ל - אחד מהם הוא ראש אמ"ן ואחד ראש אמ"ץ - ומעוניינים לדבר עם מקבלי החלטות, מן הראוי שיקשיבו להם. לפחות שיקשיבו להם. לא חייבים לקבל את עמדתם".

שמע, אתה מתאר פה מציאות שהיא מטורפת לשמוע אותה גם שלוש שנים בדיעבד. מערכת הביטחון בהיסטריה מוחלטת שהולכת להיות מלחמה, שהאויב נערך, שאנחנו לא בכשירות. והממשלה מתנהלת כאילו הכול בסדר. שתי מציאויות מקבילות שמתקיימות באותו הזמן. זה מה שאתה מתאר.
"אני חושב שכך הרגישו ראשי מערכת הביטחון. כך תפס זאת שר הביטחון שעומד בדיוק בנקודה הזאת שבין המערכת הביטחונית למערכת המדינית - רגל אחת פה ורגל אחת שם".

אז אני אשאל אותך מצד שני: איך יכול להיות שכולם מדברים על מלחמה קרבה באופוזיציה, בתקשורת, התראות של מערכת הביטחון, ובכל זאת הצבא, מערכת הביטחון, לא ערוכה למלחמה כזאת?
"אין עוררין ואין ויכוח על הכישלון העצום של – אני אומר בכוונה – כלל המערכות, ובראש ובראשונה המערכת הביטחונית. 7 באוקטובר זה כשל עצום".

לא היה איזה רגע שבו תפסת בדש מעילו ואמרת: "אדוני ראש הממשלה, קורה כאן משהו לא טוב"?
"ראש הממשלה פגש בדיונים הללו. הוא שמע את זה מראשי הארגונים".

היו דיונים? משכו בדש מעילו?
"היו דיונים רבים. רבים".

הכול נאמר?
"הכול נאמר. כל מה שהיה ידוע למערכת הביטחון נאמר".

בשבוע שעבר פורסם מסמך שאתה חתום עליו, מדיון שראש הממשלה מנהל ובו כתוב שהשב"כ, קרי רונן בר, ממליץ לבצע חיסולים. זה לא קרה במשך חודשים.
"מה שכתוב במסמך שיקף נאמנה את מה שהיה בדיון הזה ובתקופה שקדמה לו".

זאת אומרת שהשב"כ המליץ לחסל פעם אחר פעם אישים בעזה וראש הממשלה לא אישר לו?
"היו המלצות מעת לעת לבצע פעולות סיכוליות בעזה, וההמלצות הללו לא התקבלו".

למה הן לא אושרו?
"אני מדבר על העובדות – הן לא אושרו כעניין שבעובדה. למנהיגות יש שיקולים רחבים ואני מציע שתשאלו אותם".

אבל מה שמנסים להגיד לנו זה: "לא היו המלצות". אתה אומר: "המליצו ולא אושרו".
"יש פעולות שהמליצו ולא אושרו, ואני עומד מאחורי דבריי".

"היו המלצות לבצע פעולות סיכוליות בעזה, וההמלצות הללו לא התקבלו"

אלוף במיל' אבי גיל

הייתה התראה לראש הממשלה מצידו של נשיא האמירויות?
"בתאריכים המדוברים אני לא הייתי במשרד ראש הממשלה כך שאני לא יודע לומר".

יכול להיות שהתקיימה שיחה כזאת והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה לא יידע ממנה? ואם הייתה שיחה כזאת, היא אמורה להיות בלוח הזמנים של ראש הממשלה?
"לא כל מה שקורה בלשכת ראש הממשלה מופיע בלו"ז".

אזהרה מהמצרים? עבאס כאמל?
"אני לא מכיר. אבל לאחרונה עם הפרסומים של מטוס מצרי שהגיע ארצה, שהוא משויך לגורמי מודיעין מצריים, שהה בישראל וחזר - זה מעלה את הסברה שמישהו הגיע לישראל. אני לא יודע מי זה. מישהו ככל הנראה נפגש עם מישהו שהגיע ממצרים. אני מעריך שזה לא כדי לתת שי לחג, אני רוצה לחדד את זה.

