קשה להאמין אבל ירדנה ארזי חוגגת השנה יום הולדת 75. אופירה אסייג, שכנערה הייתה ב"מחנה ירדנה" מול עפרה חזה, יצאה איתה למסע בין הסודות והתחנות של חייה. מלהקת הנח"ל ועד האירוויזיון. משוקולד מנטה מסטיק ועד היומנים הסודיים שהיא כותבת כבר 58 שנים
בילדות שלי בדימונה, רוב החברות אם לא כולן העריצו את עופרה חזה. אני, אופירה אסייג הקטנה והמתוקה משכונת נווה דוד, הערצתי את ירדנה ארזי. לכבוד יום הולדתה ה-75 נפגשנו לריאיון מיוחד. "אני צריכה להגיד בקול רם לעצמי, שאני בת 75, כדי שאני אאמין", היא אומרת.
את מחבקת את ההתבגרות?
"בואי נאמר שאני רואה תמונות שלי מגיל 40 או 50. נראיתי על הכיפאק. עם השנים זה כמובן נראה אחרת, אבל איכשהו, יכול להיות שמשהו בנפש שלי, בגלל שאני גם הולכת קדימה כל הזמן מבחינת העשייה, אני זורמת".
קשה לדמיין את עולם התרבות הישראלי בלי השירים של ירדנה ארזי. מלהקת הנח"ל ועד שוקולד מנטה מסטיק, מ"ליל חניה" ועד "אתה לי ארץ", מהאלבום הצועני ועד "הביתה" – שהפך להמנון על-זמני. 58 שנות קריירה מפוארת, רק עם הצלחות ובלי נפילות. כמעט.
בספטמבר הופעת, נכון? במרוקאית במילה אחת זה וועליה, איך היא נפלה.
"עד עכשיו אנשים שואלים אותי: 'את בסדר? את בסדר?'. הייתה נפילה, יש בזה משהו מעליב. הרצפה לא הייתה עקומה, אני דרכתי עם העקב על המכנסיים הארוכים ופשוט עפתי. עכשיו, נפלתי".
מיד קמת?
"הקימו אותי. פדיחה. כן, כתבו עליי שאני בקומה. היו ידיעות עליי שאין לתאר. ועד היום אנשים שואלים אותי אם אני בסדר. כנראה שזו תוצאה של כל התוספי מזון שאני לוקחת איזה 40 שנה".
את עושה ספורט?
"לא. אני לא עושה ספורט ואני... כלום, שום כלום, נורא. אני הולכת. אני הולכת ברגל".
"הייתי נבוכה מאוד מכל המאבק הזה"
אחרי שזכתה כמעט בכל התארים והפרסים, לכבוד יום ההולדת, ירדנה קיבלה מתנה מרגשת במיוחד. בספארי החליטו לקרוא לאחת הזברות על שמה. דיברנו גם על היריבות בינה לבין עופרה חזה בשנות ה-80, ועל התקרית שבה מעריצים של הזמרת היריבה ריססו עליה דיו.
את זוכרת את התמונה הזאת?
"כן. אני אחרי הופעה בעיר הנוער בתל אביב, ואני יוצאת מהרכב שהביא אותי, מוקפת שומרים, ואז אני רואה יד קטנה עם אקדח כזה, והיתיזו עליי דיו על כל השמלה. נורא נבהלתי כי אמרתי: 'זה במקרה דיו, זה גם יכול להיות משהו אחר'. בחורה שבאה להקליט שירים שהיא אוהבת, ופתאום נקלעתי למערבולת הזו, והייתה לי תחושה לאורך כל השנים, שהיא מגמדת גם אותה וגם אותי".

כך הרגשת?
"כך הרגשתי, כי כולה שתינו זמרות שהיינו שקועות, כל אחת מאיתנו, בשירים שהיא הקליטה, וכל אחת שקועה בקריירה שלה. והמאבק הזה, שפתאום גלש באמת לדברים שסוציולוגים צריכים לפתור אותם, והייתי נבוכה מאוד מכל הדבר הזה".
סלחת לה?
"בטח. קודם כול, כשהוריי נפטרו, הם נפטרו בהפרש של חמישה ימים אחד מהשני, אז עפרה הרימה לי טלפון, וזאת הייתה שיחה מקסימה. היא סיפרה לי על ההורים שלה, היא פתחה את הלב ואני פתחתי את הלב, וזה היה באמת סוג של סגירת מעגל".
כמה המלחמה בין ירדנה ארזי לבין עפרה חזה, שאצלי למשל בדימונה הייתה מאוד בולטת, מזכירה את הפילוג שיש היום?
"אני לא יודעת, תשמעי, זה נמשך...".

