"הם אומרים 'רבין מת', אני עונה שהוא נרצח": מה בני הדור הצעיר יודעים על יצחק רבין

"אני לא יכול להגיד שזה לא קרה, אבל ברמה שלה, זה כמעט ולא קרה", אומר אודי כץ, מדריך במרכז יצחק רבין, כשעולה שמה של אודיה פינטו. פינטו, כוכבת רשת שגדלה בבית חרדי, עוררה לאחרונה זעזוע כשבתוכנית "פאוור קאפל" בערוץ 13 לא הצליחה לזהות תמונה של ראש הממשלה שנרצח לפני 31 שנה. אך כץ, הממונה על הקשר בין המרכז לבין מערכת החינוך, מדגיש שלא נכון לגזור ממקרה כזה על מידת הידע של צעירי ישראל ומחדד: "חוסר ידיעה מוחלט מבתי ספר שבאים לפה הוא מאוד נדיר".

"אני יותר נתקלת בזה שמבלבלים בין רבין לבן-גוריון, למשל", מספרת המדריכה אורנה מארי. "לפני חודשיים היה פה בית ספר שהגיע מאוד מוכן מבחינת הידע, אפילו בצורה מרשימה, ואחת הבנות אמרה: 'הוא הקים את המדינה', למשל. הבנתי שהיא מבלבלת בין רבין לבן-גוריון". ועם זאת יש בלבול מסוג אחר שמעיב בכל זאת על מידת הידע שאוחזים על האיש אלו שנולדו אחרי הירצחו. "אני נתקלת הרבה במינוח 'מת'. 'רבין מת'", היא מוסיפה. "ואני תמיד דואגת לחדד להם את זה: הוא לא מת, הוא לא מת מוות טבעי, הוא נרצח. וכאן זה הניסיון הראשון שלנו ליישר קו".

כץ נזכר בבלבול נוסף: "יגאל עמיר, יגאל אלון. עולה במוזיאון השם יגאל אלון ואז את שומע: 'אה, רגע, זה זה שרצח את ראש הממשלה'. אבל לבוא ולהשליך מזה, ולהגיד שתלמידים לא יודעים או שהם בורים, זה לא רציני". כשנשאל כמה פעמים זה קורה, הוא מסייג: "זה קורה, אבל זה גם סופר-חריג".

כששולפים קונספירציות

"כן, יש לפעמים תלמידים שלא יודעים שהוא היה רמטכ"ל. את זה כן שומעים לפעמים מחיילים", אומר כץ. בשונה מבתי ספר, שלרוב מעבירים את תלמידיהם הכנה מדוקדקת בטרם ההגעה אל המרכז, זה לרוב לא המצב כשמדובר ביחידות צה"ל. "חיילים באו לפעמים מבתי ספר שלא התעסקו ברצח רבין, ואז הם באים לפה ובאמת לא מבינים על מה האירוע", הוא מסביר.

"כששולפים קונספירציות, אני שומעת את זה דווקא מחיילים, יותר מאשר מתלמידים", אומרת מארי ונזכרת: "היה חייל בקבוצה של חיילים, שלאורך כל הסיור היו דווקא מאוד קשובים ומאוד מעוניינים, ודווקא בנקודה הזו, שהייתי בטוחה שהובלתי אליה, שכל הסיור בעצם מוביל אליה - אל הרצח - דווקא שם הוא שלף את סיפור הקונספירציה. 'יגאל עמיר לא רצח'. הוא לא נכנס יותר מדי לפרטים, אבל הבנתי שזה הכיוון. והתגובה שלנו היא בדרך כלל: 'אנחנו לא עוסקים בקונספירציות, לא מנתחים קונספירציות, אנחנו עוסקים בעובדות'", מדגישה מארי. "הקונספירציות המאוד-ידועות, הקלאסיות: 'יגאל עמיר לא רצח את רבין', 'זה היה תרגיל של השב"כ', סיפורים כאלה. אבל יש היענות חיובית להתמודדות עם זה".

"בכלל, לא פעם אני שומעת את הרתיעה מכך שנהיה פוליטיים, ואני מיד מרגיעה ואומרת: 'אנחנו גוף א-פוליטי, אנחנו לא מדברים פה פוליטיקה'", מוסיפה מארי. כץ מבקש לדייק: "אנחנו גוף ממלכתי, אנחנו מדברים הרבה על הפוליטיקה הישראלית. אנחנו לא נגיד 'תצביעו לדמוקרטים' או 'אל תצביעו לבנט', לא יודע מה. אנחנו כן נדבר על הסכסוך, אנחנו כן נגיד שיש מי שאומר 'ארץ ישראל השלמה' ויש מי שאומר 'שתי מדינות לשני עמים'. נסביר בכלליות את ההבדלים, אבל לא נגיד מי צודק ומי טועה".