"מה אנחנו יודעים? אנחנו יודעים שהגיע מטוס מצרי, שהה על הקרקע מעל שעה וחזר. המטוס הזה בדרך כלל משמש את המודיעין המצרי. עד כאן סעיף העובדות. סעיף ההערכות וההשערות - מטוס כזה לא מגיע סתם כדי לתדלק ולעשות גיחת אימונים לטייס. מטוס כזה הגיע לשם מטרה כלשהי. מישהו במדינת ישראל, אני מעריך, יכול לשפוך אור על מה היה, לכאן או לכאן, ואת המישהו הזה כדאי שנאתר".

"המידע זרם כל הלילה"

בחזרה ללילה הדרמטי שבין 6 ל-7 באוקטובר. האירוע הראשון הוא ב-03:55 כשהקמ"ן של המזכירות הצבאית מקבל הודעה. "אני חושב שחשוב שאזרחי מדינת ישראל יקבלו את התמונה, כיוון שזה יענה על חלק מהאשמות של הסתרת חומרים ואי-שליחתם", מבהיר גיל. "מערכות המידע בצה"ל עובדות בצורה כמעט אוטומטית. יש שורה של אנשים שמקבלים בדחיפה מידע שהם אמורים לקבל מתוקף תפקידם. המידע זרם במערכות.

"אנחנו יודעים שהגיע מטוס מצרי, שהה על הקרקע מעל שעה וחזר. המטוס הזה בדרך כלל משמש את המודיעין המצרי. מטוס כזה לא מגיע סתם"

אלוף במיל' אבי גיל

"באותו לילה. כמו שזרם יום לפני ויומיים לפני. המידע הגיע למחשבים המודיעיניים בלשכת רח"ט מחקר, ראש אמ"ן, המזכיר הצבאי לראש הממשלה בלשכת המודיעין של המזכירות הצבאית. המידע זרם לשם כל הלילה. סימנים מחשידים, ולצידם סימנים מצננים או מסבירים למה זו שגרה, וללא בהילות או דחיפות של זמן. מה שהיה במערכות המידע של אמ"ן היה בלשכות הבכירות שנמצאות על אותה מערכת, כולל לשכת ראש הממשלה במחלקה המודיעינית של המזכירות הצבאית".

אז למה טוענים שהמידע לא הגיע?
"אני לא יודע מי אלו הטוענים. יש נוהל בכל גופי המודיעין. מידע זורם, זורמים אלפי מסמכים ביום, כולל בשעות הלילה. בשעות הלילה יש נוהל שמתווסף אליו: אם המידע הוא חשוב, מתקשרים לאותו מחזיק מידע ואומרים לו: 'שים לב, נשלח אליך מידע חשוב, קריטי שתקרא אותו'. כך היה ב-03:55.

"עוזר המודיעין בלשכת המזכירות הצבאית – קצין מסור, מקצועי, ספקן – מקבל מידע. מתקשרים אליו ב-3:55, מפנים את תשומת ליבו להודעה, אני לא מעוניין להיכנס לפרטים של ההודעה, אבל בהודעה מופיעה יותר מפעם אחת ויותר מפעמיים המילה 'שגרתי' או 'לא חריג'. ובמסמך מופיע שהערכות מצב נוספות יתקיימו בהמשך היום. ולכן הוא מקבל החלטה מקצועית, שקולה, לא לעדכן, כי מבחינתו אין דחיפות בזמנים".

ועל בסיס המידע שהיה בידיו, אתה אומר שזו החלטה נכונה?
"אני לא רוצה להיכנס למה היה קורה אילו. אני מציין את העובדות. זו העובדה - הקמ"ן קם ממיטתו, ניגש לטלפון, קורא את ההודעה, מבין שהמילה 'שגרה' מופיעה שם מספר פעמים, מבין שאין דחיפות זמן ושהערכות מצב נוספות יתקיימו במהלך היום, ומקבל החלטה מקצועית שלא להעיר אותי".