יש פה פילוג על רקע עדתי, אומנם מלהיטים אותו.
"בדיוק. מזינים אותו, נבנים ממנו. תראי, ברגע שאתה גורם לפילוג, אתה תופס צד. אני לא צריכה להסביר יותר מדי, אנחנו עדים לזה כל הזמן. מההסתה, מהפילוג, אתה נבנה ואתה... בלי להזכיר שמות".
יש או אין לנו תקווה, ירדנה?
"אני מאמינה שיש. אני אופטימית, אני פוגשת אנשים, אני מדברת עם אנשים. יש לנו עם אחלה. אחלה אנשים".
"לא הייתי רוצה להתקרנף"
רק בגיל 25 ירדנה גילתה את הסיפור המשפחתי המורכב. לאימא שלה, שגדלה בצרפת, היה רומן עם בחור מוסלמי. היא נכנסה ממנו להיריון. כשהוריה גילו זאת, הם שלחו אותה לישראל. כאן, בקיבוץ כברי, היא הכירה את אביה של ירדנה, והוא הסכים לגדל את התינוק שייולד כבנו.
יש לך אח, אמיר, שבעצם אימא שלך הייתה במערכת יחסים עם גבר איראני, ונולד אמיר.
"נכון".

אם הבת שלך, אלונה, לפני שהתחתנה, הייתה אומרת לך: "אימא, התאהבתי בגבר מוסלמי"?
"תשמעי, אני מאמינה בחופש של מחשבה ודעה. וגם אם את לא מסכימה, זה חיה ותן לחיות".
כי מתברר שבמדינה שלנו, אם אתה לא עושה משהו על פי מוסכמות, תוקפים אותך.
"נכון. חוויתי את זה על עצמי לא מעט".
מתי?
"הרבה פעמים".
תני דוגמה אחת.
"משואות. שסירבתי להשיא משואה, לפני שנתיים".
ממי חטפת?
"מהציבור".

מצטערת על ההחלטה שלך בסופו של דבר לחזור בך?
"לא, לא. לא מצטערת. את לא יודעת מה זה בשבילי, ילדה מחיפה מהצופים, הממלכתיות. עד היום אני שומעת את ההמנון, אני כולי עם צמרמורת ועומדת עם דמעות. אז בשבילי, טקס המשואות הוא בהחלט משהו שאני נושאת אליו עיניים כאזרח. בגלל החשיבות שאני מייחסת לו, אני לא הייתי רוצה להתקרנף".
ואם הפעם בממשלת איזנקוט יבקשו ממך להדליק משואה?
"בריצה קלה. אני רוצה שנחזור לימי השפיות".
את לא מפחדת להביע את דעתך?
"כן, אני כן מפחדת. בטח".
"בלי איפור אני דומה לירון לונדון"
בחודש הבא, ב-18 בדצמבר, ירדנה תערוך מופע חגיגי בהיכל התרבות בתל אביב לציון יום ההולדת ה-75. על ההפקה המוזיקלית הופקד רמי קלינשטיין.
קשה לך עם היופי.
"אני משמרת ודואגת למעטפת שלי".
מזריקה בוטוקס?
"לא רק בוטוקס. אני משתדלת, אני מרגישה שאני מחויבת לזה גם".
את לא יכולה לרדת למכולת בלי איפור?
"לא".