"מורה מחנכת אמרה 'מגיע לו'"

הבורות שמפגינים המבקרים במרכז לא נעצרת רק בשכבה הצעירה. "הייתה פה מורה, הגיעה לכנס במרכז, תפסה אותי למטה במבואה, משם התגלגלה שיחה קצרה והיא התחילה להסביר לי ש'טוב שרצחו אותו, כי הגיע לו'", מספר כץ. "כי הוא הלך ל'הסכמי אוסלו' והוביל אותם, שלתפיסתה הם אסוניים". כץ מבהיר כי "אין לי שום בעיה עם זה שלתפיסתה 'הסכם אוסלו' הוא אסון, אבל אז היא אמרה שתי מילים, ששם בגדול הסתיימה השיחה איתה: 'הגיע לו'. אותה מורה מחנכת תלמידים". מארי מוסיפה: "פה ושם יש תלמיד שאומר 'מגיע לו', אבל זה באמת חריג, מאוד חריג".

"בסדנה שבאמת העברתי מזמן, היה לנו שיח כלשהו בכיתה על החברה הישראלית", מספר כץ. "אחד התלמידים אמר תוך כדי השיח: 'צריך להרוג את כל הערבים והשמאלנים'. ומה שהכעיס אותי זה לא רק שהוא אמר את זה, אלא גם שלא הייתה תגובה, לא מהמורה ולא מאף אחד מהסובבים אותו. חיכיתי איזה חצי דקה לראות אם משהו קורה, שום דבר לא קרה. כתבתי את המשפט הזה על הלוח, חיכיתי עוד קצת, שום דבר לא קרה, וביקשתי מהקבוצה התייחסות למשפט. ואז התחילו להישמע תגובות, וגם הוא אמר: 'לא, לא התכוונתי לכולם', וכל מיני סיבובים כאלה ואחרים. אבל זו דוגמה שבאותו רגע כן עוררה אצלי כעס, יותר בגלל שלמורים שלהם, לצערי, זה בכלל לא הזיז".

"הצעיר הישראלי יודע בגדול שרבין היה ראש ממשלה ויודע שהוא נרצח", מבהיר כץ, אך מסייג. "זה בהנחה שהוא מגיע ממערכת החינוך הממלכתית", אומר כץ. "בתי הספר שמגיעים, כמעט כולם מהמגזר הממלכתי. מגיעים אלינו מעטים מהממלכתי-דתי, בטח לא ביחס למספרם באוכלוסייה. לפני כמה שנים התקשר אליי מנהל בית ספר תיכון דתי בירושלים ואמר לי: 'אני רוצה לבדוק אפשרות להביא את צוות המורים, לא את התלמידים, לביקור במוזיאון'. אמרתי לו: 'אני כל כך שמח לשמוע, ואדאג לכך שתוכלו להיכנס ללא עלות, כי לצערי מגיעים אלינו מעטים מהמגזר הממלכתי-דתי'. הוא אמר לי: 'תודה על המענה, אני מעריך את זה. אבדוק אם אני מצליח להעביר את זה בחדר המורים'. עד היום לא שמעתי ממנו".

"מה שקורה עם הדור הצעיר שנולד לאחר הרצח, זה שבעיניו, כשאנחנו אומרים 'רבין', קופצת הקונוטציה שהיא הילה של שלום: הסכמי שלום, 'הסכמי אוסלו', נרצח על רקע השלום, 'לא לאלימות, כן לשלום' וכן הלאה. ואחת הדוגמאות שאני אוהב, נקרא לזה 'לתקן את הבורות' במירכאות, זה כשאנחנו מגיעים במוזיאון לאזור טרום מלחמת ששת הימים, תקופת ההמתנה".

"אני שואל תלמידים: 'תגידו, רבין, מה קשור אליו יותר, שלום או מלחמה?', אז אוטומטית התגובה האינסטינקטיבית של רוב התלמידים, לא כולם, היא 'שלום. הוא רק עושה שלום'. רבין כרמטכ"ל הוא רמטכ"ל מאוד אגרסיבי, לוחמני. בתי ספר שמגיעים לפה, כמעט כל התלמידים יודעים משהו על רבין. אז הם לא ידייקו בשנים, ויתבלבלו לפעמים, ויגידו 'כן היה רמטכ"ל', 'לא היה רמטכ"ל', 'היה אלוף פיקוד'. ואנחנו שומעים פה גם דברים נוראיים, כמו 'טוב שרצחו אותו'", מבקש לחדד כץ לסיום. "זה נאמר פה, אבל זה חריג".