היו מקרים כאלו בעבר? שהתקבל מידע כזה, דומה לזה, ולא העירו אותך ולא העירו את ראש הממשלה?
"שאלתי את זה. אני הרי יודע מתי העירו אותי, לא מתי לא העירו אותי. ושאלתי. בוודאי שהיו. אנשי המודיעין שלי ואנשי המבצעים שלי קיבלו מעת לעת מידע. לעיתים הם חשבו שצריך להעיר ולעדכן ולפעמים לא. זה תלוי בבהילות, באיכות המידע, בתוכנו. כאן התקבלה החלטה מקצועית של קצין מודיעין שלא לעשות זאת".

יש האשמה כלפי הרמטכ"ל וראש השב"כ שהם לא התקשרו לראש הממשלה בלילה. האם בכלל נהוג שהם מתקשרים אליו?
"רמטכ"ל וראש השב"כ לא מתקשרים ישירות לראש הממשלה. א', הם לא מתקשרים. ב', זה גם לא תקין שיתקשרו. יש צורה להתנהלות של ראש ממשלה מול ראשי הארגונים. בשביל זה יש מזכירות צבאית, בשביל זה יש מזכיר צבאי. כשראש השב"כ, ראש המוסד או הרמטכ"ל רוצים לדבר עם ראש הממשלה - יש לזה כתובת אחת: המזכיר הצבאי, לשכת המזכירות הצבאית. לא ישירות".

03:55 לפנות בוקר, הקמ"ן שלך מקבל מידע ולא מעיר אותך. מתי בכל זאת אתה מתעורר?
"אני מתעורר משיחת טלפון של ראש לשכת ראש השב"כ".

מתי?
"06:12".

מה הוא אומר לך?
"הוא מעיר אותי ואומר לי: 'אני צריך אותך בטלפון האדום'. אנחנו מדברים בשיחת ווואטסאפ, אני שואל אותו: 'אי אפשר לדבר פה?'. הוא אומר לי: 'לא'. אני זוכר שאני שואל אותו עוד שאלה אחת: 'באיזה הקשר?', והוא עונה לי במילה אחת: 'דרום'. אמרתי לו: '100% אני יורד לטלפון האדום'. הוא נמצא בקומה אחרת. עוברות ארבע דקות, חמש דקות, ואנחנו משוחחים בטלפון הזה.

"הוא מעדכן אותי שבמהלך הלילה יש סימנים מחשידים – סימים, ירידה של בכירים לתת-קרקע ועוד כמה דברים. אבל לצידם יש גם סימנים מצננים או מעידים שלא כך הדבר, ביניהם שזה בוצע בעבר בתרגילים ובאימונים של חמאס. ושני הדברים החשובים הם המחשבה שיש דפוסי שגרה בחמאס, והחשוב יותר הוא שהממד של הרגישות לזמן - הדחיפות והבהילות - אינו מידי. הוא אומר שיתכנסו מאוחר יותר לשורה של הערכות מצב ויבררו מה הסיפור. והוא מוסיף עוד דבר - שליתר ביטחון, ראש השב"כ הנחה לשלוח צוות מבצעי, מה שנקרא 'צוות טקילה', לדרום".

עוברת בך מחשבה אולי אני אעדכן את ראש הממשלה שקורה משהו?
"בוודאי. רק לפני שאני מעדכן את ראש הממשלה, אני צריך לדבר עם עוד גורם לפחות ממי שאחראי לרצועת עזה, שזה הצבא. אני מתקשר לראש לשכת הרמטכ"ל ב-06:22. שוחחנו בערך 4-5 דקות בטלפון האדום, ובעודנו מדברים כעבור כמה דקות מתחיל הירי. אני מקבל פשוט - הטלפון שלי רוטט עם התראות רבות על שיגורים בדרום".