את שונה בלי איפור?
"את לא תאמיני. אני מסתכלת במראה מגיל נורא צעיר ואני רואה את ירון לונדון. בלי איפור אני דומה לירון".
"יום אחד אני ישנתי בירושלים והתעלפתי בחדר. הלן המאפרת הגיעה, דפקה בדלת. לא פתחתי. היא קראה לביטחון. פתחו את הדלת, מצאו אותי על הרצפה בחדר. אמבולנס לקח אותי לשערי צדק. כשהתעוררתי, הלן הייתה על ידי כי היא הייתה באמבולנס עד הבדיקה. אמרתי לה: 'תאפרי אותי'. היא נשכבה עליי בשערי צדק והיא איפרה אותי, בעודי שוכבת על המיטה".
השיר שרודף אותה כבר כמעט 60 שנה
ויש גם השיר שכתב ושר החבר מלהקת הנח"ל, אפרים שמיר, שרודף את ירדנה כבר כמעט 60 שנה. אולי שיר הנקמה העברי הראשון "נכון את יפה". ירדנה זוכרת את הפעם הראשונה שהיא שמעה אותו. "הוא השמיע לי את זה אצלו בבית וישר הבנתי, אבל עשיתי את עצמי שאני לא מבינה. הבנתי שהשיר עליי".
הוא כתב אותו מתוך מה? מתוך מרמור?
"אין לי מושג".
בואי ירדנה, היה מאוהב.
"זה יכול להיות".
את יושבת אצלו בבית ואת שומעת את מילות השיר, ואת מבינה שהוא כתב את זה עלייך. מילים קשות: "לא תדעי אהבה אמיתית לעולם". הוא בעצם איחל לך שלא תהיה לך אהבה אמיתית. איך את מגיבה?
"לא הגבתי. אני זוכרת אבל כשהוא... שמעתי את זה ברדיו בפעם הראשונה, נורא נבהלתי, כי המילים 'לא תדעי אהבה אמיתית' חוזרות. זה חוזר המילים, ואז רציתי לברוח מזה. אני זוכרת שרצתי מחדר לחדר במקום לסגור את הרדיו".

"אני מאמינה שהוא התבונן מהצד. מה שהוא ראה... באמת התחתנתי עם הבחור היפה מהלהקה, עמוס טלשיר. הוא באמת גבר נאה מאוד-מאוד. והשיר הזה, זה מעניין, במבחן הזמן השיר הזה עמד. הוא שיר טוב. אנחנו נתמודד איתו".
לא אמרת לו אף מילה בכל השנים האלה?
"לא, לא".
איך אפשר לשמור בבטן כאלה מילים, ירדנה?
"אופירה, אני לא שומרת בבטן. זה לא קיים. מנקה, מנקה, מנקה. כשהשיר 'נכון את יפה' הפך לטרנד בטיקטוק, אני גם השתתפתי בטרנד הזה, גם אני".
הזמנת את אפרים שמיר למופע שלך?
"כן".
אתם שרים את השיר הזה?
"ברור".
באמת, ירדנה? זה אומר שאת בעצם מקלילה את הסיטואציה.
"אני תמיד הקללתי את הסיטואציה. סידרתי את הראש. אני לא טעונה, אין לי את זה".
בוא נדבר על נתן בעלך. כמה שנים אתם ביחד?
"אנחנו יחד מ-78, אז בואי נעשה חשבון".
וואו. זה מלא. אפשר להחזיק עם גבר כל כך הרבה שנים?
"הינה עובדה. תראי".
זה לא משעמם?
"החיים שלי לא משעממים. זה העניין, הם דינמיים נורא".