"הוא מעדכן אותי שבמהלך הלילה יש סימנים מחשידים – סימים, ירידה של בכירים לתת-קרקע ועוד כמה דברים. אבל לצידם יש גם סימנים מצננים"

אלוף במיל' אבי גיל

ואז אתה מתקשר את השיחה הראשונה לראש הממשלה?
"אני מנתק את השיחה ואני עושה שיחת טלפון לראש הממשלה".

מה אתה אומר לו?
"אני קודם כול מעיר אותו. מוודא שהוא ער. אני לא יודע אם הוא ער או לא, אני מעיר אותו. ואני אומר לו: 'ראש הממשלה, חמאס פתח בירי נרחב מאוד. אני מחבר את זה למודיעין שקיבלתי לפני עשר דקות בטלפון. אני מעריך שחמאס פתח במתקפת פתע רחבה. אני אוסף נתונים ואני אתקשר אליך בטלפון האדום ברגע שיהיו לי אותם בהקדם'".

מה ראש הממשלה עונה לך?
"אני לא זוכר, לא ציפיתי שהוא יענה. מטרת השיחה הייתה להודיע לראש הממשלה שיש אירוע. זה לא משנה אם זה אירוע קטן או גדול - לעדכן אותו שיש אירוע ולוודא שיהיה מוכן לשיחת טלפון באדום".

לא ניתנו הנחיות בשלב הזה מצידו?
"זו שיחה אינפורמטיבית של עדכון מצידי. זו שיחה מצידי לעדכן אותו ולהביא אותו לטלפון מאובטח, להעיר אותו".

שזאת השיחה שמתקיימת ב-06:41 - 12 דקות אחר כך.
"ב-06:40 מחברים אותנו שוב בטלפון האדום. אני אומר לראש הממשלה: 'אנחנו במלחמה'. היקף הירי, העוצמה של הירי פלוס המודיעין שקיבלתי כמה דקות לפני שחמאס פתח במתקפה - לי היה ברור שזו מלחמה".

מה שאתה אומר במילים אחרות זה שהמערכת פעלה לבד עוד לפני שהיא קיבלה את ההנחיה.
"המערכת חייבת לפעול לבד לפני שהיא מקבלת את ההנחיה ואחרי שהיא מקבלת את ההנחיה".

ובמקרה הקונקרטי הזה? כי ראש הממשלה בא ואומר: "אני הנחיתי, אני היחיד שביקש".
"אני לא נותן ציונים לתפקוד של איש. ראש הממשלה נותן הנחיות, אני מעביר את ההנחיות הלאה. אני חושב או רוצה להאמין שחטיבת המבצעים בצה"ל הנחתה להתחיל לגייס מילואים ולסכל ברגע שהבינו את גודל השעה".

טען ראש הממשלה בציוץ מאוחר יותר: "בכוונה הרמטכ"ל וראש אמ"ן וראש השב"כ לא העירו אותי:". ובעצם – אני אעשה את זה עוד יותר בוטה – מאשים אותם בבגידה, אם בכוונה לא העירו אותו.
"מאשים את מי? מאשים את הרמטכ"ל שסיכן את חייו ופיקד על מבצעים שאי אפשר לתאר ולספר? את ראש השב"כ? זה עוד פעם חוזר לסיפור של בגידה והסתרה. בואו נדבר על עובדות. שמי שטוען את זה שיציג עובדות. העובדות הן שיש תהליכי עבודה, הם בוצעו כפי שבוצעו בעבר. האם היה כשל? האם הפרשנות לעובדות הייתה שגויה? חד-משמעית כן. האם אני חושב, על בסיס הנתונים והעובדות שאני מכיר, שמישהו הסתיר בכוונה או מנע בכוונה מידע? זה שקר".

אני מניח ששאלת את עצמך למי ולמה יש אינטרס להפיץ תיאוריה שהייתה פה בגידה מכוונת? את מי זה משרת?
"אני שואל את עצמי ואני אענה לעצמי".

פרשת איסוף המסמכים בלשכה

מאוחר יותר ברוורמן, שהיה ראש הסגל, מבקש לשנות את הלו"ז של הפרוטוקול, שכביכול השיחה של 06:40 הייתה ב-06:29. "העיסוק באיסוף פרוטוקולים התחיל שבועיים-שלושה לתוך המלחמה", אומר גיל. "בסוף חודש אוקטובר פנו אליי מספר גורמים ומסרו לי שיש מאמץ איסוף פרוטוקולים חריג. תוך כדי המלחמה כשאנחנו מכינים את התמרון או מתחילים את התמרון בעזה. פנו אליי שיש בלשכת ראש הממשלה איסוף פרוטוקולים, והאיסוף חומרים הזה מבוצע בניגוד לנהלים.

"האם היה כשל? האם הפרשנות לעובדות הייתה שגויה? חד-משמעית כן. האם אני חושב, על בסיס הנתונים והעובדות שאני מכיר, שמישהו הסתיר בכוונה או מנע בכוונה מידע? זה שקר"

אלוף במיל' אבי גיל

"פניתי ליועצת המשפטית לממשלה. אני מזכיר, אנחנו תוך כדי המלחמה, בשיאה של המלחמה. אספו סטנוגרמות ופרוטוקולים, וכל מה שעשיתי – לא רציתי להאשים אדם, לא רציתי לפתוח בשום דבר - רציתי לעצור את זה. פניתי אליה וביקשתי לחדד את הנהלים בצורה פורמלית, וכך היה.

"גיל לימון מוציא מסמך שמחדד את הנהלים, מגדיר מה ניתן ומה לא ניתן. בצורה מאוד פשוטה: כשאתה רוצה לעיין בפרוטוקול אתה נדרש לפנות לגוף שארגן את הדיון, לקבל אישור, לעיין במשרדי אותו גוף. אסור לך לקחת עותק, מותר לך לרשום לעצמך הערות. בינואר פונה אליי אחת הקצרניות ומספרת לי שהיא הונחתה להביא את הסטנוגרמה של אותה שיחת טלפון של 06:40, והיא הונחתה לשנות את שעת השיחה מ-06:40 ל-06:29".

על ידי מי?
"ראש הסגל".

עד כמה היא הייתה מזועזעת, נסערת?
"היא נכנסה אליי למשרד, סגרה את הדלת וסיפרה לי. זה מעיד על הכול. היא הבינה שזה חריג. אני מעריך שהיא הייתה במצוקה. קודם כול היא יודעת מה מותר ומה אסור, ואני מזכיר, חודשיים קודם יוצא מסמך שמסביר מה מותר ומה אסור. היא מתארת לי את כל ההתנהלות. היא אומרת: 'אסור לי לשנות'. יותר מזאת, היא אומרת: 'זה גם מופיע במחשב, זו שיחת טלפון שמוקלטת, כתוב 06:40, 06:44', ונאמר לה לשנות. אם אני זוכר נכון, אפילו השינוי הוצע על ידי ראש הסגל. על זה אין עוררין. אלה עובדות שעליהן אין עוררין".

יש לך הערכות למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה? למה זה חשוב בכלל למישהו?
"יש לי הערכות, מסרתי אותן למי שהייתי צריך למסור. דבר אחד בטוח, הוא לא הערכה: מישהו עסק בנרטיבים מסוימים. היה לו חשוב לבדוק משהו שקרה ב-7 באוקטובר באמצע ינואר".

כמה זה חמור? כמה זה יוצא דופן?
"זה שינוי של סטנוגרמה. זה שינוי של האמת. זה יוצא דופן? אני מקווה שכן. אני באותו רגע לא חיכיתי, היינו בין שני דיונים שבמקרה השתתפה בהם היועצת המשפטית לממשלה. לכן גם חשבתי באותו רגע. ישבתי, כתבתי בכתב ידי פתק ליועצת המשפטית ועדכנתי אותה בעניין. ואמרתי לה: 'אנחנו באירוע, אנחנו באמצע מלחמה, אל תעשו עם זה כרגע כלום'.