אולי זה הסוד? שלך יש חיים משלך ולו יש חיים, ובעצם שניכם נורא עסוקים.
"וספייס. אני נורא זקוקה להמון ספייס".
הוא נותן לך?
"כן, ואני נותנת לו. וזה נורא חשוב".
איזו אימא את?
"מגוננת, אני חושבת. אני מהסוג המגונן. גם היה לי חשוב מאוד שהבת שלי לא תהיה במקצוע הזה. כי המקצוע הזה הוא מקצוע לא... הוא לא מומלץ. הרוב חולמים, מעט מצליחים, ורציתי לחסוך את זה מהבת שלי. היא מוזיקלית והיא שרה יפה, רק זה לא.
"היה לי הרבה מזל. אני מאמינה... אני פטליסטית ואני מאמינה שיד הגורל התערבה. היה לי מזל, אבל זה לא קורה לכל אחד. את יכולה לספור על האצבעות כמה באמת אנשים שורדים לאורך שנים. המקצוע הזה הוא מקצוע אכזרי. רציתי לחסוך את זה מהבת שלי".
הפספוס של "הללויה"
לצד מאות השירים שהקליטה ואין-ספור הלהיטים, היו לירדנה ארזי גם כמה פספוסים. שירים שהוצעו לה ראשונה והיא סירבה - מ'בללייקה' של אילנית ועד 'בפרדס ליד השוקת' של יהורם גאון. ירדנה ויתרה גם על 'כאן' שהגיע לדצים, ועל 'חי' שקיבלה עפרה חזה. והפספוס הגדול ביותר - 'הללויה' שזכה במקום הראשון באירוויזיון עם גלי עטרי.
זה לא עושה לך הרגשה רעה? איזה פספוס.
"בקטנה, אני שלמה עם עצמי, חוץ מ'הללויה'. 'הללויה' אמור היה להיות בקדם-אירוויזיון, אף אחד לא ידע אם יזכה בקדם-אירוויזיון או לא, ובמקביל הציעו לי להנחות את האירוויזיון עצמו שהיה ב-79' בארץ. אז ההנחיה של האירוויזיון הייתה בטוחה, השיר 'הללויה' לא היה בטוח, אז הפולנייה הלכה על בטוח".
איזה שיר שלך את הכי אוהבת?
"בתקופה האחרונה, השיר שמרטיט אותי וגורם לי להתרגש וגורם לי להתכוון לכל מילה זה היה השיר 'הביתה'. השיר הזה מתכתב בעצם עם המציאות הישראלית לאורך כל השנים. עם החיילים החטופים, גלעד שליט, עם המאבקים".
היה סוג של המנון.
"כן, גם נותן הרבה תקווה. הוא שיר מחאה, הוא שיר כואב. אני זוכרת שבתקופת מלחמת לבנון הראשונה, שהוא נכתב אז, הייתי מבצעת אותו, אבל אני זוכרת את האנשים בוכים. כדי שלא להיכנס למוד הזה של הבכי, פיתחתי לעצמי טכניקה - להסתכל מעל הראשים של האנשים, לבצע אותו ולא לראות את הפנים כדי שלא לבכות. וזה מה שקרה לי גם אחרי 7 באוקטובר".
כיוון שאת היית מראיינת, בואי תיקחי רגע את כיסא המראיין ותגידי לי, אם ביבי היה יושב מולך, מה היית שואלת אותו?
"הייתי שואלת אותו אם זה שווה לו. אם שווה לו להיאחז בקרנות המזבח כמו שהוא נאחז בהן. אם המחיר שהוא משלם... מה המחיר? מה הדבר הזה שאתה כל כך נאחז בו? מה זה? מה המניע שלך?".
הוא יבוא ויגיד לך: 'מה את רוצה, ירדנה? בוחרים בי חצי מדינה'.
"כן, אבל אתה משלם על זה מחיר. זה שווה לך? למה בגילך המופלג לא תשב תנוח קצת? לא הספיקו לך 30 שנה בשלטון?".
יהודית רביץ ספגה ביקורות קשות מאוד על זה שבעצם בעבר הייתה קפלן, ועכשיו היא עושה לייקים ומשתפת כל מיני סרטונים ימניים.
"זה באמת הפתיע".

יהודית רביץ הפתיעה אותך?
"כן, מאוד. אבל אמר וולטר הפילוסוף, שגם אם הוא לא מסכים עם הדעה שלך, הוא מוכן למות כדי שאתה תוכל להביע את הדעה שלך. אז ככה אני מרגישה. המציאות שלנו מורכבת, היא לא שחור ולבן".
אתן מדברות?
"התכתבתי איתה לפני חודשיים, משהו כזה".
אם היא הייתה מתייעצת איתך, מה היית אומרת לה?
"הייתי אומרת לה שתזרום עם מה שהיא מרגישה".
למרות שהיא חוטפת?
"יהודית, אני חושבת שהיא בחורה חזקה מאוד, היא לא זקוקה לעצות שלנו. אני חושבת שהיא גם מאוד שלמה עם עצמה".
אני מבינה שלא רק שירים סירבת לקבל, גם הצעה מהפוליטיקה.
"כן".
ממי?
"שמעון פרס פנה אליי בזמנו שאני אכנס למפלגת העבודה. לא, כמובן שלא, אני לא הטיפוס".
ישר סירבת?
"ברור שישר סירבתי".
את לא אישה של פוליטיקה?
"לא, אני לא, אין לי את ה... אני רואה את התוכניות שלך, אין לי את זה בכלל".
מי צריך לפחד מהיומנים של ירדנה?
את מה שהיא לא אומרת, ירדנה כותבת. קשה להאמין, אבל מאז גיל 17 ועד היום היא מקפידה לכתוב ביומן את כל מה שעובר עליה. יש כבר 58 מחברות בכתב יד, עם כל תולדות ירדנה, שבהרבה מובנים הן גם תולדות הזמר העברי.
יצא ספר מכל היומנים שכתבת?
"שלומי לאופר שעובד איתי מת על זה. את לא יודעת איזה כמויות. תחשבי, מ-1968 - כל שנה יומן. זה כמות. כמות שהכול מתועד".

אם ייצא ספר, ירעדו אמות הסיפין במדינה?
"א', כן".
מה, יש שם סיפורים שלא סופרו עד היום?
"בוודאי".
מי צריך לפחד אם הספר הזה ייצא?
"הרבה אנשים".
תחקיר: תמר סגל