היה לי חשוב לתעד כדי שאם יבוא מישהו ויוכיח דברים שאני תיעדתי אחרת, אני זוכר אחרת – והם בניגוד לפרוטוקולים של ארגונים, לזיכרונות דברים שמנהלים אנשים במקומות שונים ומשונים – תהיה לנו דוגמה לכך. זה זיוף".

הנחת העבודה שלנו, האזרחים, צריכה להיות שאם זה קרה במקרה הזה, זה קרה במקרים נוספים שאולי מישהו לא עלה עליהם?
"אני יודע מה אני יודע. עובדתית – הנחו לשנות שעת שיחה. האם יש שינויים אחרים? אינני יודע. ובכל זאת יש לי המלצה אחת לוועדת החקירה שתקום, למבקר המדינה שלקח פרוטוקולים - אל תסתפקו רק בתמלול של הדברים. תדרשו את הקלטות המקור. תקשיבו".

אתה מתאר פה התנהגות עבריינית, פלילית, פוגעת במדינה ובביטחונה. איך זה שהמשטרה לא הפכה את זה לכתב אישום?
"תשאל אותם. אני יודע את העובדות. אגב, העובדות לא הוכחשו. שונתה שעת השיחה - היה ניסיון לשנות, כי עלינו על זה. זה אירוע חמור עובדתית. לא מכחישים אותו. מספרים סיפורים".

בוקר 7 באוקטובר – והנוכחות של אוריך

אני חוזר איתך לבוקר של 7 באוקטובר. אתה מגיע בשבע בבוקר מהקריה, מתי ראש הממשלה מגיע?
"רבע לתשע".

הוא מתלונן שהרמטכ"ל וראש השב"כ לא דיברו איתו בלילה לפני, אבל אחרי שכבר אנחנו יודעים שיש מלחמה, איך זה שהוא לא מבקש: 'תשיגו לי את הרמטכ"ל, תשיגו לי את ראש השב"כ' להתעדכן מה קורה?
"אני עדכנתי אותו בתמונת המצב, גם בדרך פעם אחת...".

יש כאלו שטוענים שראש הממשלה היה מבועת, מבולבל. מהצד השני, אנשי ראש הממשלה טוענים שהוא היחיד ששלט באירוע, שהיה רגוע.
"אני לא פסיכולוג ואין לי מרכז הערכה לקביעת תפקוד של ראש הממשלה".

את מי מיועציו אתה רואה שם, בקריה?
"את יועציו".

אתה פוגש ביום הזה או בימים הבאים אחריו את יונתן אוריך, את אליי פלדשטיין. אני שואל משום שאלו אנשים שאין להם סיווג ביטחוני ובזמן הזה מנהלים מלחמה מהקריה.
"כן, בוודאי שאני פוגש אותם".

אתה ידעת שלאוריך ולפלדשטיין אין סיווג ביטחוני?
"תפקידי לשמור ולצמצם את השותפים לסודות מדינת ישראל. גם לאנשים שהיה סיווג, לא כולם נכנסים לדיונים מבצעיים ולדיונים ולמקומות בתוך צה"ל".

היו ניסיונות שלהם להיכנס למקומות שהם לא צריכים להיות בהם ואתה עצרת את זה?
"תראה, טבע האדם הוא שהוא סקרן, וכשהוא מגיע לביקור באיזה מקום הוא רוצה להיכנס. אני לא רוצה לצבוע את זה בצבע של משהו חתרני. בכל ביקור טבעי שאנשים רוצים להיכנס לכל מקום. הקפדתי שלא ייכנסו".

שאלת את אוריך למה הוא בא על מדים לקריה? מה גם שאין לו סיווג, כאמור.
"את השאלות ששאלתי את אוריך אני אשאיר ביני לבין אוריך".

וכשנודע לך בדיעבד שקיבלו משכורת מקטאר?
"אני לא חושב שזה ראוי, לא משנה אם אתה עובד מדינה או לא, להיות במקום הזה, בקודש הקודשים הזה, ולהתעסק עם - אני לא רוצה להגיד השפעה, אלא עם תדמית של מדינה אחרת, לא משנה מי זאת, גם לא מדינה ידידותית. בפרטים של מה היה, אני לא מכיר את הפרטים".

אבל כשהם פורסמו אחרי שעזבת את הלשכה, ושמעת שנוהלו מבצעי השפעה, ושמעת שניסו להשחיר את מצרים, חזרת אחורה לחודשים שכן היית שם?
"היה קטע ממש בשלהי תפקידי, שפתאום היה עיסוק נרחב בהפרת הנספח להסכם השלום עם המצרים על כמות הכוחות שהם מכניסים לסיני. אני זוכר שתהיתי מהיכן זה הגיע. משהו שבמשך שנים מתעסקים איתו והוא לא מטריד כל כך. אני לא יודע לומר היום אם זה קשור או לא קשור, אני אומר את זה בזהירות. אבל כעניין שבעובדה, בערך פברואר-מרץ-אפריל 24', מתחיל שיח על המצרים ועל הכוחות שנכנסים לתוך סיני".

"יכולנו להחזיר את כל החטופים קודם"

נתניהו שב ואומר: "החזרנו את כל החטופים". אבל העובדות הן שיותר מ-255 איש נחטפו. שליש מהחטופים, 87, חזרו הביתה בארון. אלוף במיל' ניצן אלון אומר השבוע: "יכולנו להחזיר את כל החטופים כשנה קודם. ייתכן שיכולנו להציל גם את אלו שהם נהרגו ונרצחו". אבי גיל מסכים: "יכולנו".

אתה זוכר דיונים בקבינט, למשל, כשראש הממשלה כבר חושב לכיוון אחד, ואז מגיעים סמוטריץ' ובן גביר ואומרים: 'אין שום עסקה'?
"כן. אני לא אכנס לפרטי הדיונים, לאורך הזמן התפתחו פערים בין המלצות גופי הביטחון, ואולי אפילו רצון ראש הממשלה, לבין ההחלטות או ההמלצות של השרים".

מה שאתה אומר במילים פשוטות זה שמסיבות פוליטיות חטופים מתו, נרצחו בשבי, כשאפשר היה להחזיר אותם בחיים.
"זה מדויק".

אתה יושב בסיטואציות, בישיבות, שמצד אחד יושבים גורמים פוליטיים שאומרים לראש הממשלה: "אם אתה עושה את העסקה אין לך קואליציה", ומהצד השני יושבים גורמי ביטחון שאומרים לעשות את העסקה. וראש הממשלה מחליט בעד הממשלה ובעד הפוליטיקה, ובמילים אחרות גם בעד הישרדותו האישית, לבין חיים של חטופים בעזה.
"תראה, אני לא רוצה להיות לעומתי ושטחי. במסד העובדתי, בעובדות – זה בדיוק מה שקרה. אני רוצה רק לומר: אני מעריך, אני יודע שראש הממשלה, מנהיגות באשר היא, אמורה להחזיק תמונה שלמה. שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים הם גם חלק מהעניין. האם בשעתו סברתי שזו טעות? האם סברתי שנכון לקדם החזרת חטופים לפני? התשובה היא כן".

היה מסמך שאתה היית צריך להכניס לקבינט, ומנעו ממך להכניס ולכן לא דנו, ולא הייתה עסקה, וחטופים לא חזרו הביתה. אתה פוגש הרי משפחות חטופים, עם חלקן אתה בקשר עד היום, פגשת במהלך התפקיד ולאחריו, כולל כאלה שנרצחו, מתו בשבי או סתם ישבו בשבי עוד שנה-שנתיים. מה אתה עונה להם? כשאומרים לך 'אפשר היה להחזיר קודם' או 'אפשר היה להחזיר בחיים', מה אתה עונה להם?
"שהם צודקים. פונים אליי, פונות אליי משפחות שכולות. אני יושב עם... יש את המושג 'שורדים', הוא נוראי בעיניי כמי שיושב מול אנשים שחזרו מהתופת הזאת. וכן, אתה יודע שחלקם יכלו לחזור לפני".

בדיעבד, אחרי כל מה שקרה כאן שלוש שנים ולפני שלוש שנים, אתה חושב לעצמך: "מה יכולתי לעשות אחרת"?
"הייתי 35 שנים במדים, חייל של מדינת ישראל. כל חיי הבוגרים זה מה שעשיתי. כשם שהייתי לפני, גם ב-7 באוקטובר הייתי בשר מבשרה של המערכת הזאת ובתפקיד בכיר - חבר בפורום מטכ"ל ומזכיר צבאי של ראש הממשלה. את זה אי אפשר לקחת, אני נושא את זה. רואה את החללים, פוגש את האנשים שחזרו משבי חמאס, וזה איתי, זה בתוכי".

ראש הממשלה אחראי?
"כן. אני לא מבין באיזה עולם אפשר לנתק בין המושג מנהיגות למושג אחריות. איפה? פיקדתי על אלפי לוחמים בצה"ל, חינכתי קצינים. כשהובלתי חיילים, כשפיקדתי על יחידת דובדבן והחלטתי לפני מבצע לעשות מעשה א' ועשיתי, והצלחתי או נכשלתי - אני הייתי אחראי. אין מנהיגות בלי אחריות".

אתה לפעמים שואל את עצמך איך זה קרה לנו? איך זה קרה לצה"ל הגדול?
"לפעמים? כל יום. יש המון סיבות. חוסר הטלת ספק, העליונות המודיעינית שגרמה לנו לשכוח שיש שכל ישר וצריך לרגע לא להסתכל על הביטים של המודיעין או על המילים ולחפש את ההקשר. תחושה של חוזק – כשאתה חזק אתה לפעמים מרגיש שכלום לא יקרה לך".

איך ההיסטוריה תשפוט את ראש הממשלה בנימין נתניהו? איך ההיסטוריה תשפוט את אלוף במילואים אבי גיל, מי שהיה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה?
"לא יודע. אני מקווה שביססתי או אני מתבסס על עובדות ואמת, וכך ישפטו אותי".

תגובת ראש הממשלה בנימין נתניהו: "כמו אחרים, אבי גיל ידע על המתקפה המתקרבת ובחר שלא להעיר את ראש הממשלה בזמן. ראיונותיו של גיל הן ניסיונות לטשטש את האמת הפשוטה והכואבת על הכשל בתפקודו".

גדי איזנקוט, יו"ר מפלגת "ישר", אמר בתגובה לריאיון: "בזמן שממשלת ישראל שלחה לוחמים אמיצים ומסורים לקרב במלחמה צודקת מאין כמוה פעם אחר פעם, בזמן שמשפחות שלמות הפקידו בידיו את ביטחונן ואת גורל בניהן, בהן גם משפחתי, נתניהו הוליך שולל, רימה ומעל באמונה של מדינה שלמה תוך סיכון ביטחון אזרחיה".

"זחוח מול האזהרות החוזרות שקיבל מבית ומחוץ, מזלזל בהתראות ותוכניות גופי הביטחון - הוא הגיע אל בוקר השבעה באוקטובר. במהלכו, כשתושבי העוטף נלחמו על חייהם בידיים חשופות - עסקו ראש הממשלה וסביבתו בגיבוש מציאות אלטרנטיבית שתנקה אותו, מי שהתווה מדיניות 20 שנים והנהיג את ישראל בבוקר האסון, מאחריות לגדול המחדלים במדינת ישראל".

"נשים סוף להתנהלות העבריינית שלהם ותרבות השקר שהשרישו", המשיך. "כמי שעסק ביבטחון ישראל כל חייו, אני קובע - המצאת תיאוריית הבגידה היא טירוף מערכות, מעילה באמון ומעידה על אי כשירות קיצונית. כל אדם שזו ההתנהלות המיוחסת לו - חובה שיעזוב מיד את החיים הציבוריים".